דרוש וחידוש א צב

אין לחייבו על הטביחה משום גנבה דאין גונב אחר גנב חייב דמ"ש דגנב אחר הגנב או שהוא עצמו חזר וגנבו, מ"מ י"ל כיון דהגנבה היה בשבת ולא קם ברשותו לשום חיוב דקלב"ם לא נעשה גנב בזה ומש"ה בטבח בחול שפיר מקרי גנבה, וא"כ בשאל פרה מע"ש וטבחו בשבת דמצד דטביחה הוי גנבה הא קלב"מ ומצד חיוב שאלה מ"מ מקרי אם אין גנבה דהא ליכא חיוב קרן מדין גנבה. ומה"ט נ"ל ליישב פסקא דהרמב"ם דפסק לדר"פ ובההיא דסמוך פסק כמאן דמתני ארישא והוי סתירה דהא אמרינן מאן דמתני ארישא ופליגא דר"פ, והה"מ כ' דהרמב"ם היה לו גירסא אחרת ולענ"ד דהרמב"ם גריס בהיפוך דבל"ק אמרי' והיינו דר"פ והיינו דמה דאמרינן שאילה חייב במזונותיה קמ"ל היינו דקמ"ל דאף דמשעת שאילה חייב באונסין מ"מ פטור מד' וה' כיון דליכא חיוב קרן דגנבה אבל לא דקמ"ל דאינו חייב באונסין דא"כ הו"ל למנקט הדין בעלמא דאינו חייב באונסין מעידן שאלה ואין לו שייכות לדין ד' וה', אלא ודאי דפירושו דקמ"ל דמ"מ מקרי אם אין גנבה כיון דחיוב קרן דגנבה ליכא, ולזה אמרי' בל"ק היינו דר"פ אבל ללישנא בתרא דאינו חייב משעת משיכה ע"כ דפליגי דר"פ דמדברי ר"פ מוכח דס"ל דבאמת חייב משעת שאלה אלא דפטור מד' וה' וכנ"ל ונכון בעזה"י

שם גמרא ריש לקיש מ"ט לא אמר כר"י אמר לך כיון דאלו אתרו כו' כי לא אתרו ביה נמי חייב. תמוה לי לפי ב' תירוצים דר"ת לעיל (בתוס' ד"ה אלמא קסבר עולא) הא מ"ש תוס' דע"כ אין טעמו דעולא מגזה"כ דהנערה דדלמא מיירי רק בלא אתרו א"כ תקשי הכא לר"ל למה מוקי כר"מ הא גם לרבנן חייב קנס מקרא דהנערה ואף באתרו דהא לר"ל אתרו ולא אתרו שוים ואף אם נימא דר"ת ס"ל דאף לר"ל מ"מ הגזה"כ ראוי לאוקמיה רק במסתבר יותר דהיינו בלא אתרו ומיושב באמת קושית תוספות דלעיל על ר"ת מ"מ עכ"פ בלא אתרו הוי גזה"כ ולוקי מתני' באמת בלא אתרו ומתוקמי אף כרבנן. והתירוץ הב' (בתוס' ישינים שם) בשם ר"ת דפירכת הש"ס אלמא קסבר עולא מבושת ופגם מדאמר עולא אחותו בוגרת הא איכא בו"פ זהו פשיטא דלא שייך הכא דמ"מ הו"ל לר"ל לאוקמי כרבנן ומטעם גזה"כ ואף אם נימא כמ"ש המהרש"א לעיל (ד"ה והא קיי"ל) דמתני' דאלו נערות שיש להם קנס משמע דגם חייבים בבושת ופגם וא"כ י"ל דר"ל בא לתרץ אף מבו"פ, גם זה אינו דלענ"ד ברור דגם בו"פ הוי בכלל גזה"כ דהנערה דאתקיש להדדי בו"פ במקום קנס לקנס וכדמוכח ממה דנדחקו דפירכת הש"ס מכח פירכא דבוגרת נמי הא איכא בו"פ ולא כתבו בקיצור דפירכת הש"ס ממה דמשני כאן באחותו נערה הא מ"מ יקשה אמאי משלם בו"פ (ואין לדחות כיון דמשום קנס הוי גזה"כ דממונא משלם ולא לקי ממילא חייב בו"פ כיון דלא לקי, דהא אם נימא דהקנס מגזה"כ והיינו ע"כ משום דבעלמא חייבי מלקות שוגגים פטורים א"כ לגבי בו"פ לפטר דאף דמכח שילום הקנס לא לקי מ"מ הוי כח"מ שוגגים פטורים, ואי דנימא דזהו עדיף מדלא אתרו בממנ"פ דא"כ ממילא הדרי קושייתנו לדוכתא על ר"ל הא לרבנן גזה"כ הוא בקנס דממונא משלם ולא לקי וממילא חייב בו"פ). גם מדברי התוס' לעיל ד"ה ולאפוקי מדרנח"ב שהקשו דלמא גזה"כ מקרא דהנערה ולא תירצו דמתני' משמע דחייב ג"כ בבו"פ לדעת המהרש"א אע"כ צ"ל דבו"פ בכלל קנס דהוא גזה"כ דלשלם, ועיקר דברי ר"ת לעיל, הא דאמרינן בוגרת האיכא בו"פ דבבוגרת ליכא גזה"כ א"כ קושייתנו במק"ע לר"ל דהא באמת מתני' אתיא ג"כ כרבנן ומגזה"כ. וצע"ג

דף לה ע"א תד"ה ומי כו' ולפ"ז מצינו למימר דמפקא מרבי ומדרבנן. קשה לי לפ"ז מה פרכי' על ר"ל וכ"ת ר"מ לוקה ומשלם לית ליה והתנא וכו' דלמא ר"מ ס"ל כר"י דלא ס"ל כתנא דבי חזקיה ובטבח בשבת מיירי בלא אתרו ביה ומתני' דבא על בתו באתרו ורישא דבא על אחותו אף באתרו דהא ר"מ ס"ל לוקה ומשלם, דכרבי לחוד לא מצי לאוקמי דא"כ דבא על בתו באתרו גם באחותו ליפטר לזה מוקי כר"מ דס' לוקה ומשלם ובאמת סבר ר"מ כרבי דחייבי מיתות שוגגים חייבים, וצלע"ג

שם גמרא בפירוש רבתה תורה חייבי מלקיות כו' היכא רבתה אמר אביי אתי' רשע רשע. קשה לי איך אמר אביי (בב"מ דף צא ע"א) ה"מ ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם, והיינו אף דטעמא דר"מ דעדים זוממין קנסא מ"מ גם בממון לוקה ומשלם כיון דכדי רשעתו דכתיב בע"ז דהוי קנס לא מיירי בממון ומלקות רק במיתה ומלקות ממילא לית לן לימוד דאין לוקה ומשלם כמ"ש תוס' בב"מ שם וכן בשמעתין דהכא (דף לד ע"ב ד"ה ור"מ) והא לאביי ל"צ קרא כלל דנילף דאינו לוקה ומשלם בגז"ש דרשע רשע ממיתה וכמ"ש התוס' להדיא דלקמן דמצרכינן קרא לממון ומלקות לא קאי לאביי דלדידיה ל"צ קרא דילפינן רשע רשע וא"כ אמאי לר"מ בממון לוקה ומשלם

ואף אם נדחוק דאביי לנפשיה ס"ל כר"י דלא דריש רשע רשע אבל אליבא דר"ל יסבור באמת דר"מ ס"ל דבממון אינו לוקה ומשלם, מ"מ קשה איך ס"ל לאביי אליבא דר"ל דאתי' רשע רשע א"כ נילף בממון דאינו לוקה ומשלם מגז"ש דרשע רשע ממיתה ובקנס אף מת ומשלם בגז"ש דרשע רשע מיתה ממלקות ואיך מוקי ר"ל מתני' כר"מ א"כ יקשה בתו דהא באמת מהראוי דבקנס מת ומשלם בגז"ש דרשע רשע וצע"ג

שם גמרא אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר אתיא מכה מכה וא"ת ר"י אמאי לא דרש מכה מכה דהא בפרק החובל הוא ברייתא ובתוס' הקשו כן וי"ל להך תנא דאצטריך קרא דמכה מכה לתשלומין, ממילא ליכא אם אינו ענין וקיימי' דהקרא בהכאה שיש בו ש"פ וליכא מלקות וליכא לימוד לפטור מממון וכמו שהקשו תוס' בעצמם ד"ה אם אינו ענין) ואף אם נימא דלמסקנא דמיירי בקרע שיראים מיירי גם בהכאה דש"פ דפטור מהשיראין אף דבלא"ה לא לקי היינו לר"ל דלא אתרו פטור והוי לגבי השיראין כלא אתרו, מ"מ איך נלמוד מה מכה בהמה כו' אף מכה אדם לא חלקת הא גם במזיד עדיין לא ידענו דפטור מהשיראין דהא ממילא לא לקי משום חבלה, ועיין מהרש"ל דכ' דלמסקנא דמיירי אף בהכאה ש"פ, ולענ"ד צ"ע לומר כן והתוס' דחקו ליישב קושיא זו ותמהני

שם ע"ב תד"ה מתני' ונראה דר"פ אפילו ס"ל כר"ל מצי לאוקמי כעולא. וי"ל עוד דר"פ לעצמו מצי סבר כעולא וכר"ל וליכא קושיא דכיון דתחת תחת אתיא דהכא ממונא משלם גם בבא על בתו לחייב כקושית מהרש"א דלעיל, די"ל דס"ל דטעמא דר"ל כרבא דאתיא מכה מכה דלא ילפינן כלל ממיתה וכמ"ש לתמוה על המהרש"א בזה, לזה פריך לאביי לשיטתו דס"ל דאתיא רשע רשע מש"ה ליכא לשנויא כדעולא דא"כ גם בא על בתו חייב כקושי' מהרש"א

שם גמרא ת"ר עריות ושניות כו' הממאנת אין לה לא קנס ולא פיתוי. שאינה בחזקת בתולה הואיל ונשאת וכמ"ש רשיי ומאי דלא נקט אשה שנשאת ונתגרשה י"ל דכמו דאמרינן בנערה מפותה דמחלה ה"נ בקטנה שהגיעה לעונת הפעוטות דכמו דמתנתן מתנה ה"נ יכולות למחול (כמ"ש בתוס' לקמן דף פו ע"א ד"ה תיזל) והנה בגיטין (דף סה ע"א) אמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזרקו כו' וכנגדן בקטנה מתקדשת במיאון הפעוטות מקחן מקח כו' וכנגדן הקטנה מתגרשת בקידושי אביה, וא"כ מש"ה לא מצי למתני נשאת ונתגרשה כיון דלאחר שנשאת א"י אביה לקבל גיטה אף בקטנותה כמ"ש רש"י קידושין (דף מג ע"ב) וע"כ דהיא עצמה קבלה גיטה דהגיעה לעונת הפעוטות ולא הוי מצי למתני ולא פיתוי דהא פשיטא דהא מחלה מש"ה נקט ממאנת דמשכחת דהגיעה לצרור וזרקו ועדיין לא הגיעה לעונת הפעוטות דלא מהני מחילתה, ואין צורך למ"ש התוס' דס"ל דנתארסה ונתגרשה אין לה קנס. וא"ת הא למסקנא מיירי בממאנת נערה וע"כ דאין לה פיתוי לאו דוקא וכמ"ש בתוס' וא"כ יקשה דליתני נשאת ונתגרשה, ויש לומר דלמסקנא ליכא קושיא דליתני נשאת ונתגרשה די"ל דנקט ממאנת לדייק ולהורות דנערה יכולה למאן. ובהכי מיושב קושית התוס' על רש"י דמנ"ל לדייק הא קטנה דעלמא יש לה קנס דלמא מיירי במיאנה בקטנותה ואחר שגדלה בא עליה זה, והיינו די"ל דהכי דייקינן דאם איתא דבא עליה אחר שגדלה ומה דנקט ואין לה פיתוי הוא לאו דוקא יקשה דאמאי לא נקיט נשאת ונתגרשה אע"כ דלא פיתוי הוא בדוקא דבא עליה בקטנותה קודם שהגיעה לעונת הפעוטות דל"ש כן בנשאת ונתגרשה וכנ"ל ושפיר מוכח דקטנה דעלמא יש לה קנס, ולזה משני דמיירי בנערה ממאנת ושפיר י"ל דלא פיתוי לאו בדוקא ומה דלא נקט נשאת ונתגרשה היינו דבעי לאורויי הך דינא דיש מיאון בנערה

אבל באמת לא ניחא לי בכך דהא מגוף דין דממאנת עדיין אינו מוכח דנערה ממאנת דהא משכחת בבא עליה אחר שגדלה, גם לעשות הוכחה מדלא נקט נשאת ונתגרשה יקשה דלמא באמת