דרוש וחידוש ב קטו

(ח) ק' לפמ"ש תוס' בב"מ (דף כ"ב) ד"ה איסורא מממונא ועוד י"ל דחששא דשני יב"ש לא הוי אלא מדרבנן ומשום לעז. דלפ"ז למה ליה לר"א לאוקמי בנקב בצד אות פלוני. והא כיון דחשש יב"ש הוא רק מדרבנן. סגי בסימן אמצעי. כמשמעות לשון הש"ס שם (דף כז) נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים. הא קמן דאי סימנים דאורייתא סמכינן גם בגט אשה. וה"נ אי סימנים דרבנן הו"ל לסמוך גם אסימן שאינו מובהק. וכן משמעות דברי רש"י שם ד"ה לאהדורי גט אשה. שאבד מן השליח וכו נראה שבא לשלול שאם הנ"מ לאהדורי בסימן שלא לחוש ליוסף ב"ש אחר היה מועיל סימן אמצעי גם אי סימנים דרבנן כיון דהחשש דשני יוסף ב"ש דרבנן. ולזה כ' רש"י שאבד מן השליח. והיינו שלא ידענו כלל אם היה ביד השליח. דבלאו הסימן הוי חשש דאורייתא דשמא אינו שליח כלל. וק"ל. והנה ראיתי להפ"י שהקשה כעין זה מהא דאמרי' בשטרי דחבו בר ננאי אע"ג דהוחזקו ושכיחי. וממילא דבאיסורא בחדא לריעותא לא הוי חשש דאורייתא. ולענ"ד גבי חבו בר ננאי הוחזקו ולא שכיח מקרי. דאף על גב ששכיחי חבו בר ננאי טובא. מכל מקום נפילה לא שכיח דמזהר זהיר ביה ובהא מודה רבא לאביי וגם לא שכיח שימסור לו שט"ח בלא קנין המועיל [דהא מה"ט ס"ל לרבא דאותיות א"צ להביא ראיה]. וכן משמע להדיא ממ"ש תוס' ורש"י שם דרבא מדמה איסורא דלא הוחזק לממון דהוחזק. ולא כ' עדיפא מיני' דמדמי איסורא דלא הוחזק לממון דשכיח והוחזק. אלא ש"מ דחבו בר ננאי הוחזק ולא שכיח מקרי כנלע"ד ברור. וע' בשו"ת ח"צ ובשו"ת נב"י חלק אה"ע שהבינו ג"כ כן בפשט דברי רש"י ותוס' ע"ש. ואך מדברי תוס' בב"מ (דף כ) הנ"ל דכ' דחששא דשני יב"ש אינו אלא משום לעז בעלמא ודאי דק' כנ"ל דגם אי סימני' דרבנן הו"ל למימר דיועיל סימן שאינו מובהק

(ט) ונראה לתרץ כל הקושיות הנ"ל בחדא מחתא בעזה"י, ע"פ מ"ש הרשב"א בחדושיו בטעמא דרבה דסובר דבאין ש"מ יחזיר היינו משום דהוי נפילה דיחיד. דלא חיישי' לי' כדאיתא בב"ב (דף קע"ב) ע"ש. ותמה עליו הפ"י הא מרא דשמעתתא הוא רבה, ולדידי' גם לנפילה דרבים לא חיישי' ועוד דשאני התם דלא חיישי' לנפילה משום שכל א' נזהר שלא לאבד דבר, משא"כ הכא דע"כ נאבד מיוסף ב"ש אחד. כמו דאיכא למימר שמזה נפל, כן י"ל שמיב"ש אחר נפל, אלא הטעם דמכשיר באש"מ, היינו משום שאינו מעבר רבים, לא חיישי' שהלך אחר שם כלל, כן ת"ד ע"ש. ובמחכ"ת דבריו תמוהים, דא"כ איך מפרש רבה הא דקתני במתני' לזמן מרובה פסול והא לדידי' לא חיישינן לנפילה כלל, ומ"ש הפ"י דהכא שאני שבע"כ נאבד מיוסף ב"ש אחר, זה יתכן אם אנו מסופקים אם יוסף ב"ש אבד גט כלל. דבזה סברתו נכונה. דמאי חזית לתלות בזה טפי מיב"ש אחר. משא"כ במתני' דגיטין דאיירי שהשליח מצאו בעצמו ויודע שאבד גט. הוי ממש כמו שטר שכתוב בו ממך. דלא חיישי' לנפילה דרבים. ואי משום דהתם לא ידעינן מנפילה כלל. משא"כ הכא דבע"כ נפל ממנו. זה אינו. דהא דלא חייש רבה לנפילה היינו משום דלא שכיח שיאבד אחד את שלו. מפני שמשגיח עליו ונזהר בשלו. אע"ג שהרבה פעמים קרה כן. אפ"ה אינו מזדמן על הרוב. ומקרה בעלמא הוא לעתות רחוקים. וה"נ בשליח שהי' יודע שהוא בודאי אבד גיטו. וכי בשביל שקרה לו מקרה. נימא שגם לאחר קרה מקרה. ותדע דגם למ"ש הפ"י דהטעם שמכשיר רבה באין ש"מ משום דלא שכיחי אנשים באותו מקום. לא תלינן שאחר עבר שם. ואם איתא. הא חזינן שיב"ש זה עבר. ואכתי נימא דכמו שזה הלך שם. כן אפשר שיב"ש אחר הלך ג"כ שם. ואך צ"ל כיון דלא שכיחי עוברים שם. אין לנו בהליכות וב"ש זה שם. דבאמת הי' מקרה. וה"נ לענין נפילה לא הו"ל לחוש ליב"ש אחר. כיון דנפילה לא שכיח. וזה שנפל ממנו באמת קרה מקרה. באופן דלרבה דלא חייש לנפילה ק' הא דקתני לזמן מרובה פסול. ולוה ההכרח לומר דעד כאן לא חייש רבה בב"ב לנפילה אלא גבי ממון. אבל באיסור מודה דחיישי' לנפילה, ומש"ה פסול לזמן מרובה (ולא תקשי כיון דלרבה יש חילוק באיסור בין שיירות מצויות לאש"מ משום דאש"מ הוי נפילה דיחיד. איך דייק בב"ב דלא חיישי' מהא דשני יוסף ב"ש מוציאים שט"ח על אחרים ודלמא שאני התם דהוי נפילה דיחיד, דבזה ודאי צדקו דברי הפ"י במ"ש דלא כהרשב"א דרבה אינו מחלק כלל בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים ואפ"ה ס' דבאש"מ יחזיר משום דלא תלינן שעבר אחר שם אבל בהא דפסלי' לזמן מרובה ולא אמרי' שלא נפל מיב"ש אחר גט כלל. בזה צ"ל דגבי איסורא מודה רבה דחיישי' לנפילה). היוצא מזה דלרבה דלא חיישי' אף לנפילה דרבים. ע"כ צריכים לחלק בין איסור לממון. או משום חומרא דאשת איש. וכמ"ש תוס' (כ' ב') בב"מ בתירוץ קמא. או משום דחששא דיב"ש גבי גט הוי רק חשש דרבנן משום לעז בעלמא

ולפ"ז מתורץ מה שהקשינו באות חי"ת. והיינו שי"ל דרב אש דמוקי לברייתא בנקב בצד אות פלוני. ולא סגי לי' בנקב בעלמא. סובר דחששא דשני יב"ש הוי חשש דאורייתא. ומ"ש תוס' בב"מ שם דאינו אלא חשש דרבנן. היינו לרבה לשיטתי' דסבר דלא חיישי' לנפילה גבי ממון לדידי' ע"כ הא דפסול לזמן מרובה היינו משום לעז. למאי דקיימי תוס' בתירוצם בתרא. דאיסור לא חמיר מממון. אבל ר"א י"ל דסובר דחיישי' לנפילה דרבים, וחששא דיב"ש דאורי' ומש"ה לא מהני נקב בעלמא

ומה שהקשו תוס' ביבמות (ד"ה והא חבו) דאיך פשיט רבא איסור' מממונא. ולא ניחא להו דרבא לא מחלק בין איסור לממון, כמו דלא מחלק ר"א בהכי. היינו משום דלשיטתם מוכח דרבא ג"כ מפליג בין איסור לממון. דהא מה"ט ס' אותיות א"צ להביא ראי' משום דלא חיישי' לנפילה אע"ג דהוי נפילה דרבים וכמ"ש תוס' ד"ה למאי ניחוש. ועוד דבאיסורא היכא דהוחזק מודה רבא דחיישי' לשני יב"ש. אע"ג דלא שכיח. כדמוכח מגיטא דאשתכח בסורא שחשש רבא לתרי ענן. אע"ג דקפיצה או גמלא פרחי לא שכיח. ואפ"ה חייש משום דהוחזק. ואילו גבי חבו בר ננאי אינו מזיק הוחזק. וע"כ דממון קיל, וא"כ שפיר הוקשה להם דאיך מדמי תרי יצחק לשטרי דחבו ב"נ. והוצרכו לתרץ דרבא יליף בהדרגה. דאם גבי ממון לא חיישי' בהוחזק ולא שכיח דחמיר [כמ"ש הרא"ש בגיטין] לא הו"ל למיחש עכ"פ באיסורא בשכיח ולא הוחזק דקיל מהוחזק ול"ש וכל זה לשיטת תוס'. משא"כ לשיטת הרמב"ן מעיקרא ל"ק קושית תוס'. די"ל שפיר דרבא לא מפליג בין איסור לממון. והא דחייש לתרי ענן היינו משום דאותו ענן נייד ממקומו ולא שייך לומר כאן נמצא וכו'. וגם הא דס' רבא אותיות א"צ ראי' לאו משום דלא חייש לנפיל'. אלא משום דאמרי' כאן נמצא וכאן הי'. ומתני' דהמביא גט דקתני לזמן מרובה פסול היינו משום דמיירי באבדו על הדרך דלא שייך כאן נמצא כאן הי'. וכמפורש כ"ז שם ברמב"ן, אבל לעולם דסבר רבא דחיישי' לנפיל'. ואיסור וממון שוי'. והא דפריך בב"מ דף י"ט היכי פשיט מר ממונא מאיסורא. לרבה לשיטתי' הוא דפריך דלא חייש לנפיל' ולדידי' ע"כ הא דקתני לזמן מרובה פסול. משום דאיסור חמיר יותר מממון או משום דהוי רק דרבנן משום לעז. ול"ק קושית תוס' כלל לשיטתי'

ולא תיקשי מנ"ל להש"ס דרבה לא חייש לנפילה דלמא הא דס' גבי שטר שכתוב בו ממך דגבי בי' היינו ג"כ משום כאן נמצא וכאן הי'. דודאי טעמיה דרבה הוא משום דלא חיישי' לנפילה. וכדאמר בהדיא לנפילה לא חיישי'. ואלו משום כאן נמצא הו"ל לומר הכי בהדיא, (ועוד דבסוגיא דהיו בה מומין לית לי' לרבה כלל כאן נמצא עיי"ש. ואך זה לא ברירא. אם הענינים שוים. כי נראה דאף מאן דלית לי' התם כאן נמצא. היינו דלא אזלי' בתר רשות הנמצא לומר שכאן נולד המום אז הי' מעיקרא משא"כ לענין המקום שנמצא לענין שלא ישתנה הדבר רק ע"י המקומות בזה אפשר דלכ"ע אזלי' בתר מקום הנמצא לומר שהמקום לא נשתנה. וכן משמעות האחרונים בחטה שנמצאת בכרוב שלקחו מחבית דאמרי' כאן נמצא. אע"ג דקיימ"ל כרב אשי לגבי רבא דלית לי' בסוגיא דהיו בה מומין כאן נמצא. ומ"ש הנ"י לחלק בין איסור לממון דלאפוקי ממון לא אמרי' כאן נמצא. משא"כ באיסור א"א הקילו משום עגונא. ובשטרי דחבו ב"נ. לכ"ע אמרי' כאן נמצא וכ"ה, צ"ע דמדעת הרמב"ן לא נראה כן שיהי' חילוק בין איסור א"א לממון ולהקל טפי באיסור א"א משום עגונא ועיין] ואביי דהשיב לרבה דשאני נפילה דיחיד אם איתא דטעמי' דרבה משום כאן נמצא. הי' לו להשיב לאביי טעמא דידי משום כאן נמצא. אלא ודאי דרבה לא אתי עלה מטעם כאן נמצא אלא משוח דלא חייש לנפילה. וכפשטות לשונו והוא ברור: