דרוש וחידוש א קעו

בחלוק יותר מכגריס ועוד טמאה, וכיון דרק מזה למדים אין לנו ראיה רק שהוא טמא מדין כתם, ובדרך דיו לבא מן הדין. וביותר מוכח כן בדעת הרמב"ם למ"ש הה"מ (ה"ח) אחר דברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל ע"ז סמך רבינו שלא חילק. והיינו דסמך על הדין דממילא טמא ככל כתם. ואם איתא דבבדקה טמא נדה וחשבינן לודאי מגופם, הים לו להרמב"ם לחלק בין פחות מכגריס לכגריס לענין טומאת נדה. ואף דביותר מכגריס א"א לתלות במאכולת. וא"כ ודאי בא מהבדיקה. י"ל דגם יותר מכגריס אין ודאי דלאו ממאכולת די"ל דהרגה ב' מאכולות. כמו נתעסקה בדם צפור כסלע ומצאה יותר דס"ל להפוסקים שהיותר הוא ממאכולת ואתרמי להדדי. דדרך מאכולת לישב במקום זוהמא. ה"נ י"ל אחר הריגת מאכולת יש בה במקום הזוהמא מאכולת אחרת והרגתו. אלא דבכל כתמים החמירו חז"ל ונתנו שיעור לדבר. מטעם דא"כ אין לדבר סוף. ואין לך אשם שתהיה טמאה. וכדאיתא בנדה (דף נח) א"כ י"ל דבדאורייתא אין חילוק. וכי היכי דבתחת הכר בפחות מכגריס טהורה. ה"נ ביתר מכגריס. וכיון שכן י"ל גם במשוך דטמאה. מ"מ הוי רק חומרא דרבנן ומדין כתם כיון דאיכא רגלים שהוא ע"י קינוח החמירו. אבל מדאורייתא אין חילוק דגם זה מוכח מדפרכינן בפשיטות וניחוש דדם מאכולת ולא מוקמינן במשוך. וזה ההוכחה יותר דלא שייך כ"כ לומר דסתמא קתני. דאין זה דוחק לאוקמי במשוך. דמסתמא כן הוא כיון דנמצא ע"י בדיקה. אמנם זה י"ל לשיטת הרמב"ם שטחתה על ירכה חמור דאפילו פחות מכגריס טמאה נדה. י"ל דנתון תחת הכר קיל שאפילו ביותר מכגריס הוי רק כתם וכדאמר ר"ח לרבי אף אתה עשית כתם כיון דצריך שיעור כגריס, אבל לדעת הרשב"א דבטחתה על ירכה ג"כ רק ביתר מגריס או משוך. ועיין רשב"א שם דמשמע להדיא כל דנפקי משיעור מאכולת מחזיקים לדם נדה דבא ע"י קינוח. ופרכת הש"ס וניחוש דלמא ממאכולת היינו דסתמא קתני אף בפחות מכגריס ומוכרחים לומר דסתמא קתני אפילו במשוך. א"כ משמע דגם בנתן תחת הכר דינא הכי דביותר מגרים או משוך טמאה נדה. וע"ש עם דחילק בין ההיא לההיא דר"ח דאמר אף אתה עשית כתם. ולפ"ז בהכרת לדחוק במ"ש הרשב"א ביתר מכגריס טמא. דהרי אפי' בלא בדקה ומצאה הכתם בחלוקה טמאה. היינו כיון דחזינן דיותר מכגריס א"א למתלי במאכולת ממילא מסברא מחזיקים לדם נדה, או דבא לומר דלא תימא דמתני' סתמא קתני עגול טהור אף ביותר מכגריס. לזה הוכיח דממילא ע"כ מיירי בפחות מכגריס דהא מדקתני עגול טהור משמע לגמרי ואפילו מדרבנן. והא עכ"פ טמא משום כתם דאפי' בלא בדיקה טמאה משום כתם. וע"כ מוכח דמתני' לא מיירי בכגריס ועוד. א"כ ממילא שפיר אמרינן בכגריס ועוד טמא נדה. כיון דבדקה מוכח דמבדיקה הוא. [ומה דלא מביא ראיה מטחתו דעכ"פ ביותר מכגריס טמא י"ל דמ"מ היה אפשר לומר דטחתה בירכה גרע. כדס"ל להרמב"ם בכדי דנימא דעגיל טהור דקתני משמע סתמא]. ומ"מ לשיטת הרמב"ם י"ל אף ביתר מכגריס הוי רק כתם, ואך מ"מ משמע יותר דטמא ודאי, דהא פסק כר' דאפילו בעד שאינו בדוק. ולמחרת מצאה דם דביתר מכגריס טמאה נדה. וא"כ בנ"ד ביתר מכגריס או משוך לכאורה הוי בכלל רואה מחמת תשמיש

אמנם יש לי לדון דהרי דעת התוס' (דף יד) בההיא דעד שאינו בדוק אף שהוא לפני יום או יומים נקי ועתה בשעת בדיקה נטלתו ממקום מוצנע מקרי אינו בדוק וכ"כ הרמב"ן הובא בב"י דרק מיקרי עד הבדוק כגון בדקתו ונא זז מתוך ידה עד דבדקה בו, א"כ י"ל כל שהלך זמן מה בחלוק מקרי אינו בדוק, וכנטל ממקום מוצנע, דהרי הרשב"א הקשה וסתר להרמב"ן מההיא ג' נשים שלבשו חלוק ונמצא כתם טמאות, הרי דס"ל דראוי לקרותם נטלתו ממקום מוצנע, אלא דהרשב"א הקשה כן לשיטתו דסבר דהלכה כר' יוסי דטהור לגמרי, אבל להפוסקים דבאמת טמא כתם ליכא קושיא

גם י"ל על קושית הרשב"א דוקא הניחתו באיזה מקום אפשר שהיה עסק דמים ולאו אדעתה, אבל בהולכת מלובש בחלוק דרך הנשים להיות תמיד עיניה שלא תלכלך בדמים, וליכא למתלי בדעלמא, א"כ י"ל דזהו רק בחלוק נשים, אבל בחלוק שהאיש לובש, דאין עיניו על זה ואינו מדקדק אם הולך במקום שמתעסקים בדמים, י"ל דמקרי לקחתו ממקום מוצנע, א"כ לרוב הפוסקים כר"ח דטמאה משום כתם י"ל דאין בזה דין רואה מחמת תשמיש, כיון דהוא רק כתם ויש לתלות דממקום אחר בא. גם אף לרשב"א י"ל דחלוקים שלנו דלא נבדקו מעולם רק לוקחת מהכובסת כמו שהיא, י"ל דמקרי אינו בדוק, וממילא לרוב הפוסקים דקיי"ל כר"ח להרשב"א טהור לגמרי ולאינך פוסקים טמא משום כתם י"ל דלאו מקרי רואה מחמת תשמיש

והנה בסדרי טהרה (סי' קפז ס"ק ז') מעשה וכו' ראתה מחמת תשמיש וצויתי לעשות כיס וכו', וכתבתי על הגליון, וז"ל, וקשה לי מ"ש הרמב"ן והרשב"א דבדיקה מהני גם בבעל הראשון ושני והא דקתני תתגרש עצה טובה שלא לבדוק שמא תמצא בראש המכחול ולא יהיה לה תקנה, דליכא ס"ס, מ"מ תבדוק ע"י מוך בלא שפופרת ואם לא תמצא כלל או שיהיה מן הצד תהא מותרת לבעלה, ואם תמצא בראשו עדיין אפשר דמהצד נתלכלך ראש המוך ותהיה מותרת להב' מס"ס. זולת שנאמר דאחר בעל ג' מהני תקנה זו, דאם לא תמצא כלל מוכח דמהצדדים או נתרפאה, אבל בבעל הראשון לא מהני זה, דמה דלא ראתה עתה בשפופרת דלאו כל האצבעות שוים, כיון דלא הוחזקה בכל אצבעות וכקושית ב"י, והא דס"ל דמדינא מהני בדיקה בבעל הראשון היינו דאם תמצא מהצדדים דמוכח דמכה יש לה בצדדים, דלא תלינן דמקודם היה דם מן הצד וכותלי בית הרחם העמידוהו זה מהני גם בבעלה הראשון, אלא דבמוך בלא שפופרת ממילא יתלכלך גם ראשו והוי בדיקה שלא לצורך כמ"ש המנחת יעקב, ובאם לא תמצא כלל לא מהני כל זמן דלא אתחזקת בג' אצבעות

ובזה י"ל שורש פלוגתת הראשונים אם מהני בדיקה בבעל הראשון, היינו דהמחמירים ס"ל אף בנמצא מהצד ליכא ראיה דמכה בהצדדים, דלמא הדם מלפנים היה בהצדדים, אלא דעיקר ראיה מדלא מצאה בראשה, מש"ה לא מהני בבעל הראשון כל זמן דלא אתחזקה בג' אצבעות, והמקילים ס"ל דל"ח דאשתהי הדם בכותלי בית הרחם. ובנמצא מהצדדים מוכח דיש לה מכה בהצדדים ומהני גם בבעל הראשון, ואך מ"מ מלשון הרשב"א וסייעתו דמשמע דאין הפרש בין בעל הראשון לבעל ג', וכמו דמהני בבעל ג' בלא נמצא כלל ה"נ בבעל הראשון, וישאר הקושיא הנ"ל, עכ"ל בגליון

והנה אם לא ניקל בזה אחר ג' ביאות איני רואה תועלת במ"ש מעכ"ת לעשות כן מקודם הביאה ג', דהא מ"מ אם תראה אח"כ בביאה נתחזקה באצבעות שלו, ולא מהני הפסק בשפופרת כמו דלא מהני אח"כ, אלא דכך י"ל דבעידן דלא נתחזקה מועיל עכ"פ לסמוך להקל שלא תצטרך לשמש בעדים, ואחר הביאם ג' לא יקנח אבר התשמיש וידיח האבר במים ולשפשף, ולזה בהצטרף כל אלו הצדדי' שצדדנו דהוי רק מדין כתם ובהצטרף הבדיקה של מכחול שפופרת אם לא תמצא דם וכ"ש אם תמצא מהצד יש להקל לשמש אח"כ בלא עדים, ולזה אם הכתם היה עגול סומך אנכי להתיר, אבל אם היה משוך איני סומך על דעתי עד אחר שיעיין מעכ"ת עם ב"ד הצדק בדבר אם תסכימו בזה, ועכ"פ בבדיקות מכחול שפופרת ולשמש אח"כ בלא עדים, ולדעתי בליל הטבילה הראשונה יפרוש ממנה ליל טבילה ולא ישמש עד לילה השניה דאולי הטבילה גרמה, כן נראה לענ"ד

ידידו דו"ש עקיבא

לידידי הרב רבי יוסף שמואל אב"ד דק"ק קעמפנא

אשר ביקש רומ"פ היות שנזדמן לו סופר מומחה לכתוב לו ס"ת ומבקש להודיעו איזה ענינים אשיב מפני הכבוד בנחיצה ממה שבזכרוני לפי שעה. א' העיקר כפירוש הי"ג שבכ"מ דבין יעלו הצפרדעים, ובין ויאמר ד' וכו' נטה ידך ליכא פרשה כלל, ובפסוק לא תחמוד אשת רעך יש פרשה סתומה, וממילא בפסוק נטה ידך ליכא פרשה כלל, וראיתי שכן הוא ברמ"ה, וכ"כ בעל מנחת שי, ופוק חזי מאן גברא רבא קמסהיד בעל אור תורם שראה ג' ס"ת מהרמב"ם ומצא כפי הנ"ל, ואין לזוז מזה. ב' בשיטה חלקה קודם שירת הים ולאחריה, וכן האזינו אשר עמד עליה בתשובת חכ"צ (סי' כה) ותוכן דבריו נלענ"ד דהנחת שיטה שלימה למעלה ולמטה הנזכר במסכת סופרים (פי"ב) לאו מדין פרשה היא, דא"כ הים מספיק להניח חלק חצי שיטה שיעור ט' אותיות, אלא ודאי דמטעם אחר הוא, וכיון דלהרמב"ם שיטה חלקה היא פתוחה מנאה במספר הפתוחות, כיון דממילא כך הוא ע"י הנחת שיטה חלקה. אולם לענ"ד דברי החכ"צ תמוהים, מה דהוכיח מדלא כתב הרמב"ם שיש רשות להניח שיעור ט' אותיות פנוי קודם