דרוש וחידוש א קצ

מדינא דהגמרא א"י לגרשה בע"כ אם אין לו לשלם כתובתה מ"מ היכא דמדינא מגרשה מודה הרשב"א כמ"ש הב"ש (סי' קיט סק"ו) דאפילו בשונא אותה וזיווג שני עיי"ש. ומכ"ש בנ"ד. ואף אין עליו חיוב לזונה כיון דעומד וצווח לגרשה. ומדינא בת גירושין היא ואסורה לו, ובעמוד והוצא קאי אין עליו חיוב' מזונות, ואף בעוד שמעכב אותה בתשלומי כתובה אחר שנשבעה, דהא לא קיי"ל כהירושלמי לחייב במזונות מחמת עיכוב תשלומי כתובה, כמ"ש בחלקת מחוקק (סימן צג סק"ד) ורק במגורשת ואינה מגורשת דאגידה גביה חייב לזונה עד שיגרשנה לגמרי, אבל בנ"ד דמוכן הוא לגרשה בלי עיכוב פשיטא ופשיטא דפטור ממזונות, לזה דעתי הקלושה דאין עליו חיוב מזונות ויכול לגרשה מיד בע"כ, ואחר שתשבע שבועה חמורה צריך לשלם, ואם אין לו יתן (וועקסיל), וע"ד כשרות הולד, תמחלו על כבודכם הרמה לחקור היטב על כל, ועל דברי הבעל כמה זמן היה ממרחק ממנה ואז נידון בעז"ה

ממני ידידם ד"ש עקיבא גינז מא"ש

בשולי המכתב

מ"ש מעכ"ת פלפול בדברי הרמב"ן במלחמות פ"ג דר"ה בסוגיא דמצות צריכות כוונה אין לי פנאי כעת להשיב על פלפולא בעלמא. ואחרי שמעכ"ת עסיק בהאי ענינא אזכיר מה דנתקשיתי בדברי הרמב"ן הנ"ל במ"ש שם וז"ל, דשוחט קדשים לשם חולין כשרים ועלו לבעלים לשם חובה ואפילו בחטאת, עכ"ל. ותמיהני הא סוגיא ערוכה בזבחים דף מה ע"ב) השוחט לשם חולין כשר ואינו מרצה, וכן פסק הרמב"ם (פט"ו מה' פסהמ"ק) וצע"ג, ולענ"ד דט"ס הוא וצ"ל כשרים אלא דלא עלו לבעלים לשם חובה ואפילו חטאת ג"כ כשר, וכיון דכשר יש בלעבור בל תוסיף אף בלא כוונה, כן נראה לענ"ד

לכבוד ידידי ב"א הרב רבי משה איגר נ"י בק"ק האמבורג

מה דאירע לבן אחי שי' שלא היה לו בסעודה שלישית כ"א כוס אחד שאין בו שתי רביעיות ועשה כפסק הש"ע (סי' רע"א סעיף יא) כי נראה לו ראיה דלא כהמג"א שם מהתוס' פסחים (דף קה) ד"ה ש"מ טעמו פגמו, דאי כהמג"א הא עדיין יש תקנה לשפוך תחלה לכוס אחר עד רביעית שישאר בכוס הראשון. ויבדיל וישתה מהכוס הראשון מלא לוגמיו ויחזור וישפוך לתוכו מהכוס השני. ושוב קשיא ליה על התוס' ממ"ש תוספות ברכות (דף נב) בשם הירושלמי דפגום יכול לתקנו במעט יין או מים. הנה שורש הקושיא על הירושלמי הקשה הרא"ש בברכות. דלמה לא יבדיל על הכוס ויתקננו במים, אך עיקר התמיה מתקיימת על תירוצו דהרא"ש שם, דכבר היה מזוג שבהוספת מים לא היה ראוי לשתותו, והא מ"מ יש הכא תקנה בהוספת כפי הנ"ל. דהא הרא"ש כתב מקודם על הירושלמי דעל זה נהגו להכשיר במעט יין והוא לכאורה תמיה עצומה. והנראה לענ"ד דעיקר הקושיא אינו על הא דאמרינן ש"מ טעמו פגמו. די"ל דלס"ד היה באמת מוכח דלא מהני תיקון זה למלאות הפגימה, אבל לפי הדיחוי דר"א בפסחים דלא היה לו רק שיעור רביעית, שפיר י"ל כהירושלמי דמהני תיקון זה למלאות הפגימה, וכמו דצ"ל כזה אההיא דכתב הרא"ש בברכות שם עלה דהרשב"ם דפגימה אינו מעכב בדיעבד, דהא מתירים לו לאכול קודם הבדלה. צ"ל דאין לו רק רביעית מצומצם, [והלשון ל"ד אלא דאין בו רביעית ומלא לוגמיו]. והיינו כשינויא דר"א, והא עדיין יקשה למ"ד דאמרינן ש"מ טעמו פגמו, אע"כ דלס"ד באמת היה מוכח דפגימה מעכב. אבל לדחויא דר"א דלא היה לו יין כשיעור להבדיל ונברך בהמ"ז על הנשאר, אינו מוכח דפגימה מעכב, וכ"כ בספר קרבן נתנאל עיי"ש. ואף דתוס' למדו מן הס"ד דצריך מכוס שיש בו רביעית, ומשמע ודאי דס"ל הכי לדינא מדלא כתבו בלשונם דלס"ד וכו' וגם מדסיימו אבל בברכות דלא מיירי מכוס חובה, ותיפוק ליה דשם אזיל במסקנא. מוכח דס"ל דהדין קיימא גם למסקנא דצריך לשתות מכוס שיש בו רביעית, היינו דודאי למידים דין זה ממה דמוכח לס"ד היכא דאין לנו גילוי דלמסקנא לא קיימא הכי אלא לענין פגימה אינו מעכב. דדייקינן כן מלישנא קפיד משמע דרק לכתחלה בעלמא כמ"ש הרשב"ם פסחים, בזה אמרינן דנהי דלס"ד היה מוכח דמעכב, מ"מ למסקנא אין הדין כן, ה"נ י"ל בההיא תיקונו דהירושלמי דלס"ד היה מוכח דלא מהני תיקון זה. אבל למסקנא דאינו מוכח כן לא דחינן דברי הירושלמי מהלכה

ואף דלענ"ד אין הכרח לדברי הקרבן נתנאל הנ"ל, די"ל דהתם זה בעצמו דברי ר"א דטעמו פגמו וכש"ב צריך שיעור חד מלתא היא, והכי קאמר מ"ט טעמו פגמו משום דכוס ש"ב צריך שיעור, היינו דמ"ט פגמו לענין עיכוב משום דכש"ב צריך שיעור, ולכתחלה באפשר ראוי להקפיד, ומה"ט ר' יעקב ב"א ור"א בר אשישא דקפדי אפגימה דדייק הרמב"ם דקפיד משמע רק לכתחלה אבל אינו מעכב, היינו דס"ל כדדחי רב אשי. [ומה"ט תמוה לי על תוספות פסחים ד"ה משום דכש"ב ר"א לא פליג על אמוראי וכו' אלא דמהא ליכא למשמע מיניה קאמר, ובתוספות ד"ה קפיד וכו', ותימא א"כ איך התירו וכו' הכל מנ"ל דר"א דרך דיחויא קאמר, אבל קיימא הש"מ דהש"ס דלא יפלוג על הנך אמוראי, ומש"ה קשה להו איך התירו, היינו כיון דהנך אמוראי ס"ל כס"ד דש"מ טעמו פגמו, ואיך התירו, הא י"ל בפשוטו דזה בעצמו הפלוגתא דבין הס"ד ובין שינויא דר"א, וה"ק ש"מ טעמו פגמו. היינו לעכב בדיעבד, ודחי דר"א דאין מעכב בדיעבד דמ"ט טעמו פגמו, אף דיעבד להתיר בשביל זה לאכול קודם הבדלה משום הכוס של ברכה צריך שיעור, ומ"מ לא פליג אאינך אמוראי, די"ל דמודה ר"א דלכתחלה ראוי להקפיד, והנך אמוראי דמשמע דרק לכתחלה קפדי היינו דס"ל כדיחויא דר"א. ור"א ואינך אמוראי לאחדים וצלע"ג]. מ"מ על דינא דתיקון הירושלמי י"ל כן, דנהי דלס"ד היה מוכח כן, מ"מ לפי המסקנא דדחי ר"א אין הכרח לדחות דברי הירושלמי מהלכה, ועיקר קושיית הרא"ש על הירושלמי רק דאף למסקנא דר"א יקשה דיתקננו במים, כן נראה לענ"ד נכון

גם י"ל בסגנון הנ"ל, אחרי דהט"ז (סימן קפ"ב סק"ו) תולה דינא דהירושלמי בדין דקמא קמא בטל. ולגבי פגימה סמכינן דלא אמרינן קמא קמא בטל. א"כ י"ל דהס"ד דהש"ס קאי למ"ד בע"ז (דף עב) דאמרינן קמא קמא בטיל. ומאן דס"ל התם דל"א קמא קמא בטל יסבור באמת כדדחי ר"א דבציר ליה שיעורא. ולזה הקשה הרא"ש דיתקנו במים, אבל להמג"א (שם סק"י) ל"ש לומר כן, וגם עדיין יחזור וישפוך מהכוס השני בקלוח בב"א, והעיקר כפי הנ"ל. (ובעניי לא זכיתי להבין דברי הקדושים של המג"א והט"ז הנ"ל דמה בכך דל"א קמא קמא בטל, זה היה שייך באם מוסיפים רוב יין נגד מה שבכוס דיש שיעור ביטול להיין הפגום, בזה שייך לדון אם קמא קמא בטל או לא, אבל הש"ע כתב דהתיקון שיוסיף עליו מעט יין. וכל אותו המעט כשנופל בב"א הוא מעט מהיין הפגום ומתבטל

ומה דתמוה לי מאד ולא זכיתי לעמוד בסוד קדושים דברי הרא"ש ברכות הנ"ל בקושייתו על הירושלמי דיתקננו במים. דאם היה סבר דראוי למזגו בענין דאחרי שתיית מלא לוגמיו מכוס הבדלה יהיה עם המים שבסוף שיעור רביעית. א"כ בלאו הירושלמי דמהני תיקון לפגימה, יקשה דימזגנו מיד ולא יבצר ליה שיעורא, וצלע"ג): תו כתב ב"א רופ"מ במ"ש הט"ז (רס"י קפ"ה) להקשות מדברי הרמ"א (סימן קט), הא בסי' ק"ט כתב הרמ"א לכתחלה לא יתחיל. נ"ל דהט"ז לא ס"ל בכוונת הרמ"א כמ"ש המג"א שם דצריך לשתוק ולשמוע, דבממנ"פ אם מקרי קדושה ביחיד כשאומר עם הש"ץ גם דיעבד לא מהני, א"ו דלא מקרי ביחיד כמ"ש תוס' ברכות (דף כא ע"ב) אלא דטעמא דהרמ"א דלכתחלה לא יתחיל משום דצריך להמתין בשביל עניית אמן דהאל הקדוש, ועיין בב"י בשם התה"ד דמבואר להדיא דלכתחלה יכול לעשות כן אלא דהקשה באמת הא צריך להמתין בשביל עניית אמן דהאל הקדוש, ותירץ שם דיגמור ביחיד עם הש"ץ הברכה. וס"ל להרמ"א דלכתחלה אין לסמוך על זה, והרמ"א דדקדק הכי דוקא במקום הכרח לכך מלישנא דהטור י"ל דגם טעמא דהטור הכי הוא. דאף דהב"י כתב שם דהטור השמיט אמנים אלו, דס"ל דסוגיין דלא כהירושלמי, מ"מ י"ל דהרמ"א לא ס"ל הכי בדעת הטור, אלא דהטור סמך על מ"ש בסי' ס"ו דאמנים אלו דין קדושה יש להן, והמחבר בסי' ק"ט ס"א כתב דא"צ להמתין על אמנים אלו, (דהא דייק כן מלשון הטור. והמחבר כתב ג"כ כלשון הטור), י"ל דס"ל באמת בסימן ק"ט ס"ב דיכול לעשות כן לכתחלה ולא דייק מהטור דדוקא במוכרח לכך. והרמ"א לשיטתיה דכתב בסעיף א' דה"ה בשביל אמן וכו' מש"ה כתב בס"ב דלכתחלה לא יתחיל. ואך