דרוש וחידוש א צז

ע"י מכירה ומתנה, י"ל דלא חשיב לה כיון דהוא רק מתקנת אושא ואילך, גם י"ל דלא חשיב רק בכללות דינו ולא מה שיש בפרטות, דהא הו"מ למחשביה בזכיות האב יותר מהבעל דהאב יורש בראוי ובעל אינו יורש בראוי, גם הך יתר עליו הבעל משמע דבאינך דמתני' שוה הבעל להאב והא במעשה ידיה הוא גרוע מהאב דהאב זוכה בהעדפה אף באינו זן אותה משא"כ הבעל, א"ו דחשיב שרשי דברים שם מע"י אבל לא מיירי מפרטות דיני מעשה ידיה, וכן בשם ירושה הבעל והאב שוים

שם גמרא ואימא ה"מ קטנה וכו' אלא מסתברא דכי ממעט רחמנא יציאה דכוותה קא ממעט. נראה לפרש דשוב לא תקשי נערה איהי תקדש נפשה דהשתא דידעינן דעכ"פ הכסף קדושין דאביה, שוב ילפינן הקדושין עצמן מהפרת נדרים, דל"ש ביה מעתה ממונא מאיסורא לא ילפינן, כיון דאין הממון תלוי באיסור דבין כך וכך הוי הממון של האב. והתוס' פירשו כיון, דשמעינן דכספא לאביה, סברא הוא דמקבל נמי הקידושין, דהשתא נימא איהי תקדש נפשה ואביה מקבל כספא, ותמיהני על פירושם דבשלמא להיפוך שייך לשאול שפיר השתא אביה מקדש ואיהי תשקול, דמהיכן תזכה היא בכסף דאביה, אבל להקשות איהי תקדש נפשה ואביה שקיל, זה אינו קושיא, די"ל דהתורה זכתה את אשר לה לאביה, כמו מעשה ידיה שזיכתה לו. ותו תימא דאם זה יסוד מוסד דאם איהי מקדשת נפשה א"א שיהא כסף לאביה, א"כ איך קאמר בריש קידושין (דף ד') וצריכא דאי אשמועינן מעשה ידיה משום דמתזנה מיניה, והא בפשוטו ליכא למילף כסף קידושין ממעשי ידיה, דהא י"ל דאביה א"י לקדשה, ומש"ה ע"כ הכסף שלה דאם יהיה דידיה ע"כ יהא יכול לקדשה וזה א"א למילף ממע"י וצע"ג. (אב"ה עיין מ"ש אבא מארי מ"ו זצוק"ל בקידושין שם)

שם גמרא ואימא ה"מ קטנה דלית לה יד אבל נערה כו' איהי תקדש כו' ואיהי תשקול כספא, קשה לי דנימא דאביה מקבל גט בקטנה מכח ויצאה והיתה וממילא גם בנערה מקבל גיטה דאין בזה סברא לחלק דהא גם קטנה יש לה יד לקבלת גט, ואח"כ לחזור ונילף קידושין מגט בהקיש' דויצאה והיתה דיכול לקבל קידושי בתו בנערה, וצע"ג

שם תד"ה ואימא ה"מ קטנה ולפי המסקנא לא אתי' אלא להכי. וי"ל דאתי' קרא לאורויי דהאב זוכה למסרה לחופה, ואי דנילף מהפר' נדרים הא בהפר' נדרי' עצמה לאחר אירוסין פקע קצת רשות האב, דאינו מיפר לבדו, ואי דנילף מגט דמקבל גיטה אחר אירוסין מהקישא דויצאה והיתה י"ל דגט שאני דבזה חוזרת לרשות אביה והוי כעין גיטא ורשות אביה באים כאחד משא"כ בחופה שמוציאה מרשותו

שם תד"ה ממונא, וי"ל דאיסורא דאית בה ממונא. ק"ל הא נוכל למילף דאב זוכה בקידושי שטר וביאה דהוי איסורא גרידא והדר ילפינן גם קידושי כסף מכח דאתקשו הויות להדדי

דף מז ע"א גמרא דמסר לה בשבתות וימים טובים. ק"ל הא בשבת ויו"ט שייך ג"כ ביטול מעשי ידיה דהא יכולה לעשות בדברים המותרים, לחתוך תלוש ולשמור פירות ולילך בשליחות תוך התחום וכאלה הרבה דהא איסור שכר שבת ויו"ט לאו דאורייתא

שם ע"ב גמרא ואיפוך אנא. ק"ל הא ענין מע"י תחת מזונות מצינו בקרא גבי אב דזכי ליה רחמנא כיון דמתזני מיניה [היינו דרגיל לזונה וכדאמרינן לעיל (דף מג) או דלמא לא דמי לאב דמתזנה מיניה] מש"ה מסתבר דכמו כן תקנו חכמי' מע"י תחת מזונות זה מול זה

שם תד"ה שלא כתב לה, דבדידה תלי הקידושין ומה"ט פירכת הש"ס דוקא במן האירוסין דאלו מן הנשואין לא שייך הטעם דבדידה תלי מלתא דהא אפשר דהוא לא היה רוצה בגונא זה שיתבטלו הקידושין למפרע שיהיה למפרע בעילתו בעילת זנות וא"צ למה דנדחקו התוס' בב"ק שם בזה

דף מח ע"א גמרא אבל תכשיט יהבינן לה ק"ל למה דמסקינן לקמן דף קו) דמיירי בששמעו ביה שמת בע"א, בזה כיון דנותנים לה מזונות דסמכי שמת איך יהבי' לה תכשיט ממעות יתומים

שם רש"י ד"ה לעולם, וזכאי בה בכל זכות אב בבתו. אינו מדוקדק דהא להפרת נדרים במסירה יוצאה מרשותו וכן לענין מציאה דמשהגיע זמנו אוכלת משלו וכיון דאינה ניזונות מהאב אין מציאתה לאביה

שם ע"ב רש"י ד"ה ולא נישאו אוכלת משלו כגון שעיכב החתן או אונס שלו. תימא הא אמרינן בריש מסכתין דחלה הוא אין מעלה לה מזונות ולאידך לישנא דמספקא ליה, הא גם באונס דידה מספקינן

שם גמרא ושמואל אמר לירושתה. תמוה לי לשיטת רש"י לעיל דף מז) דהברייתא דכתב לה כסות וכלים מיירי בארוסה א"כ שמואל דפסק לקמן כראב"י, הא ע"כ שמואל פסק כרבנן דר' נתן דהא לר"ל גם בהלכו שלוחי האב זכה דהא אפי' מהאירוסין זכה, וע"כ דס"ל כרבנן דר"נ ואינהו מדמי לדראב"י ומאי מהני מסר הא בדראב"י לא מהני מסר דהא מבעי לן לקמן בפ' אע"פ אפי' בנכנסה לחופה ולא נבעלה מהו מכש"כ במסר דלא מהני וצע"ג, (וראיתי בב"ש סי' ס"א דרוצה לומר דמסר עדיף מחופה והוא תמוה)

דף מט ע"א תד"ה ואימא הנ"מ היכא דלא הדרא לבי נשא וכו' ואע"ג דהיכא דנבעלה קים לן ולא הדרא. קשה לי איך שייך לומר בנבעלה דהדרא, הא. מ"מ היא בעולה, וגם כשלא ניסת מעולם והיא ברשות האב ג"כ היא בחנק, ולומר בכוונתם דלמא קרא דהפרת נדרים צריך בבעולה דלא הדרא, ואכתי בחופה מנ"ל דלא הדרא, א"א לך לומר כן, דאדרבא לא לחדשו כלל החילוק דאשתני גופא, ונימא כיון דעכ"פ גלי קרא דבעולה דלא הדרא בהפרת נדרים ה"נ בנשואה דחופה ואייתר בית אביה ע"כ למסר

שם גמרא אמר רבא ההוא כבר פסקה כו' כיון שיצאה שעה אחת כו'. וא"ת נהי דילפינן דאינה חוזרת לרשות אב מ"מ אכתי לא ידעינן דהיא בחנק דמ"מ תהא כיתומה שאין לה אב, ומ"מ היא בסקילה, ובתוס' הקשו כן, וי"ל דבאמת הדין כך הוא דאף במסר ואפילו בחופה הדרא והיא בסקילה, דמ"מ עתה היא ארוסה והוי כיתומה, אלא דהכי משני הש"ס, דע"כ בית אביה קאי למסר, דאלו לחופה ולאורויי דלא הדרא, א"כ כש"כ דבהפרת נדרים לא הדרא ומוכח ע"כ דקרא דהפרת נדרים למסר, נשמע דמסירה הוי כחופה וא"כ ממנ"פ מוכח דבמסר היא בחנק, אי משום דבית אביה קאי למסר וקרא דהפרת נדרים ללא הדרא, או דבית אביה קאי לחופה דלא הדרא, ומוכח דקרא דהפרת נדרי' קאי למסר וילפינן מהפרת נדרים דמסר הוי חופה אבל באמת זה י"ל דקרא דהפרת נדרים אתיא ללא הדרא, וקרא דלזנות בית אביה אתיא למסר, ובהפרת נדרים דידעינן דבחופה לא הדרא ממילא ה"ה מסר, כיון דלמדנו מנערה המאורסה דמסירה הוי נישואין, ולענין סקילה באמת אפילו בחופה הדרא, דמ"מ היא כיתומה מאורסה, ובתוס' דחקו בזה הרבה, ובל ידעתי על מה

שם גמרא דתניא מצוה לזון את הבנות קו"ח לבנים דעסקי בתורה דר"מ. י"ל דנ"מ באין לו רק לזון לאחד דלר"מ בנות עדיפי וזן אותן ולר"י בנים עדיפי וזן אותם

דף נ' ע"ב רש"י ד"ה א"ד מזוני ממש ואע"ג דתנאי כתובה. קשה אמאי לא בפשוטו דהוי מטלטלי דיתמי [אאב"ה וגם בפ"י הקשה כן] ואפשר דבזה לא הוי הפשיטות מר' בנאי דהתם דהיה ביד ר' בנאי מקרי מטלטלי דיתמי כדאיתא במתני' דכושל ואפילו לרע"ק רק משום דצריכים שבועה משא"כ במזונות בנות, לזה נקט רש"י משום תנאי כתובה. וא"ת דבההיא גם כתובה נפרעי' י"ל דהא הר"ן שם הקשה באמת מה בכך דהם ביד אחרים ועדיין לא נעשו של יתומים הא גם מניה דהבעל אין גובים כתובה ממטלטלי ומתרץ דאתי כר"מ דכתובה נגבית ממטלטלי מיני' וא"כ לדידן דקיי"ל כרבנן לא מהני ממטלטלי ביד אחרים לכתובה וממילא גם בתנאי כתובה כן ושפיר פשיט מר' בנאי

שם גמרא א"ל אביי אלו בע"ח הוה כו' מי הוה יהיב ליה מר. והרי בע"ח מחיים יש לו שיעבוד על המטלטלין ואפ"ה אינו גובה ממטלטלי דיתמי למזוני דתנאי כתובה ככתובה וכתובה עצמה לא הוי השיעבוד על המטלטלין מחיים כש"כ דא"ג ממטלטלי דיתמי ורש"י פירש אפילו בע"ח דיכול לטרוף ממשעבדי, וק"ק דהיא הנותנת כיון דבע"ח יש מקום לגבות ממשעבדי לא תקנו ליה ליטול ממטלטלי דיתמי, וכמ"ש תוס' לקמן פ' אלמנה (דף צו ע"א) ד"ה אלמנה שתפסה עיי"ש, ועוד דבשלמא בע"ח אינו גובה