דרוש וחידוש א צג

דנתארסה ונתגרשה אין לה קנס ומכ"ש נשאת ונתגרשה, (אאב"ה רצונו דבתירוץ זה נרויח דאצ"ל דסבר כן אבל מ"ע אפשרות הוא ואיך יוכיח). וי"ל בדרך אחר דהא דמיירי דבא עליה אחר היינו שבא עליה קודם המיאון דלפי שעה אין לה קנס דהא מדרבנן אינו רשאי לקיימה (וכמ"ש הכ"מ בהל' נערה בתולה) דכל שאסורה מדרבנן מקרי א"ר לקיימה (וכ' המ"ל דלפ"ז הא דפרכי' על שניות הא מדאורייתא מחזי חזי היינו כיון דנקט עריות דמשמע דבחייבי לאוין יש קנס והיינו כשמעון התימני דולו תהיה היינו אשה שיש בה הוי' ובזה בודאי באיסור דרבנן מקרי יש בה הוי' דהא הקידושין תופסים בה עיי"ש) וא"כ כשבא עליה קודם מיאון לא היה חייב קנס אלא דלאחר מיאון דיעקרו הקידושין למפרע אגלאי מלתא דראוי' לקיימה אלא דאין לה קנס דבחזקת בעולה וא"כ שפיר נקט אין לה פיתוי דמדין מחילה ליכא דהא בעידן ביאה לא היה חיוב קנס כלל והוי כההיא דירושלמי שהביאו תוס' בלא עמדה בדין עד שמת אב דאפילו מפותה יש לה קנס דלא הוי מחילה כיון דבעידן ביאה לא היה הקנס שלה, ולאוקימתא קמייתא דהברייתא כר"ש התימני דבעי' יש בה הויה י"ל באמת דקאי לפי שינויא דרפרם דממאנת היינו הראויה למאן: ומעתה מיושב היטב קושית תוס' דשפיר דייק הא קטנה דעלמא יש לה קנס דע"כ מיירי דבא עליה קודם המיאון דליכא לאוקמי בבא עליה אחר המיאון כשגדלה דיקשה איך קתני ולא פיתוי הא מחלה, ולזה משני דבאמת ס"ל דנערה ממאנת ובא עליה כשגדלה קודם המיאון ולא הוי מחילה כיון דבעידן ביאה ליכא חיוב קנס דא"ר לקיימה. וממילא מיושב דלא מצי למיתני נשאת ונתגרשה דאם בא עליה קודם הגירושין בלא"ה פטור דקלב"מ ובבא עליה אחר הגירושין לא הו"מ למנקט אין לה פיתוי דהא מחלה

דף לו ע"א תד"ה ולתני קטנה דהו"א דוקא קטנה ק"ל הא בפשוטו ניחא דתני אילונית לאשמועינן דמקטנותה יוצאת לבגר

שם תוס' ד"ה וליתני קטנה ותימא לר"י אמאי לא משני דקמ"ל דממאנת עד שתביא שתי שערות. ותמיהני על תמיהתם דאיך נשמע כן דאדרבא אם גדולה יכולה למאן הממאנת כפשטא, (וראיתי אח"כ דגם במגיני שלמה נתקשה בזה) וי"ל דדלמא הברייתא סמך דמדקתני ולא הפיתוי דלא מיירי בגדולה דהא ממילא מחלה וכקושית התוס', אע"כ דממאנת קטנה ויקשה הא קטנה דעלמא ג"כ אין לה קנס ומוכח דממאנת ראויה למאן ומוכח שפיר דא"י למאן בגדולה. מיהו בעיקר קושייתם דלא פיתוי היא מיותר, בפשוטו י"ל דמשכחת בנשתטית דלאו בת מחילה, ואי דל"ש לשון ולא פיתוי, כיון דפיתוי דידה אונס הוא הא לרפרם וכן לס"ד דמיירי בקטנה ואף עפ"כ נקט לישנא ולא פיתוי דמ"מ עשה דרך פיתוי

שם גמרא החרשת והשוטה והבוגרת ומ"ע אין להן טענת בתולים, פירש הר"י בהתוס' לפי שבחזקת מ"ע היא. וקשה לי דא"כ לר"ג איך שייך קנס תמיד נימא שמא מכ"ע היא דלא שייך מדלא אמרה ואי דמיירי בנמצאים בתולים אם כן גם בחרשת ושוטה יהיה קנס בכה"ג, וי"ל כיון דהיא טוענת ברי נאמנת בברי וחזקה ואף אם הוא היה טוען ברי שמצא פתח פתוח היה נאמן דהוי ברי וברי מ"מ לא מקרי מודה בקנס כיון דשתיקתו מחייבתו אלא דהיה יכול לפטור עצמו בטענה לא מקרי מודה (אב"ה ככתוב בתשובות הרשב"א ח"ג סק"י ובמל"מ פי"א מהלכות אישות) וכצ"ל לדברי הרמב"ן שהביא הר"ן בפ"ק בההיא דפ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובתה דכתובה דרבנן והם האמינוהו, שהקשה דאמאי א"נ מדינא ותירץ שם דא"כ כל אדם ישא אשה ולמחרתו יעליל עליה וישלחנה בלא כתובה ויהיו בנות ישראל הפקר, ויקשה חיובא דקנס היכי משכחת לה דיאמר תמיד פ"פ מצאתי ומדינא נאמן לפטור עצמו וא"כ אף בלא טעין להוי מודה בקנס, אע"כ דדוקא אם הודאתו מחייבתו מקרי מודה בקנס אבל אם החיוב בעצמותו לפנינו כל ששותק אלא דהי' יכול לבוא בטענה לא מקרי מודה בקנס

שם ע"ב גמרא אלא דאתו בי תרי ואמרו לדידהו תבעתנהו באיסורא. לפ"ז יהיה הדין דבכה"ג בעדים מעידין שתבעתנהו לבעול תהיה אסורה לכהונה שניחוש שמא נבעלה לפסולי כהונה ואף דבודקת ומזנה ואינו רוצה לבעול לפסול דהא ביותר מזה אמרי' דבנבעלה בודאי לכשר להרבה פוסקים לא חיישי' למדאפקרי' וכשרה לכהונה, מ"מ בתבעתה לפסולי' לה תאסר לכהן וזה לא מצינו

דף לז ע"א רש"י ד"ה דיה שעתה, והיכא דלא גזר מעת לעת לא גזר מפקידה לפקידה. כך הוא בנדה (דף לז) ברואה אחר דם טוהר וקשה לי דשם וכן הכא ל"צ להך סברא דהא בפשוטו יש לומר דמש"ה דיה שעתה דהוה ס"ס שמא בא הדם מקודם במעל"ע, וכותלי בה"ר העמידוה והיא טהורה התם דהוי דם טוהר והכא דהוי דם כותית ואת"ל שלא בא מקודם במעל"ע דלמא בא הדם עתה מש"ה דיה שעתה דעל קודם לזה הוי ס"ס להתיר וצ"ע

שם ע"ב תד"ה וחדא, ורבנן ילפי מיתה ומלקות מכדי רשעתו. קשה אמאי לא ניחא להו לתוס' לומר בפשיטות דרבנן לומדים מיתה וממון ממיתה ומלקות ולית להו הסברא של הצריכותא. ונראה דאם איתא דהסברא פשוטה לדמות זה לזה יקשה לר"י בחולין (דף פא ע"ב) דס"ל במיתה ומלקות ולא אתרו למיתה דלוקי', ויקשה כי היכי דמיתה וממון אף דלא אתרו ביה פטור מממון ה"נ ליפטרי מיתות שוגגים ממלקות אע"כ דלא דמי להדדי ועיקרו דמיתה ומלקות ילפי' מכדי רשעתו ולא מוכח רק באתרו כמו במלקות וממון בלא אתרו, ונכון בעזה"י

שם גמרא לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנים ממון ונתכפר להם כו' יכול אף בידי אדם כן. עיין ברש"י ותוס' דמחללי שבת וע"ז ממעטין מן כל חרם מן האדם דחייבי מיתות באדם ליכא כופר ולא ידעתי אטו מיתה בד"ש, כגון טמא שאכל תרומה שניתן לכפרה בכופר וזה לא מצינו רק גבי שור הנסקל

שם ע"ב תד"ה ארוסה כו' האי דשנה וכתב אורסה למדרש לגז"ש. קשה דמ"מ אף אם היה כתוב לא ארוסה היה ג"כ מופנה לגז"ש דלדרשה דבקנס ג"כ דאין מת ומשלם לכתוב רק בחדא באונס או במפתה ונלמד חד מחבריה אף בלא הגז"ש דהוי גילוי מלתא בעלמא דבקנס ג"כ אין מת ומשלם כדמוכח מפירכת הש"ס ולרבה דאמר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאע"ג דמקטיל משלם, וכן לעיל (דל"ה ע"ב) לרבה מתני' כמאן מוקי לה אי ר"מ קשיא בתו, והא רבה אמר זה רק על ר"מ דטבחו בשבת וא"כ דלמא ס"ל לר"מ כרע"ק דברייתא ובבתו פטור דבקנס דאונס ומפתה לא אמרינן דמקטיל ומשלם מקרא דאשר לא אורסה. וביותר דלעיל דר"פ הוא דפריך לעיל מתני' כמאן מוקי לה והא לר"פ דמוקי מתני' במפותה ממילא מוכח דמתני' כרע"ק דברייתא מש"ה פטור בבתו, אע"כ דאם גלי רחמנא במקום א' דבקנס ג"כ קים ליה בדרבה מינה ילפינן מניה בכל דוכתי וא"כ מדכתיב באונס ומפתה אשר לא אורסה אייתר חד קרא לגז"ש, וצ"ל דרע"ק ס"ל דמופנה מצד אחד למידין ומשיבין ואפשר דיש הכא איזה פירכא ובעינן מופנה מב' צדדים. ולפ"ז מיושב מה דקשה לכאורה לרע"ק דברייתא לא צריך קרא דנערה לרבות דל"צ שיהי' בה הוי' וראוי' לקיימה הא ממילא נפקא מדאיצטריך קרא למעט ארוסה היינו מדלא כתיב ארוסה ע"כ דאז לא היה מייתר קרא לגז"ש דאצטריך לגופי' דלא נימא דמקטל ומשלם אף דאין בה הוי', ודוחק לומר דרע"ק דברייתא לא דריש כלל לנערה נערה. וביותר קשה בהא דאמרי' בר"פ (דף כט ע"ב) ולרע"ק דאמר אין קידושין וכו' והיינו דר"ש בן מנסיא שהוא בתרא ראוי שיסבור כרע"ק שהוא רבו הא אם יסבור כרע"ק דברייתא מוכח דל"צ שיהיה ראוי' לקיימה דמדלא כתיב אשר לא אורסה מוכח דלא היה מיותר לגז"ש, והא ל"צ לארוסה דממילא אין לה קנס דאינה ראויה לקיימה, ואי דמ"מ יסבור כרע"ק דמתני' דאשר לא אורס' כפשוטו למעט דנתארס' ונתגרש' לעצמה, א"כ מאי פרכי' ולרע"ק וכו' הא י"ל דס"ל כרע"ק דמתני' ביבמות (דף מט ע"א) דדוקא חייבי לאוין דשאר לא תפסי קידושין ועיין בתוס' שם דאף מתני' במחזיר גרושתו מקרי ג"כ לאוין דשאר אלא דרע"ק דברייתא ס"ל דבכל ח"ל דלאו דשאר ג"כ לא תפסי קידושין וזהו דברי ר' סימאי וכיון דממילא סבר רק כרע"ק דמתני' לענין נתארסה ונתגרשה י"ל דס' ג"כ כרע"ק דמתני' דדוקא ח"ל דשאר לא תפסי קידושין והיינו דמ"מ אם היה כתוב בשתיהן אשר לא אורסה לא היה מופנה רק מצד אחד דהיינו דבמפתה דלא כתיב ולו תהיה אצטריך קרא דלא אורסה לגופיה אלא דבאנוסה ל"צ קרא דנמעטי' מולו תהיה דצריך שיהיה בה הוי' והוי רק מופנה מצד אחד דלמידין ומשיבין. ואולם בנזיר (דף מח ע"ב תד"ה ולאחותו) דרע"ק ס' דמופנה מצד א' אין משיבין, א"כ קשה לי כנ"ל דלכתוב