דרוש וחידוש ב קכא

שמכריזים ושלימה מותר דאם יחתוך העכו"ם יחוש הלוקח דשמא העכו"ם חתכה. אבל חתוכה לא דדלמא יתננה בפני ישראל (א"ה נלע"ד שהמעתיק חסר איזה דברים וזה קושיא ב' על דברי הרשב"א שם לקמן דקשה היאך אפשר לומר דרבא אית לי' גזירה שמא יתננה לו בפני ישראל יע"ש) דשם לא יהי' לו תקנה דאף אם יאמר לעכו"ם שנפל עליו יי"נ מ"מ העומד מרחוק ולא שמע זה בודאי מותר לקנות ממנו כיון שרואה שאין זה פת עכו"ם. משא"כ בנו"ט שאם יעמוד מרחוק לא יקנה מהעכו"ם וק"ל. בזו הרגע למדתי ד"ת ב"ב (דף מ"א ע"א) ד"ה כמאן כר"י. לא זכיתי להכין הא י"ל דרב ענן ס"ל דגם לר"י מחאה שלא בפניו הוי מחא' והא דקאמר ויבא וימחה הייני עצה טובה וכדמשנינן לעיל דף ל"ט ע"א. אשר הביא אתי הגאון נ"י דברי נ"ב סי' נ"ב בשם הגאון מוה' סענדר ז"ל בדרך גררא ראיתי שם פלפול הגאון ז"ל ברש"י יבמות וברשב"א דגדלות לא מקרי מחוסר מעשה דבודאי יבא ואי דתהיה איילונית הא לא שכיחא. ועל פרט זה דלא שכיח הרבה להשיב הגאון מה"ס והגאון נ"ב החזיק דבריו, ולענ"ד הי' נראה דל"צ לכ"ז דאף בפירש ואמר אם אין אתה איילונית תתקדש לי לאחר שתגדיל כיון דאיילונית הוא ענין עבר והוא מתולדה ולאות' צד דאינה איילונית בודאי יבא הגדלות ולא מקרי מחוסר מעשה אלא גדר ספק על העבר אם היא איילונית, אחיך ידידך הדש"ת בלו"נ עקיבא

ב"ה מ"ד יום א' כ"ז כסלו תקפ"א

(ב) החיים והשלום וכ"ט לאהובי אחי אדמ"ו הרב הגאון הגדול האמיתי החריף ובקי משנתו זך ונקי. רבן של בני הגולה תפארת סגולה נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה עקיבא נ"י

קושי' אחי הגאון נ"י בדברי הרשב"א לפמ"ש בדברי הראב"ד דהו"ל לאוקמי גם במקום שמכריזים ושלמה משדר משום דלא חיישי' לפושע, קושיא חזקה היא וצריכה נגר ובר נגר דלפרקינה, ואך מ"ש אחי הגאון נ"י לדחות הוכחת הרשב"א דלא גזרי' שמא יתננה בפני ישראל אחר מההיא כרי' דחיטי דנפל עלי' יי"נ דשם א"א באקנה דגם אם יאמר לעכו"ם שהוא יי"נ לא ישמע העומד מרחוק ולא יחיש לכלום משא"כ בנבלות וטריפות שאם יעמוד במקום שאי אפשר לו לשמוע לא יקנה מהעכו"ם ויחוש לשמא אמר לו המוכר שהוא טריפה והוא לא הי' אפשר לו לשמוע. לא זכיתי להבין דאם מש"ה הצריכו חכמים שיאמר לעכו"ם שהוא טריפה ע"כ משום דבסתמא יקנה מעכו"ם מדלא שמע מהישראל שהוא טריפ' א"כ גם גבי יי"נ הו"ל לרבא להצריך לומר לעכו"ם שנפל עלי' יי"נ כדי שיתוקן שאם ישראל יעמוד ע"ג שיזהר לקנותו כמו שהצריכו בנו"ט אע"ג דלהעומד מרחוק א"צ דבלא"ה לא יקנה אפ"ה חששו שמא יתננה בפני ישראל ה"נ הו"ל לרבא להצריך ביי"נ כדי שיתוקן עכ"פ אם יהי' ישראל עע"ג שלא יקנה. בשנות אחי הגאון נ"י ימחול עכ"ה לפרש לי כוונתו בהרחב ביאור. מקרוב הרהרתי במ"ש תוס' קדושין מ"ו ע"ב סד"ה אם כו' דאיכא ב' חטאות חטא שתרם וכו' וחטא על תרומתו דהוי תרומה וכו' ולכאורה דבריהם תמוהי', ואמרתי לענ"ד בכוונתם דגם לאחר שתרם אע"ג דעבר אמימרי' דרחמנא מ"מ אפשר לו לתקן ע"י שאלה דמיעקר תרומה ואי לא עביד הכי חוטא בשני' שהפריש מן הרעה ומניח התרומה להיות קיימת וממילא מוכח דבזה עביד מהני דאי לא מהני ואפ"ה חייב משום דתרם בדרך תרומה א"כ אף אם ישאל על תרומתו לא יתקן חטאו ואינו חוטא אלא באחת כנלע"ד בביאור דבריהם, עוד נתקשיתי במ"ש הב"ש רס"י ל' לספוקי אי מהני טלי כסף קדושין מע"ג קרקע ובחדושי מהרי"ט פלפל הרבה דמהני מתן מנה לפלוני ושחוק לפני ורקוד לפני, ובזה י"ל דשאני התם דמה שנתן לפלוני הוי כאלו נתנו לשלוחה וכן ברקוד לפני עושה המקדש פעולת הריקוד. ובס' עצי ארזים השיג על הב"ש מהא דס"ל לרוב הפוסקים דמהני קדושי מחובר אע"ג דלא הוי נתינה מיד ליד, ולענ"ד י"ל דמשכחת בקדשה בקרקע ע"י שטר מתנה שנתן לה דהוי נתינה מיד הבעל לידה דע"י השטר שמקבלת זכתה בקרקע ובעה"ע ס"ל דאפ"ה לא מהני מהיקשא דהוי' ליציאה דלא מהני במחובר. ואך לדידי ק' מהא דמהני מעמ"ש בקדושין ואיזה נתינה מיד ליד שייך כאן ואי דבמה שנותן לה מחויב הוי כאלו הוא נתנו לה א"כ לא תתקדש עד אחר שבא הממון לידה ואינו במשמע אלא שמתקדשת מיד בההיא הנא' שמקנה לה המעות במעמ"ש. גם מהא דס"ל לריב"י מעות הראשונות לאו לקדושי' נתנו ובגרעון כסף מהני היעוד והא לא נתן לה מיד ליד, ואך בזה י"ל דלריב"י ע"כ גלי קרא דלא מקשינ' בזה הוי' ליציאה ולא בעינן מיד ליד ורבנן דפליג' עלי' י"ל דמה"ט גופי' נפקא להו דמעות הראשונות לקדושי' נתנו דאל"ה לא הי' מועיל הייעוד ואך מהא דמעמ"ש ק', דא"כ הו"ל להש"ס לומר דפליגי בפלוגתא דריב"י ורבנן אי מהני בלא נתינה לידה או לאו, נא מאחי הגאון נ"י להשיבני על כל האמור בזה, אחיו ותלמידו הק' בונם במו"ה משה גינס זצ"ל מא"ש

ב"ה ד' ט"ו טבת תקפ"א פק"ק פוזן

(ג) רב שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי חביבי מר אחי הרב הגאון הגדול נ"י ע"ה פ"ה המפורסם מו"ה בונם נ"י עכב"ב ה"י

פותחי' בברכה כו', מ"ש אחי הגאון נ"י בכוונת ד"ת בקדושין דף מ"ו הדברים ראויין לאומרם. ואוסיף לבאר דאילו לא מהני איסורא דעבר אמימרא דרחמנא מה דעבד עביד ואינו משהה עליו האיסור במה דאינו נשאל ועוקר דבריו למפרע דלא מהני בי' שאלה כיון דאין התרומה נתפס כלל וגרע מאכלה כולה. ובאמת בלא"ה י"ל בכוונת התוס' דאילו משום דעבר אמימרא דרחמנא בלי פעולה אין העבירה חמורה כ"כ מפעל ועשה במעשה נגד הרחמנא. ובין כך ובין כך לכאור' האמת דמוטל עליו לשאול על נדרו לעקור דבורו למפרע ולתקן מה שעשה. ואך חידוש בעיני דא"כ נולד לנו דין חדש דבתורם מרע על היפה ונתערב דלא בטל דהוי דשיל"מ כיון דמצוה לאתשולי עלה. מ"ש אחי הגנ"י בענין טלי קדושיך מע"ג קרקע הא דמהני תן מנה לפלוני ואקדש לך היינו דהוי כנותן לשלוחה. לענ"ד אינו. דאף אם פלוני עכו"ם מהני ולכמה פוסקי' אף בזרוק לים מהני. אבל לענ"ד בפשוטו כיון דהוא במעש' דידי' נותן לה הנאת' מהני כמ"ש אחי נ"י בעצמו בענין רקוד לפני ולא ידעתי אמאי נטה מזה גבי תן לפלוני. ומ"ש אחי הגאון נ"י להקשות מהא דמהני קידושי' ע"י מעמ"ש, לענ"ד לק"מ דהא בדיבורו מקנה לה החוב ואין חילוק בין מקנה לה בדיבורו או במעשה כיון דההקנאה ממנו הוא ושאני טלי קדושיך דבדבורו לא נקנה לה והיא עושית הקנין. והרי הר"ן פ"ק דגיטין בסוגיא דמע"ג הוכיח ממה דלא מהני גט ע"י מע"ג ע"כ דבשטר לא תקנו מע"ג הרי דהיה ראוי דמהני גם בגט ולא מקרי טלי גיטיך. בדברי הר"ן תמוה לי הא הר"ן עצמו כ' ר"פ הזורק דבמקנה לה גט אג"ק לא מהני דנהי דקנתה הגט מ"מ אינו בידה וברשותם. א"כ דלמא מע"ג הוי רק כמו קנין בעלמא וקנתה החוב אבל מ"מ לא מטא לידה. מ"ש אחי הגאון נ"י על דברי בההי' דשמא יתננה בפני ישראל. כוונתי היה דחז"ל לא תקנו לחצאין דוקא בנבלות וטריפות דע"י שיאמרו לו שהיא טריפה נסתלק כל המכשול דאותו שעומד מרחוק לא יקנה דיחשוב דלמא אמר לו שהוא טריפה. אבל ביי"נ שנפל על חטי דלא מהני אמירתו מכל וכל דהא העומד מרחוק יקנה כמו דקונים חיטים בסתם ואם באנו לחוש לזה יהא אסור לגמרי למכרם לנכרי מש"ה לא תקנו זה כלל וכלל ואם אינו נוח בעיני אחי הגנ"י בטלים דבריי:

כעת אני עומד נבוך בדברי הר"ן בסוגיא דטיפת חלב אשר לא זכיתי להבין. הא' במ"ש הר"ן (דף ש' ע"ב) והא ודאי לא נהירא כלל דמה"ת נימא דלא מתפשט וכו ותמוה לי הא חזי חילוק דאותה חתיכה כולו מועיל לבטל הט"ח. וב' חתיכות דקות אין החתיכה שניי' מצרף לבטל החלב וע"כ החילוק דכח פישוט החלב הוא מיד באותו חתיכה אבל לא לחתיכות אחרות וא"כ שוב ממילא אינו רחוק לומר דכיון דכת הפישוט אינו רק באותו חתיכה מקרי בלוע וא"י מחל"ח בלא רוטב ובפרט דהא הר"ן בודאי לקושטא דמילתא ס"ל דבלוע א"י מחל"ח בלא רוטב דהא כל צלי דמהני קליפה הסביר הר"ן הא דאין קליפה אוסרת חברתה דבקליפה ל"א חענ"נ. והא מ"מ כששהא על השפוד נימא דהבלוע שבקליפה חוזר והולך כ"ק דמה לי אם צולהו בפעם אחד או ששוהה על השפוד באותו צליי'. אע"כ דאין בלוע יוצא מחל"ח בלא רוטב. וא"כ הא דס"ל להר"ן דאינו מסתבר לומר דאינו מתפשט היינו דהטיפה מתפשטת בכולם ולא מקרי בלוע כיון דכח הפושט מיד