דרוש וחידוש א צד

בתרווייהו ויהיה מופנה מצד א'. עוד י"ל דאפשר דארוסה לא היינו ממעטים מקרא דולו תהי' דיש בה שייכות הוי' אם בעלה רוצה לגרשה ואף דתוס' לעיל (דף ל) ד"ה הכל מודים בבא על הנדה נקטו בפשיטות דיבמה לשוק מקרי אין בה הוי' אף, דאפשר שיחלוץ לה י"ל דהיינו כיון דאין אדם מקנה דשלב"ל וא"א לקדשה עתה שיחול לאחר שיחלוץ אבל לרע"ק לשיטתיה דס"ל ביבמות (דף צג) דאדם מקנה דשלב"ל ואם מקדשה עתה שיחול לאחר שיחלוץ מהני י"ל דמקרי בכלל הוי' אף דההתפס' קידושין אינו עד אחר הגירושין מ"מ כיון דמעשה קידושין מועיל על אח"כ מקרי יש בה הוי' וא"כ י"ל ג"כ דדריש ב' קראי דנערה דס"ד דבעינן ראוי לקיימה ומ"מ צריך אשר לא אורסה דמקרי ראויה לקיימה ע"י הגירושין דהבעל והיינו במפותה דאינו רשאי לקיימה גם אחר הגירושין דהא אסורה לבעל, הא במפותה לא כתיב ולו תהיה לאשה ובאנוסה היא מותרת לבועל כדאמרינן לעיל בסוגי' דפ"פ ההוא אונס הוי ומקרי ראוי' לקיימה (אב"ה זה עפ"י סברת הח"מ סי"א ס"ק י' וע' בב"ש שה ס"ק ג' ובמל"מ פ"ב הלכה י"ב מהלכות סוטה ד"ה מפי ובד"ה אחר זה)

שם גמרא הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס, אע"ג דמקטל משלם. ק"ר לר"פ דמוקי בסנהדרין למתני' דאלו נערות במפותה ממילא מה דקתני על אשת אחיו דהיינו נתארסה ונתגרשה מוכח כרע"ק דברייתא דקנסה לאביה וכמ"ש תוס' לעיל בפשיטות וא"כ ע"כ דדריש אשר לא אורסה למעט ארוסה דלא נימא דבקנס חידוש הוא למקטל ומשלם, א"כ איך קתני במתני' דהבא על בתו דפטור מקרא דאסון הא משם לא מוכח דבקנס פטור והו"ל למתני' למנקט הראיי' מאשר לא אורסה, וכעין זה הקשו תוס' לעיל ד"ה ס"ד ולתירוצם הב' עדיין יקשה קושייתנו

שם גמרא דבעי רבא יש בגר בקבר וכו' ודבנה הוי או אין בגר בקבר ודאביה הוי. אבושת ופגם קאי, דאלו הקנס הא קיי"ל אין אדם מוריש קנס לבניו, כן פי' ר"י בתוס', וא"ת בושת ופגם פשיטא אף דלא עמד בדין עד שבגרה הוי לאביה, דאמאי יהא משונה בו"פ זה מכל בו"פ דעלמא וגם אלו היתה עדיין בחיים כשבגרה הי' הבושת ופגם לאב, וי"ל דבושת ופגם דבהדי קנס שאני מכל בושת ופגם דעלמא דבושת ופגם זה אתקש לקנסא דלמי שזה ניתן זה ניתן, ותדע דהא תנן לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה משום דאין אדם מוריש קנס, והשתא תקשי בו"פ אמאי לא ירתי בניו, והא והרי הן קתני דכולל נמי בו"פ אע"כ דאיתקש דלמי שזה ניתן זה ניתן, וא"ת א"כ דאתקש לקנס היכי מבעי אי ירית לה בנה לבו"פ הא הקנס לא ירית, א"כ גם הבו"פ לא ירית, וי"ל דלאו לכל מילי איתקש, דוקא לענין זה איתקש דלמי שזה ניתן זה ניתן, אבל לענין שלא להוריש לא איתקש. ודברים אלו דבו"פ איתקש לקנס ודאיתקש רק לענין מי שזה ניתן, לאו דידי הוא אלא דרבי, דרבותינו בעלי התוס' ז"ל, וכתבתים משום דנוראות נפלאתי, דהם ז"ל אחר שכתבו פירוש הר"י דהאיבעי' הכא לענין בושת ופגם דממונא הוא ויכול להוריש, כתבו בזה"ל, ואע"ג דתנן בריש נערה לא הספיקה כו' הרי הן של עצמה, וגם בו"פ בכלל יכול להוריש בו"פ ואו' ר"י דלענין זה ודאי איתקש כו' דלמי שזה ניתן וכו' אבל למילי אחרינא לא, דהא בו"פ משלם עפ"י עצמו וקנס אינו משלם עפ"י עצמו, ודברי הפך אני רואה כאן, דממקום שהיה להם להביא סייעתא דהאיבעיא מצי הכי אזלא, דהא מכח מתני' זו ניחא האיבעי' ולולי דחזינא ממתני' דאיתקש בו"פ לקנס לא היה בידינו לפרש כלל האיבעיא לענין בו"פ דמה שייטא דבנה הכא הא מהראוי שבני האב ירשו עשו הם קושיא ממנה, דהחילוק דההיקש רק לענין דלמי שזה ניתן וכו' ולא לשאר מילי, דבר דמוכח מניה וביה לפי פירוש זה בהאיבעי' דהכא, המציאו מכח הקושיא ממתני' דריש נערה והוכיחו מדמשלם בו"פ עפ"י עצמו, ולא זכיתי לעמוד על סוד קדושים. ובגוף הקושי' הא א"א מוריש קנס י"ל דהאיבעי' אליבא דר"ש ובעמד בדין קודם שמתה דמ"מ כשבגרה לאחר העמדה בדין לעצמה, ולזה מבעי אם יש בגר בקבר ודידה הוי והיא יכולה להוריש דבשאר קנסות מודה ר"ש דאחר העמדה בדין הוי כשאר קנסות דבעמד בדין הוי ממון להוריש כדאיתא להדיא בסוגי' לקמן רפ"ד

דף לט ע"א גמרא והאמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים. מכאן נ"ל דאף חודש עיבור נכלל בתוך הששה חדשים ועולה מן המנין דששה חדשים שאח"כ היא בוגרת (עיין מג"א סי' תקע"א סק"ב)

שם גמרא ולטעמך הא דתניא בא עליה ונשאת לעצמה. קשה איך ס"ד למפשט מזה דבא עליה ונתארסה דהקנס לעצמה הא אדרבה ההוכחה בהיפוך מדנקט ונשאת משמע דנתארסה לא, ונראה דלק"מ די"ל דבאמת הברייתא בדוקא נקט נשאת דס"ל כרע"ק דברייתא דנתארסה ונתגרשה קנסה לאביה דמכ"ש בבא עליה ונתארסה או דאתיא כריה"ג דנתארסה ונתגרשה ליכא קנס כלל דלדידיה לא מצינו דאירוסין מוציאין מרשות אב מש"ה בא עליה ונתארסה הקנס לאביה כמ"ש תוס', אלא דלמד מהברייתא כמו דבבא עליה ונשאת הקנס לעצמה כיון דנשואין מוציאין מרשות אב ה"נ לרע"ק דמתני' דנתארסה ונתגרשה יש קנס וקנסה לעצמה דחזינן דענין אירוסין מוציאין מרשות אב, ה"נ בבא ונתארסה כמו בבא ונשאת לריה"ג ולרע"ק דברייתא

שם רש"י ד"ה בוגרת מוציאה מרשות אביה דלא מצינו. ק"ל דהיכן מצינו בתורה שיש חילוק בין נערות לבגרות, דאי ממה דילפינן מן לאמה דנערה מעשה ידיה לאביה דלמא באמת גם בבוגרת ומנין לנו לעשות חילוק, ואי מהפרת נדרים א"כ לנקוט בקיצור דבוגרת מוציאין מרשות אב לענין הפרת נדרים כדאמרינן בסמוך לענין נשואין ובפשוט מה בוגרת דמוציאין מרשות אב לענין הפרת נדרים אף נשואין

דף מ ע"א גמרא אמר רב כהנא כו' ניתי עשה ולדחי לא תעשה. שמעתי מקשים מזה על תוס' עירובין (דף ק) בהאי דמתן א' שנתערב במתן ד', דהא דלא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת היינו כיון דבפשיעתו נתערב א"כ ה"נ הכא הא הוי בפשיעתו דאנס אותה, ולענ"ד לק"מ דהתם העשה שמקיים עתה במתן ד' היה יכול לקיים בלא פשיעתו והוא גרם שיעבור על הלאו אבל הכא העשה הוא ג"כ על ידי פשיעתו שאנס אותה ואלו לא פשע בה לאנסה לא היה כאן העשה כלל בזה שפיר העשה דוחה לל"ת דבלא פשיעתו גם העשה לא היה יכול לקיים

שם גמרא ניתי עשה ולדחי לא תעשה. הקשו בתוס' והא דריש מקרא בהדיא ולו תהיה לאשה אשה הראוי' לו. וי"ל לשיטת הריב"א בתוס' חולין (דף קמא) דאף דעשה אינו דוחה לל"ת ועשה מ"מ אם עבר לא לקי דעכ"פ הלאו נדחה מכח העשה א"כ שפיר פרכינן דנימא דעשה דוחה לל"ת ומקרי ראויה לו וקרא דולו תהי' לאשה למעט למצא בה ערות דבר דאיכא עשה ול"ת לאורויי כיון דאינה ראויה ליכא עשה כלל ולענין דאם עבר ונשאת דללקי דבאשה כזאת ליכא עשה דולו תהיה כלל אבל בממזרת כיון דעשה דוחה ל"ת מקרי ראויה

שם גמרא אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. בתוס' כ' דגבי דידה ליכא עשה אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה, הקשה בני החתן הנבון יצחק ליב שי' דא"כ באם היא קטנה דהיא אינה מוזהרת יהיה הדין דישא אותה דגבי דידיה עשה דוחה ל"ת, והשבתי לו דהוי מ"מ כמאכילה איסור בידים ואסור להאכיל נבילות לקטן. ומ"מ ק"ל דזהו נפקא מקרא דלא תאכילום להזהיר גדולים על קטנים, והוי לאו א"כ לר' ישמעאל בנזיר (דף מח ע"ב) דעשה דוחה ב' לאוין דמה לי חד לאו מה לי ב' לאוין, א"כ ליתי עשה ולדחי לאו דממזר ולאו דלא תאכילום. וי"ל כיון דחזי' לר"מ דממעט קטנה מקנס דולו תהיה לאשה במהוה עצמה דאף דיש לה אב מ"מ כיון דא"י להוות עצמה ממעטי' מולו תהיה אלא דרבנן דרשי נערה אפילו קטנה היינו לענין קנס אבל העשה עצמה דולו תהיה זהו רק במהוה עצמה וכמו בח"ל וח"כ אף דדרשה נערה נערה דגם בח"כ וח"ל דאין בהם הוי' וא"ר לקיים יש להם קנס ומ"מ אין נושאה דהעשה דולו תהי' רק בראוי' לקיימה ה"נ בקטנה דהעשה דתהיה משמע במהוה עצמה וא"כ בממנ"פ בעודה קטנה אינו מקיים העשה וכשתגדיל שוב האיסור מצדה מלעבור על הלאו. ובאמת מסתפקנא גם בכשרה בקטנה אם כשתגדיל מחויב לנושאה דבכל עת שיכולה להוות עצמה מחויב לישא אותה או כיון דבעידן ביאה לא חל העשה תו לא חלה כלל

שם ע"ב גמרא אר"ח מ"ט דר"מ אמר קרא ולו תהיה לאשה