דרוש וחידוש א סח

דרבנן ואם עבר הוסת ולא בדקה טהורה, והו"ל לרש"י למנקט דנ"מ דאיני נעקר בפעם אחד וצריכה לחוש לו שאסורה לשמש באותו עונה עד שיעקר ממנה ג' פעמים

דף סו ע"ב תוס' ד"ה עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין. תוכן דברי הרב מוהר"ש איידלס דבבת ישראל לכהן והניחה מעוברת לבנים אחרים דעבדי צאן ברזל לא יאכלו בתרומה אף דהיא אוכלת ומהראוי שתאכיל להם למ"ד הדין עמה כמו דיכולה לשחררם היינו דמ"מ כיון דמחוסר גוביינא הם ג"כ חלק העובר והויין נמי קנין כספו דישראל. וקשה לי דלפ"ז האיך כתבו תוס' לעיל (ד"ה גזירה שמא תאכיל וכו') ובעבדי צאן ברזל ל"ש למגזר אפילו למ"ד הדין עמה, דכ"ז שלא גבתה אוכלת מכוחו, הא אף דהוי קנין כספו דבנים הא הם ג"כ קנין כספה דהאשה דהרי יוצאים ממנה בשן ועין, וא"כ מכחה לפסלו בתרומה

דף ע ע"א מתני' פצוע דכא וכו' ונשיהן לא יאכלו. קשה לי הא לא הוי זר אצלה מעיקרא דלא נאסר לה מקודם שנעשה פצוע דכא

דף עח ע"ב גמרא, הרי ממזר דאי [עשה אביו עבירה ובא על חייבי כריתות הוא ממזר] וכתבי' קרא [ואיך אמרת דאי לא כתיב קרא]. וא"ת הא מרא דשמעתא הוא ר' יוחנן [דאמר אי לאו דאמר ר"י נקיבות מצרית נמי אסורות, מצרי שני במה יטהר דהא מצרית ראשונה ושניה אסורות למצרי ראשון ושני, ואיך יבוא לדור שלישי, ואי דעבר ונסיב דאי לא כתיב קרא] ולדידי' דאית לי' לעיל פ' החולץ (דף מה ע"א) דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, משכחת ממזר שפיר בלא דאי דהיינו בנכרי שבא על בת ישראל דליכא איסורא דאורייתא כמ"ש התוס' בפ"ק דמסכתין (דף טז ע"ב ד"ה קסבר) וביאתו הוי היתר גמור מדאורייתא אלא דמ"מ כיון דלא תפסי בה קידושין הולד ממזר (ע"ש בתוס' הנ"ל) וי"ל דהכי פרכינן והרי ממזר היינו לר' שמעון בן יהודא, דס"ל לעיל (שם דף מה) דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ומוכרחים לומר דממזר דקרא היינו דאי, א"כ מהיכן פסיקא לר' יוחנן דאי לאו דאמר ר' יהודה נקיבות אסורות מצרי שני במה יטהר דלמא סבר ר' יהודה ג"כ דכתיב קרא דאי כמו דע"כ סבר ר' שמעון בממזר. אמנם תמוה לי בתוס' ד"ה מצרי שני [דהקשו הא מ"מ משכחת דיטהר מצרי שני שישא שתוקית דבקהל ספק לא נאסר והבן נמי מותר לבא, דממזר ספק יבא, ותירצו דמ"מ ממזרת דלא אפשר אלא באיסור חשיב דאי, הא ר' יהודה ס"ל ג"כ דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כדאי' בתוס' בפ"ק (דף טו ע"ב) ד"ה מה לאלמנה] ובפרק החולץ (דף מז ע"א ד"ה נאמן אתה) וא"כ משכחת שתוקית שלא ע"י דאי, דנולד ספק בן ט' לראשון מנכרי או בן שבעה משני מישראל וצ"ע טובא

דף פ ע"א תוס' ד"ה אילונית לר"מ כו' לשמואל ניחא, כיון שימי קטנות נמשכים עד י"ח א"כ אין כאן נערות וקשה לי כיון דלר"מ היה ניחא ליה אליבא דשמואל דמקטנותה היינו מזמן שנעשית אילונית יצאתה לבגר א"כ מה קאמר כל כי האי מילי מעליותא דתנן ואין אילונית וכו' ומה ראיה הוא הא גם בזה נידון כשמואל דלא נעשית אילונית למפרע, ואשמועינן דמשעה שנעשית אילונית וזינתה אח"כ תוך ששה חדשים דאין לה דין נערה מאורסה דמקטנותה יצאת לבגר, ומאי אולמא ראיה זו מראיה דאילונית אין לה קנס, וד' יאר עיני, ובסוגיין קשה לי לרב איך קתני בברייתא דאין לה דין נערה מאורסה דמקטנותה יצאתה לבגר, הא בלא"ה הוי התראת ספק דאף דתוס' כתבו בההוא דנעשה סרים דלא הוי התראת ספק, דהוי גילוי מלתא בעלמא, היינו באכל חלב דהאיסור חלב ודאי, אלא דהספק אם הוא בר עונשין [אב"ה וכמ"ש הפ"י בקונטרס אחרון (פ"ג דקידושין) אות צג] וא"כ הכא הוי הספק אם היא נערה מאורסה מקרי התראת ספק וצ"ל דהברייתא ס"ל דהתראת ספק שמה התראה

שם ע"ב תוס' ד"ה עד שיהא בכולן אע"ג דאמרינן לעיל דבעי שיהא לקוי ממעי אמו. נ"ל להמתיק דבריהם ביותר לפי שיטת הפוסקים דחזקה דאתיא מכח רובא מקרי חזקה כדכתב הרשב"א גבי גבינות א"כ י"ל דבספק מאימת נעשה סריס יש לנו לדון מכח חזקה דהשתא דכמו שהוא עכשיו סריס כן היה מעולם, דאף דקיי"ל דחזקה דכל הטומאות כשעת מציאתן הוי רק לחומרא בקדשים, היינו משום דחזקה דגופא עדיף לומר דהשתא הוא דנשתנה אבל היכא די"ל דמעולם היה כך י"ל דהוי חזקה מעלי' דכמו שהוא עכשיו כן הוא מעולם, וכדס"ל לרב בקידושין פ' עשרה יוחסין (דף עט ע"ב) הרי בוגרת לפנינו ומחזיקינן לה דמצפרא היתה בוגרת כיון דבאותו יום ליכא חזקה דנערות אזלינן בתר חזקה דהשתא ומשוינן אותה בוגרת למפרע, ואף לשמואל דס"ל דחיישינן לקידשי שניהם, היינו דהתם עכ"פ נעשה ביום ההוא שינוי בגופה ממה שהיתה מקודם, הוי ספק באיזה זמן נעשה שינוי זה, משא"כ היכא די"ל דכמו שהוא עתה כן היה מעולם ולא נעשה בה שינוי מקרי חזקה מעלי', וזהו עצמו בכלל חזקת הגוף, דתמיד ראוי להחזיק הגוף בענין אחד, שאין מתחדש בגוף ענין חדש, ואם איתא דלא הי' סריס ממעי אמו תצטרך לומר דנשתנה הגוף וזהו נגד החזקה מש"ה אמרינן דמעולם הי' סריס כמו שהוא עתה ולא נשתנה הגוף מהוויתו, והא דבעי' ראיי' שהוא לקוי ממעי אמו שמטיל מים ואינו עושה כיפה, היינו משום דהוי חזקה בהיפוך דבשעה שנולד היה בכלל רוב שאינם סריסים ונעשה מזה חזקה מכח הרוב לאוקמי בחזקת שלא נעשה סריס עד עתה, לפ"ז מש"ה סגי בסי' א' ממעי אמו דכל שיש לו סי' א' עכ"פ יצא מהרוב דאין לדון בו שהוא מרוב שאינם סריסים דבאותם שיש להם סימן מסימני סריס אין רובם בחזקת מתוקנים, כמ"ש תוס' וממילא אזלינן בתר חזקה דהשתא דמעולם היה כן

בא"ד וא"ת הא דאמרינן קטן וקטנה לא חולצין כו' לר"ה דאמר עד שיהא בכולן כו'. הרב מוהר"ש איידלס נדחק דלא בדוקא הוא, דקושייתם אף לר"י, ומביא מדברי תוס' שלאח"כ דג"כ לאו בדוקא נקטו. ואינו מהדומה, דהתם עכ"פ קושייתם רק בהקדמה דבעינן שיהיה בכולם, ומה דנקטו למ"ד באמת כוונתם מכח היסוד דבכה"ג לכ"ע עד שיהא בכולם, אבל לומר דקושייתם לא תלוי כלל ביסוד דעד שיהא בכולן, ובכדי נקטו כל עיקרא דמלתא דעד שיהא בכולם, בודאי דחוק טובא. והנלע"ד בכוונתם דודאי לר"י הדבר בפשוטו כיון דיש לו עתה סי' אחד דמחזקינן עבורו לסריס ואותו סי' לא היה מציאות להיות ניכר מקודם בודאי מידי ספיקא לא נפקא דשמא היה סריס ממעי אמו, והא דבעי בירור שלקוי ממעי אמו היינו לענין לפוטרה לעלמא אבל מ"מ בלא בירור עכ"פ ספק הוי, ואף אם נידון דבלא בירור מחזקינן ליה לודאי אינו סריס, היינו ע"כ דאמרינן דהשתא הוא דיצא מהרוב, אבל לר"מ דחייש למיעוטא פשיטא דהוה ספק, דהרי אפילו בלא שום ריעותא חיישינן למיעוטא שמא ימצא סריס, ממילא אם באמת ימצא סרים לא יהיה לנו בירור שיצא ממיעוטא דמשעת לידה, דהא לר"מ מכח חששא דמיעוטא בעי' בירור שאינו סריס, ולא ידעתי איך אפשר להסתפק בזה ולומר דתוס' בקושייתם לא ירדו לזה, דספיקא מיהא איכא, א"ו דקושית תוס' רק לר"ה והיה ס"ל לתוס' בקושייתם כיון דבעינן כל סימני סריס ממילא ג"כ בהיפוך, בעוד שיש בו סי' א' בהיפוך כגון שעושה כיפה הוי כידוע שעתה אינו סריס דמבלעדי סימנים כולם בודאי לא הוי סריס, ולזה קושייתם אף אם יולדו אח"כ כל הסימנים שישתנה ולא יעשה כיפה מ"מ עתה אינו סריס, ומ"מ בלא זה שהקדימו דבעי שיהא לקוי ממעי אמו לא הוי מצי להקשות כיון דעתה בשעה שבא להתייבם אינו סריס אמאי אינו מותר לייבם, די"ל דכיון דביבומו בעודו קטן אינו קונה אותם מדאורייתא אלא דזקוקה לו ומותר לבא עליה ולא מקרי איסור אשת אחיו שלא במקום מצוה כיון דזקוקה לו לכשיגדיל כמו שכתבו תוס' לעיל (דף לה ע"ב) ד"ה תיגלי מלתא וכו' א"כ י"ל היכא דיהיה סרים קודם שיגדיל לא מקרי זקוקה לו כיון דכשיגדיל לא יהיה רשאי לייבם, ולעולם לא יקיים בה מצות יבום, לזה נקטו קושייתם רק ע"י ההקדמה דכל שהיה לו שעת הכושר דהיינו שאינו לקוי ממעי אמו מותר לייבם וא"כ אף שיולדו לו סימנים בעודו קטן, מ"מ עומד ליבמה כשיגדיל, ובזה תירצו דכשנולדו לו כל סימני סריס הוא ספק למפרע אף לאותו שעה שהיה מטיל כיפה, דאפשר להיות סרים אף בלא הסימנים, אלא דלא מחזקינן ליה לודאי סריס אלא בכולם, ובאמת אפשר ביותר דאף בלא נולדו לו כל הסימנים משיש בו סימן א' יצא מהרוב והוא בכלל ספק סריס, אלא דודאי לא הוי רק ע"י סימנים כולם וע"ז