דרוש וחידוש א נז

חוקת הפסח, ומוכח אליביה דלא ס"ל הך סברא דממעטין כעין הפרט, א"כ מי הכריח לסתמא דהש"ס לומר לרבנן דר' יהודה דממעט מכעין הפרט, יותר היה להו לתרץ ברווחא דסוגיא דהכא בעי לאסוקי אף למ"ד דהימנו ודבר אחר מקרי היקש, וליכא למילף מככל חוקות הפסח, דהא פסח גופי' למד בגזירה שוה מתמיד, ואינו חוזר ומלמד בהיקש, מש"ה אמר דיליף מבמועדו, והיינו לילף פסח שני מתמיד, ור' נתן באמת ס"ל דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש, ודוחק לומר דהשתא פסיקא להו לקושטא דמלתא למה דתירצו מקודם דככל חוקת הפסח עדיף מהיקשא ולעשות מזה קושיא

דף נד ע"א תוס' ד"ה כרובים בסוף הדבור [אב"ה עי' בחידושים לקמן במסכת ע"ז דף מח]

דף ס' ע"א גמרא תלתא קראי בדם [למעוטי מנותר ממעילה מטומאה] אבל מפיגול לא צריך קרא דדוקא דבר שאחרים מתירין אותו כגון בשר שזריקת דם מתירו, חייבין עליו משום פיגול אם אכלו, ודם עצמו מתיר הוא. הקשו בתוס' כיון דפיגול לא צריך קרא, א"כ ל"צ קרא כלל דניתי כולהו בק"ו מפיגול, ומה פיגול כל שלא הותר מכללו אינו חייב כו'. ולא קשה מידי דהא בכל דבר שאין לו מתירין אחרים, כמו קומץ ומנחת כהנים איכא להאי ק"ו טומאה מפיגול, וכדבעינן באמת למילף בזבחים מה"ט דלא לחייב משום טומאה, אלא דרבי קרא דאשר הם מקדישים לי, וא"כ ממילא גם דם בכלל הריבוי, ומ"ש דם מקומץ, ודבריהם ז"ל לא זכיתי להבין כלל

שם ע"ב גמרא, ואם איתא [דלר' חנינא דאמר קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום, א"כ הא דתנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה מבפנים], יחזור ויחפון מיבעי' ליה תימא הא בלא דר"ח נמי קשה דיחזור ויקטיר מבעי' ליה, דהא הקטרה הוי עבודת פנים ממש. ולמ"ש הת"י בכוונת דברי רש"י דהקדים הוצאת כף לאילו דכשר, אף דהוצאת כף הוי עבודת פנים, מ"מ ההקדם של עבודת פנים אינו מעכב אלא האיחור דוקא מעכב, א"כ הא דר"ח דחפן קודם שחיטת פר דפסולה, היינו דשחיטה דהוי צורך פנים ואיחור שלה מעכב, א"כ ניחא דבלאו דר"ח א"צ לחזור ולהקטיר דאי משום ההקדמה, הא הקדים אינו מעכב, ואי משום איחור דשחיטה הא שחיטה אינה עבודת פנים אבל לאידך תירוצא קשה. גם אף להך תירוצא יקשה, דהא מתני' ע"כ כר"נ מדקתני הקדים דם השעיר דמיירי ע"כ ממתנות דהיכל כדאוקמי לקמן, מדלא קתני יחזור וישחוט, וא"כ בלא דר"ח נמי קשה, דהא לר"נ קאי חוקה על כל עבודות בבגדי לבן. ולפי מ"ש הת"י לעיל פ' טרף בקלפי (דף מ') ד"ה נהי דכסדרן, דהדר ביה הש"ס, ואי מקדים מתנות דהיכל של פר למתנות דשעיר בפנים כשר, דדוקא היכא דתרווייהו עבודת פנים סדרן מעכב ניחא הכא דהאי דעולא דשחט שעיר קודם מתן דם דפסול, היינו מכח דר"ח דשחיטה עבודת פנים, כיון דהוא צורך פנים, א"כ בלא דר"ח מוקמינן דמתני' דהקדים דם שעיר במתנות פנימי והא דלא יחזור וישחוט דשחיטה לא עבודת פנים הוא וסדורן אינו מעכב מיהו לאינך שיטות קשה טובא

דף סג ע"ב תוס' ד"ה טעמא [אב"ה עי' מ"ש לעיל פסחים דף סד] שם גמרא, וא"ר חלקיה לא שנו [דהשוחט אשם מחוסר זמן בבעלים שעדיין לא הגיע זמן להבאת קרבנותיהם פטור] אלא לשמו, אבל שלא לשמו חייב, לשמו מיהו פטור אמאי נימא הואיל וראוי שלא לשמו בפנים. קשה למה ליה לאתויי הא דרב חלקיה, הא פשוט דאשם שלא לשמו כשר בפנים. ובתוס' ישנים כתבו דבאמת מייתי דר"ח ללא צורך ודוחק. ויראה לי למה דמבואר בסוגיא דזבחים שם דפריך על ר"ח, דמי איכא מידי דלשמו פסול ושלא לשמו כשר, ומבואר ברש"י שם דס"ד דמקשה דהא דאשם שלא לשמו כשר, היינו בזמן דכשר לשמו דוקא, אם כן בלאו ר"ח ליכא למיפרך דנימא הואיל דראוי שלא לשמו בפנים, דהא דאף שלא לשמו פסול בפנים כיון דהוא בזמן דפסול לשמו, מש"ה הוצרך להביא דר"ח. ואף דבלא"ה ע"כ רב דימי פליג על ר"ח, וס"ל דאף שלא לשמו פטור, דעקירת חוץ לא שמה עקירה, מ"מ י"ל דלא ניחא ליה להש"ס דלפלגו בעיקר הדין אם אשם קודם זמנו כשר שלא לשמו, וכיון דעכ"פ מוכח מדר"ח דאשם שלא בזמנו כשר א"כ יקשה דגם לשמו חייב, הואיל וראוי שלא לשמו בפנים ונכון בעז"ה

שם ע"ב גמרא, דאי כתב רחמנא מחוסר זמן. וא"ת הא מחוסר זמן ממילא ידעינן דמום פוסל דהא ליכא לאשכוחי אלא בהומם וחללו, וי"ל דבאמת איכא לאשכוחי נמי בטרפה דטרפה פסול דיעמד חי כתיב, וטרפה אינה חיה וכדאיתא בהרמב"ם, ורבינא דנקט הומם כיון דבאמת גם מום פוסל, אחר זה ראיתי שהתוס' ישנים הקשו כן, ומה שכתבתי נראה נכון

דף סד ע"א גמרא אמר לך רב אליבא דר' יהודא לא קאמינא (דבעלי חיים אין נדחין כי קאמינא אליבא דרבנן) פירוש דקאמר ת"ק אם של שם מת (זה שעלה עליו הגורל מהזוג השני לשם), יתקיים תחתיו, משמע דאידך (זה שהיה לעזאזל) כדקאי קאי אלא דסברי דבעלי חיים אין נדחין (דהא משמת ראשון עד שהגריל שני להשם לא היה זה ראוי לעזאזל) וכמו דדייק רבא מזה דמתני' כוותיה דרב, ועלה פליג ר"י ואמר דהראשון ימות דבע"ח נדחין. ורש"י ז"ל דחק טובא למצוא הוכחה דרבנן סברי בע"ח נדחין, ולא ידעתי על מה

דף סה ע"ב גמרא, ומשום גזירה ימותו (פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן דסבר ר"א ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ופליג ר' יהודא ואמר כולן ימותו אפילו פר דאינו בא מתרומת הלשכה גזירה אטו שעיר). אין להקשות מהאי דפרק התערובות (זבחים דף עג) בזבחים שנתערב בהן שור הנסקל דימותו, ול"א נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש משום גזירה שמא יקח מן הקבוע, דהתם א"א לפדותו דלא חזי להדיוט משום תערובות שור הנסקל, דאף ע"י דנכבשינהו אסור מגזירה דיקח מן הקבוע, ולשיטת ר"ת דלהדיוט לא גזרינן דיקח מהקבוע, בלא"ה קשה דמ"ש טרפה שנתערב ומ"ש שור הנסקל דל"א ירעו ונכבשינהו וכדהקשו בזבחים, ותירצו דלא תיקנו כן היכא דאח"כ לא יהיה היתר כ"א ע"י מרובא פריש, ועכ"פ מהכא לא קשיא ולא מידי, ובתוס' סוף ד"ה ומשום גזירה דחקו בישוב קושיא זו

שם תוס' ד"ה גזירה משום חטאת כו' דאפילו את"ל מקופיא כפרה: קשה לי דהא גם אם מקיבעא לא מקרי מתו בעליה, ע"י מיתת כהן אחד דהוי רק מתו מקצת בעלים, גם מ"ש עוד דא"א לידע שפיר קשה לי, הא אם לא נדע באמת לא חיישינן למיתה דשמא מת ל"ח כדפרכינן לעיל (דף נה) גבי קיני שופרות

דף סו ע"א גמרא, ועוד חטאת שעברה שנתה לרעיי' אזלא. קשה לי, הא מ"מ כיון דאין ראוי לכפר ביוה"כ אחר ממילא אזלא למיתה מצד כפרו בעלים, כיון דאי אפשר עוד לכפרת בעלים

דף סח ע"ב תוס' ד"ה תן וכו' וכן קשה בפ' נגמר הדין (דף מב) דיליף מקלל דסקילתו חוץ לשלש מחנות, מגז"ש דפרים הנשרפים, ואמאי הא הוי דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגז"ש. בער אנכי לא אדע דבריהם הקדושים, דאטו ילפינן פרים הנשרפין מהיקש דשפיכת הדשן, אלא דמוכיחין שם בסנהדרין דשפך הדשן היה חוץ לג' מחנות וכיון דבפרים הנשרפים כתיב והוציא אותה וכו' אל מקום שפך הדשן, ידעינן דמחנה הנשרפים הוא חוץ לג' מחנות, דהא השרפה צריך שתהיה במקום שפך הדשן והוי כמפורש ממש מקומו חוץ לג' מחנות ואין זה ענין היקש, ולד' הישועה, האר עיני עבדך ואדעה

דף סט ע"א גמרא האי נמטא גמדא דנרש שריא, פירש"י אין בו משום כלאים דהעלאה דומיא דלבישה דאית בה הנאת חימום הוא דאיתסר. קשה לי, איך פסיקא זה נימא דלא תלבש סתמא כתיב ואף שלא בדרך חימום אסור, ותו הא באמת לא בעי דוקא הנאת חימום, דהא איתא בירושלמי (והובא להלכה בש"ע סימן ש"ב סי"ג) דאסור ליטול ביצה חמה בבגד כלאים בידו שכיון שהוא ניצול מחום הביצה חשיבא הנאה כמניעת קור, וא"כ בקשין דנהנה במניעת חימום בשרו ביום חום או שלא יטפטפו הגשמים על בשרו אמאי מותר, ותו ק"ל בדין מרדעת דבעי דוקא שיש לו בית ראש (כדאיתא בש"ע), ולובשים אותו בדרך לבישה, ומבואר דבאינו דרך לבישה אף שהוא העלאה על גופו במתכוין שלא