דרוש וחידוש א צו

שהשטר ראשין פסול דמ"מ לא הוי עדות בפה ולא עדיף מעדות מפי כתבו דלא מהני

שם גמרא והלכתא אחד זה ואחר זה מן הנשואים. ואף דהלכתא כר"נ בדיני מ"מ הא דאי אוסיף לה דקלא לתוספת כתביה לאו ר"נ בעצמו אמר הכי רק ר"פ אמר כן אליביה ואפשר דר"נ עצמו אינו סובר כן, גם רפרם ור"א לא פליגי בהאי דינא דאוסיף דקלא רק בלא אוסיף דביטל שני את הראשון בזה פליגי ובתוס' נתקשו בזה. מיהו קשה דהא בכ' במפורש אוסיפת ודאי לא ביטל והכא בתוספת כתובה כותבים בפירוש ואוסיפת כמ"ש רש"י לעיל ד"ה ה"נ וכו'

שם תד"ה והלכתא ואי ארוסה אין לה כתובה פשיטא. ק"ל הא מברייתא לחוד ל"ק די"ל באמת בכתב לה ושני ביטל את הראשון אלא הקושיא רק משום דר"פ ס' לעיל דלא ביטל וא"כ ליכא פשיטות רק מאמורא והא כתבו לפני זה דלא רצה לדייק מאמוראים

שם במתני' הגיורת כו' יש לה אב ואין לה פתח בית אב כו' לא נאמר פתח בית אב אלא למצוה. ואף למ"ד נקטעה יד העדים פטור דבעינן קרא כדכתיב, מ"מ הכא גלי קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה, היינו נמי שאין לה אב, כ"כ בתוס'

ולאו בדוקא נקטי התוס' כן דהא אכתי תקשי דמנ"ל דומתה אתי לרבות הורתה שלא בקדושה וממילא שמעינן דפתח בית אב רק למצוה דלמא ומתה אתי לישראלית גמורה שאין לה אב אלא דכוונת תוס' דמדאצטריך בישראל למעט גרים מובן דפתח בית אב רק למצוה. אבל קשה הא מ"מ ישאר קושיית הש"ס דלמא ומתה אתי רק לרבות הורתה ולידתה בקדושה, ואי כדמשני האי ישראלית מעלייתא היא, הא מ"מ אצטריך דהוי ס"ד דבעי קרא כדכתיב ופתח בית אב לעיכובא ואייתר קרא בישראל, והוי ממעטין הורתה ולידתה בקדושה אף דישראלית מעלייתא היא, וכמו דאמעיט מחליצה כיון דאייתר קרא, (וכדכתבו בתוס' לקמן ריש ע"ב)

שם תד"ה אין לה פתח בית אב. תימה דתקשי מהכא למ"ד נקטעה יד עדים פטור. ואין לומר דמוכח דהוי רק למצוה דאל"כ יהיה בכל פעם התראת ספק שמא ימות האב או ימכור, ובנקטע יד העדים שאני דהוי ענין דלא שכיח לקוץ יד העדים, דכיון דמחוסר מעשה מיתה או מכירה לא מקרי התראת ספק כמ"ש תוס' בשבת (דף ד' ע"א) ובגיטין (דף לב ע"א)

שם ע"ב תד"ה א"כ כו' תימא לרשב"א דנימא אהני כו' ואומר ר"י וכו' ועוד אומר ר"י כו'. לא זכיתי להבין מה עלה בדעת רשב"א להקשות ומה נדחקו בתירוץ הא', ומה הוסיף הר"י בתירוץ השני יותר ממה שמפורש להדיא בסוגיא דרישא, ומה התחלת קושיא יש כאן. ומה"ט כתבתי בגליון משניות להקשות על הרע"ב ד"ה ולא מאה סלע כו' דכולה פרשה בישראל כתיב דמשמע מקרא דכי עשתה נבלה בישראל שהביא מקודם, והא בדידיה גופיה כתיב קרא בתולת ישראל ודרשינן ולא בתולת גרים

שם גמרא ואם מאן ימאן אביה לרבות יתומה לקנס. וא"ת תיפוק ליה מבתולת ישראל ולא בתולת גרים וי"ל דהוי אמרינן דלגיורת שהורתה שלא בקדושה ל"צ קרא דגם בישראל כה"ג פטור ויהיה מוכת דבתולת ישראל אתי למעוטי הורתה ולידתה בקדושה (וכמ"ש בתוס' דבחליצה כיון דאייתר קרא ממעטינן הורתה ולידתה בקדושה) אבל השתא דמרבינן מואם מאן לרבות יתומה שפיר צריך קרא למעט הורתה שלא בקדושה ולא מוקמינן להורתה ולידתה בקדושה וזה פשוט, ובתוס' (ד"ה בתולת ישראל) דחקו בישוב קושיא זו

שם גמרא אלא אי אמרת בישראל כה"ג פטור השתא בישראל פטור בגרים מבעי. תמוה לי הא מקרא דלאבי הנערה לא ממעיט דבר אלא דמעצמו הוא כן דהתורה צותה רק דהנתינה יהיה לאבי הנערה והיכא דליכא אב ממילא מפטר אבל לענין חיוב מלקות מהיכא תיתי לחלק ולומר דביתומה פטור, וא"כ אצטריך קרא דבתולת גרים למעט מחיוב מלקות. ואף למ"ש תוס' בחד תירוצא דכל דינין שבפרשה מיירי בחד גוונא היינו לענין הגוונא דקטנה או נערה, אבל לענין יתומה דליכא ענין פטור רק דליכא אב ואין עליו חיוב נתינה לאב וממילא פטור דהתורה לא זיכתה הממון רק לאב אבל בשארי דברים דאפשר ביתומה מחויב. וביותר דהרי מרבינן מקרא ומתה סקילה בגיורת הרי דאין הפרשה מיירי בחדא גוונא לענין הך מלתא דהא בגיורת דלא שייך ונתן לאבי הנערה ואעפ"כ חייב סקילה א"כ ה"נ י"ל דמחייב הבעל מלקות

שם תד"ה הא כ"מ כו' מדכתיב ולו תהיה במהוה עצמה. מזה מוכח דחרשת ושוטה לא ממעטים מולו תהיה דאל"כ אף אם כתיב נערה מ"מ אצטריך ולו תהיה למעט חרשת ושוטה, וכן מוכח ממ"ש הרא"ה דאשת אחיו דמיירי לר"פ במפותה ול"א דמחלה דמיירי בשוטה אף דמתני' זו דאלו נערות מוקמי לה דנערה דוקא ולא קטנה, וכמו כן כתב עוד בשמעתין דואם מאן ימאן לרבות יתומה לקנס דלס"ד דהש"ס דמיירי ביתומה מעיקרא ויקשה הא הקרא מיירי במפותה דמחלה ותירץ הרא"ה דמיירי בקטנה לרבנן דר"מ או בשוטה ולכ"ע הרי דס"ל להרא"ה בפשיטות דאף לר"מ חרשת ושוטה יש להן קנס. אבל בער אני ולא אדע כיון דממעטינן קטנה דאינה מהוה עצמה מה"ט נמעט ג"כ חרשת ושוטה, וממה דקתני לעיל (דף לו) דחרשת ושוטה יש להן קנס אין ראיה דהיינו לרבנן דר"מ דקטנה יש לה קנס כדמוקמי התם הך ברייתא דקתני בה דהאיילונית יש לה קנס דכיון דריבתה תורה קטנה לקנס מוכח דלא בעי' מהוה עצמה מש"ה גם חרשת ושוטה יש להן קנס. ובאמת קצת ראיי' להתוס' והרא"ה ממה דאמרינן לעיל אחותו בוגרת נמי האיכא בושת ופגם בשוטה, משמע דמ"מ צריך לאוקמי בבוגרת אבל נערה יש לה קנס אף דמתני' ס"ל כר"מ דקטנה אין לה קנס, ויש לדחות דרוצה לאוקמי מתני' דמכות אף כרבנן דר"מ

דף מה ע"א גמרא סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק. וצ"ל או דמותרה לדבר חמור הוי מותר לקל או כמ"ד דא"צ שיתרו באיזה מיתה ומיירי בהתרו סתם, וכההיא דאמרינן בסנהדרין גבי הנסקלים. והנה למ"ד דצריך שיתרו באיזה מיתה נערה מאורסה יהיה בגדר התראת ספק שמא לא יוגמר דינה עד אחר שתתגבר, וצ"ל דהך תנא דהוא ר"י אזיל לשיטתיה שהתראת ספק שמה התראה ולמאן דס"ל דהתראת ספק ל"ש התראה יהיה מוכרח דא"צ להתרות באיזה מיתה, ומ"מ רחוק לומר דכל דין נערה מאורסה דבסקילה הוא רק במתרי במיתה סתם

שם גמרא דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזנתה בחנק ואלו מוציא שם רע בסקילה: פירש הר"ש בתוס' (ד"ה אמר רבא) דבמוציא שם רע שזינתה אחר נישואין קאי דדינה בסקילה. וא"ת הא כשהתרו אותה בשעה שזינתה אחר החופה התרו אותה בחנק כדין נשואה בלא מש"ר, ואח"כ אחר שהוציא ש"ר דדינה בסקילה הא לא התרו אותה על סקילה. (אאב"ה גם בספר הפלאה הקשה כן) ואי דמיירי בהתרו אותה סתם שנתחייב מיתת ב"ד, מ"מ יקשה לר"י דס"ל בסנהדרין דאינו חייב עד שיתרו בו באותה מיתה, וי"ל דר"י לשיטתיה דס"ל התראת ספק שמה התראה, ומיירי בהתרו אותה אם בעלך מוציא עליך שם רע ואח"כ יבאו עדים תתחייב סקילה, ולפי פירוש התוס' ואלו מוציא שם רע שזינתה באירוסין בסקילה אף אלו זנתה השתא אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה היה דינה בחנק, ולא אמרינן כיון דאשתני דינא אשתני קטלא, קשה לי על הסוברים דבבעולה ליכא חופה ואינו גומר אלא ביאה והא כיון דזינתה תחתיו והיא בעולה לא מהני בה חופה, והיא עדיין ארוסה ומה אשתני דינא יש כאן, וצע"ג, (אב"ה עיין מ"ש אבא מארי ני' ביבמות דף נח)

דף מו ע"א גמרא בשלמא לראב"י היינו דכתיב ופרשו השמלה: דהתורה לא חייבה להבעל רק בהעליל עליה בלי מצוא ריעותא עליה דנתברר דבאמת מצא בתולים אבל בלא בירור והבעל עומד בדבריו שלא מצא בתולים אף דהביא עדי שקר על הזנות דאירוסין מ"מ אינו חייב, ובאמת י"ל מה"ט דבהוזמו עדי הבעל ובאו עדים דזינתה קודם הנשואין דאף דנמצא בתולים מוכח דהנואף הטה או דהכניסה דם ממקום אחר בזה י"ל דאינו חייב כיון דמ"מ זינתה ולא שיקר בכולהו או כיון דמ"מ הוא מצא בתולים ובלא ריעותא העליל עלי' מחייב כיון דשיקר בהבאת עדים שקרים, וצ"ע לדינא, ובתוס' לא כתבו כן

שם ע"ב מתני' יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה כו'. אף דגם לענין ירושה יתרון דא"י להפקיע ירושתו ע"י מכירה ומתנה מתקנת אושא והבת יכולה להפקיע ירושתה מאביה