דרוש וחידוש א צא

ר"ל שיענשו תמיד את הראוי לעונש והיינו אם לא יהיה אסון ענוש יענש הראוי לשל' ר"ל הנרדף ואם יהי' אסון ונתת כו' מי שראוי היינו הרודף. אולם לקושטא דמלתא מדברי רש"י (סנהדרין דנ"ז סוף ע"א) וכן (ריש דמ"ט) וכן מהגמ' שם מבואר דגם הנרדף עצמו אינו רשאי להרגו (וגם זה כבר נמצא באחרונים) וע"כ גם מ"ש ליישב דברי הרמב"ם לא נחה דעתי בו כיון דבנוי על יסוד הסב' דהנרדף עצמו רשאי להרגו. ומה דנראה לי בישוב הרמב"ם הוא דבסנהדרין פ' ארבע מיתות (דנ"ז ע"א) איתא. על הגזל והגנב כו' וכיוצא בהן בן נח בבן נח ובן נח בישראל אסור וישראל בבן נח מותר, ונאמר שם כיוצא בו בגזל מה היא אראב"י לא נצרכה אלא לפועל בכרם, ומקשה אימתי אי בשעת מלאכה התירא הוא ואי לאו בשעת מלאכה גזל מעליא הוא (וגזל תנא ליה רישא) ומשני בפחות מש"פ, ופירש"י דזה ישראל בישראל נמי אסור אלא מיעבר הוא דלא עבר אבל בבן נח לא נפק פחות מש"פ מכלל פרוטה, ואיתא שוב כיוצא בו דשפיכת דמים משכחת לר"י בן שאול דרודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו ע"כ, וזה קשה מאוד דמאי כיוצא דשפיכת דמים איכא הא ש"ד מעליא הוא דהרי נהרג עליו וכמו דהקשה לעיל גזל מעליא הוא והכא ל"ש מ"ש רש"י בפחות מש"פ דבישראל אסור ומיעבר לא עבר, דכיון דנהרג ע"כ מיעבר עבר, ורש"י ז"ל נדחק הכא במאד מאד וכתב דמקרי כיוצא בו דש"ד משום דהוי קרוב להתיר ואינו מותר, וי"ל דזהו שהביא להרמב"ם לפרש מ"ש ר"י בן שאול נהרג דאינו ר"ל דהורגים אותו אלא דחייב מיתה ואין ממיתין אותו ולזה שפיר מקרי כיוצא דש"ד דומה לפחות מש"פ דאסור ואינו עובר, עד כאן דברי אחי ני'. והנה על מה שהעמיד כבוד אחי חביבי בפלפולו הזך את הסברא שבמל"מ גם לשיטת ר"ת אמינא ליה יישר אבל מה שכתב מקודם דגם לשיטת ריב"א נסתר סברא זו מסוגיא דסנהדרין על זה יש לטעון דהרי דברי אבא מארי זצוק"ל ברור מללו, דכיון דקרא מיירי בנתכוין להרוג לאחר, א"כ להריב"א שפיר מקרי ממון לזה ונפשות לזה דהא האש' שמשלם וולדותיה לא הית' נרדפת ולא היתה היא רשאה להורגו כ"א זה שנתכוין אליו הרודף הוא היה רשאי, וא"כ חיוב מיתתו להאיש שכוון אליו וחיוב תשלומיו להאשה (רצוני דהולדות שהם בגוף האשה מיוחסים לה אף דהדמים להבעל מכל מקום אלו היה החיוב מיתה להאשה היה נקרא מיתה ותשלומין לאחד כמ"ש בתוס' כתובות דף ל בשם ר"י)

שם גמרא הא אתמר עליה בטובח ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב. בתוס' בב"ק כתבו דהומ"ל דמיירי בשוגג שלא ידע שהיא גניבה דבשוגג יש שליח לדבר עבירה עיי"ש ביאור דבריהם אף דעל שבת הוא מזיד כדמוקי כר"י הסנדלר וא"כ הוי עבירה משום שבת מ"מ י"ל דמיירי דהמשלח צוה לו סתם לשחוט והשליח מדעת עצמו שחט בשבת דבזה אף שעשה עבירה מ"מ אין העבירה תלוי בשליחות דהא יכול לעשות שליחותו בלי עבירה לשחטו בחול מש"ה לא בטל השליחות, וכה"ג כתב להדיא המ"ל (פ"ג מהלכות גניבה) לשיטת הרמב"ם דע"כ מיירי כה"ג דלא צוה לו לשחוט בשבת והיינו ע"כ כנ"ל דכל שהשליחות אינו ביחוד על ענין עשיה בעבירה דוקא אין זה בכלל אין שליחות לד"ע. ובהכי מיושב מ"ש רש"י ז"ל ד"ה וכי זה חוטא כו' והא קיי"ל דאשלד"ע, וקשה על פירושו דהא מהכא גופא מוכח דאי יש שלד"ע מחויב המשלח מיתה והוה קלב"ם ולפי הדברים האלה ניחא דהכא י"ל דלא פירש לו לשחוט בשבת. ודע דלענ"ד צ"ל דכונת המשלח שישחוט בזמן שירצה הן בשבת הן בחול או בסתם שהרשהו לשחוט אף שחיטה שאינה ראויה דאל"כ בלא"ה השליחות בטל דהוי עוות בשליחות לשחוט בענין דאסור באכילה ואמרינן לתיקוני שדרתיך כו'

דף לד ע"א תד"ה אמר קרא לכם וא"ת לא לכתוב לא קודש ולא לכם כו', וי"ל דאי מהתם כו' בפשוטו הו"מ לתרץ כיון דבאמת בשוגג מותר א"כ אפקא קרא דמעשה שבת אינו בכלל ל"ת כל תועבה דמדין תועבה אף בשוגג ואף בנעשה המעשה בממילא אסור וכמ"ש תוס' בחולין לענין צורם אוזן בכור דאינו אסור משום תועבה דא"כ לא משכחת בע"מ דשרי. (אאב"ה זה ימים לא כביר כתב לי אחי הג"ר שלמה ני' בסוף אגרת שלום בזה"ל אני עומד כעת בקושית הש"ס פ' כל הבשר (ריש דף קטו) אלא מעתה מעשה שבת לתסרו פירש"י כגון המבשל בשבת כו' ואנן תנן במזיד לא יאכל הוא משום קנס אבל אחרים אוכלין, מה דפירש דהקושי' ממזיד ומהדיוק דרק משום קנס הוא ולא פירש דהקושיא ממאי דתנן בהדיא דהיינו בשוגג יאכל דכל שתעבתי כו' גם בשוגג אסור נ"ל משום דגם למאן דלא דריש כלל מלת קודש לא לאיסור ולא להיתר כמו שהוא לדעת המקשן י"ל דדרש מ"מ סיפא דקרא מחלליה כו' במזיד אמרתי לך ולא בשוגג וכעין המבואר בהתוס' שם (ד"ה היא קודש) דהאי מ"ד דדרש היתר מקודש מ"מ לכם דבסיפא דורש שלכם יהא ומותר בהנאה והנה התוס' בפ"ק דתמורה (סוף דף ד) כתבו דמש"ה צורם אוזן בכור לא נאסר משום ל"ת כל תועבה כיון דבנפל מום מעצמו שרי ל"ש בו כל שתעבתי אפילו נעשה בידים ודוקא בב"ח דגם בנפל מעצמו אסור, וכ"כ התוס' בקיצור הכא בחולין סוף (ד"ה כל שתעבתי), ז"ל וא"ת צורם אוזן בכור לתסר אפילו צרמו נכרי וי"ל דשרי רחמנא קדשים שהוממו א"כ אינו דבר מתועב עכ"ל ולפ"ז איני מבין בעניי כלל קושית הש"ס, דכיון דידענא ממחלליה דנתבשל בשבת בשוגג מותר וכש"כ נתבשל מעצמו א"כ על כרחיה אינו דבר מתועב דומה לצורם אוזן בכור, וא"כ א"צ לתרץ דרוש דהיא קודש ואין מעשיה קודש עכ"ל אחי שי', ולדבריו צ"ל שכוונת אבא מארי ז"ל על כרחיה בקושית הש"ס בחולין דאין ה"נ דהקשה דלתסר נתבשל בשבת אף בשוגג ואף בנתבשל ע"י עצמו ודלא כפירש"י והיינו דדרשת דסיפא דקרא שייכים להדרש רק למ"ד קודש לאיסור דאל"כ דבריו הקדושים נסתרים מקושית הש"ס שם)

שם תד"ה מאי טעמא דרבנן. הא דלא הקשו תוספות כן מיד בתחלת הסוגיא דפרכינן אי בטובח ע"י אחר מ"ט דרבנן דפטרי היינו די"ל דס"ל לגמרא דסתמא קתני בשליח שוגג דיש שליח לדבר עבירה ור"מ מחייב אף במזיד מקרא דאו לרבות שליח אבל לרבנן פרכינן נהי דלא דרשי הנך קראי מ"מ בשוגג לחייב אבל לבתר דקאמר הש"ס דשחיטת שבת מטעם שחיטה שא"ר ומיירי במזיד א"כ חזינן דלא מיירי בכל גווני, לזה הקשו דמאי פרכינן למ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דלמ' גם אינהו לא מוקי בכל גוונא ומיירי בשליח מזיד ולא דרשי להני קראי

שם גמרא ולמ"ד דרבנן מאי טעמייהו דרבנן דפטרי כי קא פטרי רבנן אשארא. הקשו בתוס' אמאי אצטריך כלל למתני טבח בשבת, וי"ל דבאמת למסקנא ל"צ לאוקימתא דאומר בגמר זביחה עובדה דפירכת הש"ס דלאו דידיה טבח מיושב ג"כ בהאי אוקימתא דגנב מבית שומר, זולת לר"ל דס"ל דכל שאינו במכירה אינו בטביחה, לדידיה ע"כ דגם במסקנא מיירי באומר בג"ז הוא עובדה דאל"כ תקשי מכי שחט פורתא אסרה בהנאה וליתא במכירה וליתא ג"כ בטביחה ואינו חייב על הגמר טביחה דלא שייך תירוץ תוס' דמשכחת מכירה במכרו לנכרי דהא ע"ז תופס דמיו, אבל לאינך דפליגי על ר"ל בזה, שפיר י"ל דלמסקנא דמוקי בגנב בבית שומר ל"צ לאוקמי דאומר בגמר זביחה עובדה, ולפ"ז י"ל דאי לא תני טבח בשבת לא היינו יודעים דטובח ע"י אחר חייב די"ל דמיירי בטובח ע"י עצמו ואי דטבח הוי קלב"מ י"ל דמיירי בהיפוך דאמר דרק בתחלת זביחה עובדה ועל הגמר ליכא חיוב מיתה וחייב בתשלומין, לזה תנא טבח בשבת דחיוב מיתה ג"כ על הגמר ומוכח דמיירי בטבח ע"י אחר

שם ע"ב גמרא הואיל וא"ר פפא משעת משיכה הוא דאתחייב ליה במזונותיה, ה"נ משעת שאלה אתחייב באונסין קמ"ל. משמע בפשוטו דקמ"ל דאינו חייב באונסין וכמבואר בסמוך במה דאמרינן והיינו דר"פ אבל אלו היה חייב משעת שאילה היה חייב ד' וה' כיון דמחויב בקרן מכח השאלה, והוי כמו גנב בע"ש וטבח בשבת, ובאמת הסברא מוקשה דהא מ"מ חיוב קרן דגניבה ליכא דחיוב קרן דשומרים הוא ענין אחר מצד שומרים אבל לא מחמת חיוב קרן דגניבה ויש נ"מ בדינא דמצד שאלה חייב כשעת אונסין ביוקרא וזולא ומצד חיוב קרן דגניבה החיוב כשעת גניבה ביוקרא וזולא, ובשאל פרה בחול וטבחה בחול לשם גניבה דחייב ד' וה' לא מצד חיוב קרן דשאלה אלא דבטביחה לשם גניבה כיון דאיכא קנין שינוי מעשה הוי הטביחה ג"כ ענין גניבה וחיוב גניבה וחיוב טביחה בהדדי אתיין. ומה"ט נראה דמדוקדק לישנא דרבה גנב וטבח בשבת פטור דאם אין גנבה ומאי אריא טבח בשבת אפילו טבח למחרתו בחול פטור דהא ליכא חיוב גנבה, ולזה נראה דאנו טבחו בחול הטביחה עצמו הוי גנבה וטביחה, דאף די"ל כיון דגנבו תחלה