דרוש וחידוש ב קכב

בכולם. וזה ודאי תמוה דא"כ נצטרף כל החתיכות לבטל החלב. הב' כמ"ש הר"ן שם דבקליפה לא נ"נ כיון דלא משכחת קליפה גבי בב"ח וא"כ מוכח לומר דצלי לא הוי בכלל בישול לענין בב"ח דאל"כ הא משכחת גבי בב"ח בטיפת חלב שנפל על צלי. והפר"ח בסי' פ"ז כ' דהר"ן ס"ל דחלב הוי שמן. ובמחכ"ת שגג בזה. הא הר"ן כ' דהא דאוסר כל החתיכה ולא מקרי צלי משום דע"י הבל הקדירה לחות הטיפה מתפשטת בכל החתיכה. הרי דבצלי דעלמא בלי הבל הקדירה אוסר רק כדי קליפה. וכיון שכן ק' לי דלמאי צריך הר"ן לומר דבקליפה לא אמרינן נ"נ דנשמע מיניה דבצלי בשמן אמרי' חענ"נ הא י"ל דבצלי כיון דליתא דכוותי' בבב"ח לא אמרי' חענ"נ כמ"ש הר"ן שם לענין מליחה וכ"כ שם (דף שב ע"ב) דבלח בלח בלי בישול לא אמרי חענ"נ מה"ט דליתא בב"ח מדאורייתא. וע"ז יש לי ישוב קצת דהר"ן ס"ל דהבל הקדירה לא מקרי בישול וכיון דאמרי' בסוגיא לגבי' דאמרי' חענ"נ מוכח דכל שבולע בכולו ע"י חום האור אף דבב"ח לא מיתסר מדאורייתא מ"מ כיון דדמי לבישול אמרו חז"ל דחענ"נ. הג' במ"ש הר"ן שם (דף שא ע"א) ומש"ה לא שקלינן וטרינן בפג"ה אי קסבר אפשר לסוחטו אסור או לא דעיקר אפשר לסוחטו בבב"ח הוא. ולא ידעתי למאי צריכים לדוחק זה הא למ"ש הר"ן בסמוך לו מלפניו ומלאחריו דכי פרכי' אמאי חענ"נ עיקר הפירכא ליתא למה הוצרכו ששים בשא"מ דזהו אפשר הוא אלא עיקר הפירכא וכו' מפני החלב שבה. ונמצא שהחתיכה עם החתיכות מקרי מבשא"מ וכו' וא"כ ממילא רווחא שמעתא דהפירכא ל"ש רק גבי בב"ח כיון דנאסר מכח החלב מקרי כולו כמו חלב והוי מין בשא"מ. אבל לעיל דנאסר ממינו שפיר הוי מין במינו וצ"ע. הד' ע"ש הר"ן שם (דף שב ע"א) דלפ"ז לא הגעילו במדין רק כלים קטנים. הא הר"ן כפל ושילש דחענ"נ בשאר איסורים הוי רק דרבנן וא"כ יכול להגעיל היורה גדולה ג' וד' פעמים דחוזר ונבלע האיסור עם המים לפי ערך ואח"כ הוי ס' כמ"ש תוס' לשיטת רבינו אפרים. כל אלו נסתרים מעיני העוורות אולי יש אתך דברים מרווחים להבינני ולבאר דברי רבותינו על מכונם. אחיך ידידך הדש"ת בלו"נ עקיבא

ב"ה יום ב' א"ש פא"ל פק"ק פוזן

(ד) רב שלום וכו' לכבוד ידידי חביבי מר אחי הרב המאה"ג הגאון המפורסם נ"י ע"ה פ"ה מו"ה בונם נ"י עכב"ב ה"י

היום הגיעני מכ"ק כו'. מ"ש מר אחי הגנ"י ליישב קושייתי על הר"ן. די"ל דס"ל להר"ן דבלוע יוצא מחל"ח בלא רוטב אלא דהבלע בכ"ק כיון דאינו אלא דבר מועט מה שמתפשט ממנו לשאר החתיכה בטל במעוטו ולא הוקשה להר"ן רק בט"ח דיכול להתפשט מהחתיכה לשאר חתיכות בשיעור נ"ט עכ"ד. ואני אמלא דבריך. דלכאורה ק' דא"כ למאי צריכים לשנויי אההי' דר"ה בגדי שצלאו בחלבו דשאני חלב דמפעפע. הא ר"ה תלמידו דרב י"ל דס"ל דמב"מ לא בטל ואף בכחוש אוסר דהבלע שבקליפה מתפשט כ"ש לשאר החתיכה. וביותר הא שמואל ס"ל דמב"מ לא בטל ואעפ"כ אמר נצלה קולף ואוכל. אבל באמת לק"מ דהר"ן לשטתי' שכ' בההי' דאוקי רב אמורא עלי' כיון שנ"ט בחתיכה חענ"נ. דאילו לא נ"נ כיון דכח היתר מעורב בו מקרי מבשא"מ. א"כ בקליפה דנא נ"נ וכח היתר מעורב בפישוט הבלע שבקליפה מבחוץ לא מקרי מב"מ. אולם עכ"ז אין דעתי נוחה בזה דמלבד הוכחתי מהא דאין בלע שבקליפה מתפשט מקליפה לקליפה קשה על הר"ן מיניה ובי'. דמדלא הקשה בקיצור דכמו דמתפשט החלב בכל החתיכה דשיעורו ד"מ טפת. נימא דאח"כ כשעודו מתבשל חוזר והולך הבלע לחתיכה האחרת כשיעור טפח וכן לעולם אע"כ דהיה מקום לומר דבלוע א"י להתפשט מחל"ח. לזה הקשה רק דכח הפיטום של הטיפה הוא מחל"ח כמו בחתיכה עצמה אם עבה הרבה וא"כ קושייתי במק"ע דאל"כ ליצטרף כל החתיכות לבטל הטפה. תו כ' אחי הגנ"י על קושייתי על הר"ן וז"ל לענ"ד לא הוצרך למ"ש אלא לאפוקי מדעת הסוברים דעירוי מבשל כ"ק דא"כ גם בקליפה משכחת איסור בב"ח. ולזה כ' דלא משכחת משום דבאמת לדידי' אין עירוי מבשל וכמ"ש בפ' כירה עכ"ל. דברים אלו כספר החתום ועמדתי ע"ז כמו רובע שעה ולא אוכל להם הא מ"מ באיזה טענה בא הר"ן לאפוקי מדעתם דדלמא באמת עירוי מבשל כ"ק ומשכחת באמת כ"ק גבי בב"ח ומ"מ ניחא הא דבצלי אין קליפה אוסר לקליפה האחרת. משום דבצלי דליכא בבב"ח דאורי' ל"א חענ"נ. אבקש ממך להודיעני על נכון דעתך העמוקה. מ"ש מר אחי נ"י על קושית הט"א מגלה (דף ג) דנזירות הוי כנשבע להדיא שלא יטמא למתים. לענ"ד אינו נראה כן דאל"כ בעובר ומטמא ושותה יין לחייב קרבן כדין עובר על בבועה. א"ו דאינו ענין שבועה רק שמשוה לגופו להיות נזיר וכשנשבע להיות נזיר ואחר שגופו נזיר חלה עליו דיני נזירות כאשר צותה התורה עליו. וא"כ עדיין שייך בזה הואיל והותרה הותרה. ודברי הט"א באותו ענין נפלאו ממני מאד בע"ש גם מה שתי' עוד דרבא לית ליה דעולא דס' דביאה במקצת שמה ביאה וכו' משמע דלא פליג אדעולא וכו' ומחוורתא כדפרישית וכו' והוא תמוה מאד דאם כמסקנתו דרבא דלא אמרי' הואיל גבי היתרא ממילא מוכח דפליג בהא על עולא לענין ביאה במקצת דאל"כ ישאר לרבא פרכת הש"ס בזבחים על הברייתא דראה קרי איך יכנס למקדש הא יש בו כרת. ובעיקר קושי' הט"א שהוסיף לבאר דאף לתירוצם דתוס' יבמות דרבא ס"ל דדוקא בבעל קרי דשם טומאה אחת היא, מ"מ לפ"מ דקאמר סתמא דגמרא דאצטריך לנשא מת ומת מאי איכא למימר. לענ"ד זהו הכלל לכ"ע דבב' ענינים ממש ל"א הואיל והותרה אלא דלענין אשת אחיו ואחות אשה דכל עריות כיון דכללינהו הקרא לענין כרת דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות ומסברא היה כמו חלב וחלב לחייב בהעלם כולם רק חטאת א' אי לאו דיצא כרת באחותו לחלק עש"ה מקרי שם א' ורבא ס' דמ"מ מקרי שני שמות או כאידך תירוצא דתוס' דרבא ל"ס לדעולא ויש להסביר את זה דמצינו כזה ביבמות בתוס' (בדף לב ע"ב) ד"ה איסור כולל עיי"ש. והיינו דסתמא דגמרא ס"ל דא"א ונעשית חמותו הוי כולל דמגו דאתסר בשאר עריות דס"ל דכל עריות מקרי שם א' וכסתמא דתלמודא דהכא דאצטריך קרא לנשא מת ועת. ולמסקנא אמרי' דלא הוי כולל דלא מקרי שם א' וכדס"ל לרבא. אבל לענין כהן ונזיר דמקרי ב' שמות לגמרי ל"א הואיל והותרה [ובאמת ק"ל מה"ט במ"ש רש"י חולין ק"א בההי' דשבת ויה"כ דיה"כ לגבי שבת הוי כולל דמגו דאתסר באכילה אתסר במלאכה הא למסקנא דיבמות מוכח דבב' שמות לא הוי כולל. ובהכרח צ"ל דלס"ד זו דחולין היה מוכרח באמת כס"ד דיבמות. והוא סותר לדבריי הנ"ל דבב' שמות לגמרי בודאי לא הוי כולל. ויש לדחות]. ובאמת בזה אמרתי ליישב מה דהיה תמוה לי וכדומה מצאתי לימים הרבה אח"כ בשאגת אריה בסוגיא דיבמות (דף לד) ומאן האי תנא וכו' דמאי ראי' מר"מ לענין ב"א הא פשיטא היכא דאפי' בזא"ז היה חייל לא גרע במה שהוא בב"א וא"כ בשבת ויה"כ דאפילו בזא"ז מצי חייל ביה"כ לגבי שבת הוי כולל. ושבת לגבי יה"כ הוי מוסיף כמ"ש רש"י חולין הנ"ל. כדמוכח להדיא מאותו סוגיא דהיה ס"ל דל"א איסור ב"א ורק כולל אמרינן. ומש"ה חייב ב' משום שבת ומשום יה"כ. אבל איסור ב"א בעלמא בלא כולל ומוסיף היכי מוכח מר"מ דסבר כן. ולפי הנ"ל דסוגיא דיבמות הנ"ל קאי למסקנא ויה"כ לגבי שבת לא הוי כולל כיון דהוא מב' שמות

ידידך אחיך דש"ת בלו"נ עקיבא גינז מא"ש

ב"ה עש"ק כ"ז תמוז תקפ"א לפ"ק

פוזן

(ה) שלום וברכה לכבוד מר אחי ידידי חביבי הרב הגאון המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כי"ב מו"ה בונם נ"י עכב"ב ה"י

מכ"ק הגיעני וכו'. מ"ש אחי נ"י על דבריי דגם אם קבלת נזירות לא הוי כנשבע להדיא שלא לשתות יין אלא שקיבל עליו להיות נזיר. מ"מ כיון דלוקה ב' משום לאו דנזירות ולאו דבל יחל אמאי מפטר מקרבן הא כיון שקיבל עליו לנהוג במצות נזיר שמוזהר שלא לשתות יין הרי הוא כעובר שבועה במזיד משום דעבר על ב"י וחייב קרבן על שגגתו. באמת אף אם יהיבנא כן מ"מ על מם שאני בדברי הטורי אבן אשר העמיד אחי הגנ"י דבריו עליו דל"ש ביה כיון דהותרה הותרה כיון דמשום שבועה אתי' עלה. ולענ"ד לא דהוי כנשבע שלא לשתות יין אלא דקיבל עליו להיות נזיר ולהיות זהיר במצות נזיר ואם עובר על לאוי נזירות עבר ג"כ על שבועתו ליזהר במנות נזירות. וכל שאנו מתירים לו משום לאוי נזירות ואמרי' הואיל