דרוש וחידוש א יח

דלקמן דבה"ש אסור במוסיף הבל. א"כ הא דקתני במשנתינו ספק חשיכה וטומנין את החמין ע"כ במעמיד הבל. ומוכח דמשתחשך גם במעמיד הבל אסור. א"כ ממילא סתם הטמנות מבע"י דאין דרך להמתין עד בה"ש לצמצם הזמן דאי יעבור זמן מעט ויחשיך יהא אסור להטמין. וכיון דסתם הטמנות מבע"י מתני' דבמה טומנין מיירי מבע"י דהוא זמן דסתם הטמנות כנלע"ד בכוונת רש"י. אבל מ"מ זה קשה לי. דלמאי הוצרך רש"י לכל זה ולא בפשיטות וכדפרישנא דממעשה דאנשי טברי' נשמע כן. ואפשר כיון דהא דאר"ח ממעשה דטברי' בטלה הטמנה זהו רק לרבה דס"ל דלא יטמיננה בחול הוא מטעם שמא יטמין ברמץ ועלה קאי הראי' דמעשה דאנשי טברי' דהי' שם ענין הטמנה אבל לר"י דס"ל מפני שמזיז עפר ואמרי' שם דמעשה דאנשי טברי' ארישא קאי. ולא מיירי בהטמנה אלא מדין בישול ומ"ש המהר"מ לובלין לזה ניחא לרש"י לומר דמימרא דרבא מפני מה אין טומנין יהי' אליבא דכ"ע. ולר"י הא לא מוכח משם מידי

שם גמרא סתם קדירות רותחות הן. יש לעיין לפי מה דצדד המג"א (רס"י שע"ג) דגם בה"ש דמוצאי שבת לא גזרו שבותים. והנך דמתני' דספק חשכה אבל מעשרין את הדמאי מיירי גם בספק חשיכה דמ"ש. ודומי' דהכי קתני וטומנין את החמין ובפרט לפמ"ש במשניו' ד"א בגיליון ליישב כפל הלשון ס' חשיכה ס' אינה חשיכה דהיינו ספק חשכה דהאיסור שמא חשיכה דזה בבה"ש דערב שבת. וספק אינה חשכה היינו דשמא עדיין לא חשכה וזהו בה"ש דמ"ש. וא"כ מה דקתני עלה וטומנין את החמין קאי גם על בה"ש דמ"ש. והא בזה ל"ש שינויי דהש"ס דסתם קדירות רותחות. וצ"ע. ואולי בבה"ש דמ"ש י"ל טעם אחר דאינו להוט כ"כ להרתיח. כיון דבמעט זמן שתחשך בידו לעשות כן. ודוחק

דף לה ע"ב גמרא אר"י ב"ז העושה מלאכה בשני בה"ש חייב חטאת ממנ"פ פירש"י ע"ש ומו"ש בהעלם אחד. ותימא דלמאי טעמא נקט רש"י בהעלם א' הא גם בב' העלמות חייב חטאת בממנ"פ. ואולי י"ל דקשיתי' לי' לרש"י דלחייב חטאת ואשם תלוי. דחד חטאת חייב ודאי ויש ספק שמא חייב עוד חטאת. דשמא סוף הקצירה דע"ש הי' לילה. ותחילת קצירה דשבת היה יום לזה נקט רש"י בהעלם אחד

דף לו ע"ב גמרא איבעי' להו האי לא יתן [ע"ג כירה שאינה גרופה] לא יחזיר הוא אבל לשהות משהין ומני חנניא היא. פירוש אף דאם נפרש האי לא יתן לא יחזיר הוא נצטרך לחסר המתני' כדאיתא בגמרא לקמן. מ"מ דחקינן ומוקי אנפשי כדי להעמיד המתני' כחנניא דהלכתא כוותי' וכדאי' בתוס' (ד"ה לעולם א"נ] אבל אי נוקי מתני' כרבנן ודאי אין לפרש האי לא יתן לא יחזיר אבל לשהות משהין ולומר דע"כ לא פליגי רבנן אחנניא וסברי דאסור להשהות אלא בלא נתבשל כ"א כמאב"ד. אבל בנתבשל כ"צ מודו לי' לחנניא. דודאי אין לנו לומר כן ולחסר המתני' אלא נניח המתני' כפשטי' ונימא דלרבנן גם בנתבשל כ"צ אסור להשהות. דהא באמת הכי סברי. ובתוס' (ד"ה חמין) כתבו דע"כ משמע לי' לבעל איבעי' דסתם חמין ותבשיל היינו אפילו לא בישל כ"צ. דאל"כ דלמא מתני' אף כרבנן דבנתבשל כ"צ דלמא אפילו רבנן מודו דמשהין [וכ"פ במהרש"א ולמ"ש אין דבריהם מוכרחי' כלל. ועיין במהרש"א מה שכתב אבל לא קשיא להו דא"כ מתני' דלא כחנניא וכו' ובמחכ"ת פשוט דלק"מ דהתוס' רוצים להוכיח דלישנא דחמין ותבשיל א"א לפרשו רק בדרך דגם מאכב"ד בכלל. ואין באפשרות לומר דמיירי דוקא בבישל כ"צ. וא"כ ממה דאמרינן א"ד להחזיר תנן וחנניא היא היינו דנפרש דתבשיל היינו אפילו לא בשיל כ"צ אבל עדיין אינו הוכחה דא"א לפרש דתבשיל הוא רק כ"צ. לזה הוכיחו מדאמרינן וחנני' היא והא אפשר לאוקמי כרבנן. ולומר דמיירי בבישל כ"צ. אלא ע"כ דפסיקא הדבר שבוודאי נכלל בכללו גם תבשיל כמאכב"ד. ופשוט

דף לח ע"א תד"ה עבר ושהה מאי וכו' בשוגג ואליבא דר"י. תימא דלמאי הוצרכו לומר דהאיבעי' בבישול כולו או כמאכל ב"ד והוצרכו לדחוק דהאיבעיא שלא כהלכה דהא קיי"ל כחנני' דמאכב"ד מותר. הא כיון דהאיבעי' קודם גזירה. ועיקר איבעי' אי ר"י חולק על ר"מ גם לענין שוגג. [אב"ה ולא אצטריך הגזירה רק לר"מ כמ"ש המר"מ לובלין] או דפליג רק לענין נתבשל כ"צ ובמזיד אבל לענין שוגג לא פליגי. א"כ האיבעי' גם בלא נתבשל כמאכב"ד. דהא לר"מ מותר כה"ג בשוגג. וכמ"ש בתוס' ד"ה בשלמא לרנב"י והאיבעי' שפיר אי מודה ר"י לר"מ בשוגג דמותר ואפילו לא נתבשל כמאכב"ד דדלמא בשוגג סבר לגמרי כר"מ [אב"ה עי' מ"ש אבא מארי בתשובותיו. גם אזכיר מה ששמעתי מאא"מ ני'. להקשות בסוגי' בתוס' ד"ה אבל הא דלא עביד מעשה. תימא הא אמר בפ"ק לא תמלא אשה קדירה וכו'. ומאי קושי' הא אמרינן אי קודם גזירה קשיא מזיד, אי לאחר גזירה קשי' שוגג. וא"כ לא הו"מ להקשות מברייתא דלא תמלא די"ל דמיירי אחר הגזירה. ופריך רק מברייתא דקתני בי' שוגג מותר. גם י"ל דמברייתא זו להומ"ל דלמא אתי כב"ש דשביתת כלים דאורייתא וקעבר אדאורייתא]

ע"ב תד"ה תנור וכו' כדמשמע כו' ובישול כמאכב"ד. [ע"מ דאיתא במתני' תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו כ' בתוס' בזה"ל אי להחזיר תנן ה"נ האי לא יתן לא יחזיר אבל להשהות משהה אפילו בתנור שאינו גרוף וקטום כדמשמע בפ"ק (דף י"ח) דשרינן קידרא חייתא ובשול כמאכב"ד אפילו באינו גרוף ומשמע התם דבתנור איירי דקאי אהא דקתני התם לעיל לא תמלא אשה קדירה עססיות]. קשה לי הא לא נזכר שם כמאכב"ד רק סתם ובשל שפיר דמי. ויש לפרש כפשוטו בבשול כ"צ וכמ"ש רש"י שם. אלא דתוס' שם הוכיחו דע"כ איירי בבשול כמאכב"ד דהא קיי"ל כחנניא. וא"כ לפי ס"ד דתוס' הכא דתנור גרע דאסור כמאכב"ד י"ל באמת דבשול דהתם היינו כ"צ כיון דבתנור מיירי. וביותר ק"ל דמאי צריך ראי' לזה. הא דברי חנניא בתנור הם כדדייקינן הא קרמו פניה שרי דמיירי בתנור. שם מתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם וכו'. ולא יפקיענה בסודרין [ולא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי שתצלה מחומו ור"י מתיר. ולא יטמיננה בחול]

ובגמרא שאלו למה לא פליג ר"י נמי בחול. ומשני רבה גזרה שמא יטמין ברמץ. וכתבו התוס' אבל הפקעת סודרין לא גזרו אטו שמא יטמין ברמץ דסודרין לא דמי לרמץ. ולא זכיתי להבין הא בפשוטו ניחא דהפקעת סודרין לא הוי הטמנה אלא גלגל בעלמא. וזה גם בחול מותר דלא הוי הטמנה כמ"ש התוס' להדי' בסמוך. ואי דכוונתם למה לא מפליג בסודר למנקט אבל לא יטמיננה בסודרין. ומוכח דגם דרך הטמנה בסודר שרי. א"כ מה תירצו בסודרין לא דמי לרמץ. הא במתני' מביא ראי' מההיא דאנשי טברי'. שהביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמי טברי' כדי לחממן ואסרו החכמים] והא פשיטא דמים אינו דומה לרמץ ואפ"ה מקרי הטמנה

דף לט ע"א גמרא. וכל שלא בא בחמין מלפני שבת מדיחין אותן בחמין. משמע משמע דדוקא להדיח מותר אבל לשרות אף בכלי שני אסור וכמו שדייקו בתוס'. וא"ת תיקשי מלקמן דנותן תבלין לתוך הקערה. וי"ל דתבלין שאני דגם בכלי ראשון אינו אסור אלא מדרבנן. ומש"ה בכלי שני שרי לגמרי. דהא חזינן דיש חילוק בין תבלין לשאר דברים. דהא ר"י דמתיר ליתן תבלין לכ"ר מ"מ מודה דשאר דברים אסור. א"כ י"ל דגם רבנן מודו בתבלין דמדאורייתא שרי. אף בכ"ר. ותדע דהא לרב ששת לקמן בפ' תולין (קלח ע"א) דליכא מידי דחד תנא מחייב חטאת ולחד תנא מותר לכתחילה. על כרחין צריכין לפרש כן דגם לרבנן מדאורייתא שרי ובתוס' דחקו בזה. שם גמרא רבה אמר [טעמא דר"י דאסור להטמין בחול] גזירה שמא יטמין ברמץ. [ורב יוסף אמר מפני שמזיז עפר ממקומו והוי חופר גומא. רש"י]. יראה דרבה לשיטתיה לעיל בפ"ב (דף לא ע"ב) דהקשה על עולא דמוקי ר"י דפתילה נמי כר' יהודה] וכיון דלדידי' ר"י סבר כר"ש ליתא לטעמא דמזיז עפר דנהי נמי דחופר גומא הא מ"מ הוי משאצ"ל. ורב יוסף ס"ל כעולא דר"י ס"ל כר"י במשאצ"ל

ובתוס' פירשו דחששא דשמא יזיז עפר היינו שיחפור כדי ליתן הביצה בתוכה, דאל"כ ליכא איסורא דאורייתא לר"ש דאמר מלאכה שאצ"ל פטור עלי'. ויש להבין ממנ"פ אי סברי דרב יוסף סבר כעולא א"כ מה הקשו עליה מר"ש, הא ר' יוסי סבר כר"י, ואי סברי דר"י כרבה סבר מה צורך להו להקשות מר"ש הו"מ להקשות יותר דר"י דהכא אדר"י דפתילה, וי"ל דודאי י"ל דר"י סבר כעולא דר' יוסי כר' יודא, אלא דקשיא להו אפרכת הש"ס בסמוך, כיון דעכ"פ דלר"ש ליכא איסור דאורייתא א"כ דלמא רשב"ג כוותי' דר"ש ס"ל: