דרוש וחידוש א קעד

דמוקי לה וכו' דבמפרש ג"כ לא הוי ככ"ע דמוכח איפכא מדאיירי במפרש וכן נאמר אי מוקי במפרש נבלות וטרפות הא לר"ע ל"צ וקושי' זו כונתי אני לדעתו הרמה ב"ה ובקונטרסי לסוגיא הנ"ל ישבתי ע"ד חידוד ולא אטריח אא"ז מארי בזה עוד. ואסיים בברכת הדיוט יאריך ד' ימיו ושנותיו וינוב בשיבה טובה כה עתירת נכדו הצעיר המשתוקק לתשובתו הרמה. ומשתחוה מרחוק מול הדרתו ומצפה לראותו, הצעיר והק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס נ"י

אני טרוד מאד בהלכה למעשה ע"כ איני יכול אף לקרא מכתב בני שי' והנני לד"ש מו"ח גאון ישראל ותפארתו נ"י עוד יאריך ימיו יחזקהו ד' ויאמצהו, ובישועתו יראהו. כנפשו הקדושה ונפש חתנו כבנו. משה ה"ק סופר מפ"פ דמיין

תשובה

לנכדי חביבי הרב וכו' מו"ה אברהם שמואל בנימין נ"י

מ"ש די"ל דרבא דאמר וכי מתה כו' היינו דסבר אף מחזיר וכו' אף דדבר בהשכל מ"מ לענ"ד א"א לומר כן דא"כ גם במולק בלא רוב בשר עמו יקשה הא טרפה עומד ומולק ולאו מצותו בכך כיון דאפשר בחזרת סי', גם בשחיטת עוף וכן מליקת חטאת אמאי הותר לשחוט ולמלוק הושט הא בתחלה מיד כשעושה נקב הוי נבלה ולאו מצותו בכך דהא אפשר בשחיטת ומליקת קנה א"ו דמ"מ אחר דאמרה תורה דהכשרו דשחיטה ומליקה אף בושט מקרי מצותו בכך ה"נ כיון דמצות מליקה גם בלא חזרת סימנים שפיר מקרי מצותה בכך

מ"ש נכדי הרב נ"י על עיקר קושייתי די"ל בטעם מה דנאיד הרשב"א מפי' תוס', א"י מה משמעות איכא בלישנא דר"ה דאינו משו' מלמטה למעלה הא חזי' דס"ד דחלדה דמתני' היינו דשוחט מלמטה למעלה הרי דשייך לעייל כן בלישנא דחלדה, א"ו נראה דטעמא דהרשב"א דבאמת דברי תוס' אינם מוכרחים דיהיה זה מלמטה למעלה דדוקא התם שמעמיד חודו של סכין תחת הסימנים וחותך דרך הגבהה חודו של סכין דרך מעלה דאין זה דרך שחיטה דסתם שחיטה שמעמיד חודו של סכין על הסימנים וחותכת בהורדת חוד הסכין דרך מטה, וא"כ במליקה שמעמיד חודו של סכין על העורף וחותך בחודו דרך ירידתו אין הפרש אם מעמיד החודו של סכין על הסמינים או שמעמיד חודו של סכין על עורף דכל ששוחט בחודו של סכין דרך ירידתו מקרי מלמעלה למטה, גם כיון דרבא דל"א כר"ה דחלדה כחולדה הבאה בעיקרי הבתים לא משוי ליה לפסולה במה ששוחט מלמטה למעלה מה"ת לומר דאנן לא ס"ל כן דהא לא מצינו חולק בזה על רבא דהא ר"ה דאמר דמחליד היינו משום כיסוי הסכין ואדרבה משמע דגם ר"ה ס' בזה כרבא דאינו מזיק בשביל שחותך ממטה למעלה מדאמר שפסולו משום חלדה דכיסוי סכין ובדרך הפשוט דתחת העור הוי חלדה ול"א דפסולו משום דשוחט ממטה למעלה ולא יהי' נפשוט בתחת העור וא"כ דר"ה ורבא ס"ל דלא הוי פסול משום שחיטה ממטה למעלה איך שייך לומר דאנן לא ס"ל כן לדינא

מ"ש נכדי נ"י על תמיהתי בדברי המהר"ם לובלין, ושכן שמע יוצא מכבוד אביו מר חתני הגאון הצדיק נ"י לענ"ד מלבד דלישנא דמהרמ"ל אינו דומה כן ממ"ש דלפי האמת וכו' אינו טרפה וכו' והא דקאמר הכא נמי דכי תבר שדרה ומפרקת הו"ל טרפה היינו בדרך אפי' את"ל כן, ואם איתא דמהרמ"ל יודה דרבינא ס"ל דהוי טרפה איך קרי לה דלפי האמת אינו טרפה דלמא האמת כרבינא דהוי טרפה והו"ל לומר דר"ל ס"ל דלא הוי טרפה וגם מדנדחק דפירכת הש"ס רק בדרך את"ל דהוי טרפה ולא תירץ בפשוטו דהכי קאמר נהי דלרבינא הוי טרפה תהני ליה סכין, א"ו דמהרמ"ל ס"ל לקושטא כן דלכ"ע לא הוי טרפה, גם אם איתא דלר"ה לא הוי טרפה המנ"ל להגי"נ לשוויא פלוגתא דר"ל ס"ל דלא הוי טרפה הא אינו מוכרח כן דדלמא ר"ל קאמר דמביא ואינו נאכל כדאמרי' שם לר' אע"כ דס"ל להגמרא מסברא כן דלא הוי טרפה וקושייתי קמה וגם נצבה: תו כ' על קושייתי בתוס' בב"ק (דף עז ע"א ד"ה שחיטה שא"ר) וכתב נכדי נ"י מכח שחיטת הושט הוי הכל מום דמיתה ולא מקרי מום דחיים, זה נסתר מסוגיא דחולין (דף ל' ע"א) דמפורש להדיא דמקרי מום כה"ג. תו כתב להשיבני על דברי שבחלק א' מהפסקים סי' קכ"ד, דהא גם במפרש דברים האסורים לא הוי ככ"ע דלרע"ק אף בסתם הכי הוא, לק"מ דדוקא במפרש ח"ש לא מוקי ככ"ע דלרע"ק לתני סתם ואי דבא לאורויי דבמפרש גם רבנן מודו זהו מלתא דפשיטא דאם לרע"ק במפרש ח"ש חלה השבועה ה"נ לרבנן בסתם, אבל אי מוקמי במפרש דברים אסורים שפיר הוי ככ"ע דאשמועינן דבמפרש דברים אסורים גם רבנן מודו דדעתו על ח"ש דזה לא הוי שמעינן מסתמא דר"ע

ידידו זקינו עקיבא

ליקירי קרתא התורניים הקצינים נ"י בק"ק בויצען

על דבר רצונכם לעשות מקום ע"י מעשה חושב בדרך (אוהרווערק) להגביה המים ע"י נענוע שלשלת, דהיינו דבשעת הנענוע אין המים נמשכים ובאים ממקומם, עד אחר פיסוק נענוע השלשלת, המים מגביהים עצמם למעלה נשפכים לסילון ומשם למקום החפירה ונקוו שמה המים, וזה יהיה המקוה לטבול בה. נראה לענ"ד להתיר, דאי משום דהווייתן ע"י דבר המקבל טומאה נחוש עליה וכדינא דמתני' פרק ו' דמסכת פרה) נתן ידו או רגלו וכו', זה הכלל דבר המקבל טומאה וכו' והטעם מבואר בזבחים (דף סה ע"ב) מדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, דהווייתן ע"י טהרה בעי' ז"א מכמה טעמים. הא' דעת הרא"ש סוף נדה, דדוקא בממשיך ממקוה, אבל ממעין אפילו ע"י דבר המקבל טומאה כשר. הב' מסקינן בסוגיא דזבחים שם דאמרינן עלה זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי, ועיין רש"י שם, דאל"כ אמאי פסול הא מן האויר באים לו, הרי אם אין באין מידו ממש למקוה ויש הפסק בנתים לא פסול, וראיה זו כתב הרא"ש דבהמשכה אחר שיצא מים מהצינור המקבל טומאה דכשר. ואף דבדין המשכה כתב הרמ"א (סימן ר"א סמ"ו) בהגה"ה להחמיר לכתחלה, דדוקא בקרקע הראוי לבלוע, ע"מ לענין הויתו ע"י טהרה דחזינן דאלו אויר כלי לאו ככלי היה ההפסק אויר מועיל להתיר הרי דלא בעינן דהמשכה זו ראוי לבלוע רק הפסק בעלמא, וכן מוכח מדברי הש"ע (סעיף מ"ח) דהרי אף דהמחבר לא מצריך בהמשכה ראוי לבלוע, מ"מ הא כתב (סעיף מז) דהמשכה אינה פחות מג' טפחים, ואלו בסעיף ע"ח) כתב או שמחבר לפי סילון של אבר צינור קטן של עץ, ולא התנה דהצינור יהיה ג' טפחים, אע"כ דהכא ל"צ לדין המשכה ממש, כדמוכח מדין אויר וכנ"ל, ה"נ בנ"ד דהמים נמשכים ועולים לצינור קודם שבאים להמקוה לא מפסיל מדין הוויתו ע"י טהרה. הג' הט"ז (ס"ק מ"ז) כתב בטעם ההיתר דמבואר שם בש"ע דיכול לעשות מקוה לכתחילה ע"י שיביא המים בכלי מנוקב כשפופרת הנוד, והא מ"מ הווייתן ע"י אדם, היינו משום המים שבדלי נשפכים תמיד ממנו לבאר דרך הנקב הוי כלא הופסקה כלל והוי חבור, עיי"ש, מכ"ש בנ"ד דלא נפסק כלל. אולם הט"ז שם חזר והקשה דמ"מ המקוה לא נעשה בידי שמים, ותירץ דכשר רק ע"י המשכה, דבזה אפילו המשכה כולה מהני, עיי"ש, ודקדק בלשונו שם וכתב ודין המשכה מבואר (בסי' מו) משמע דס"ל דבזה בעי' ג"כ כל דיני המשכה, דבעי ג' טפחים ובמקום שראוי לבלוע וא"כ בנ"ד בצינור דאינו ראוי לבלוע לא מהני, והיה מהראוי שאחר שיוצאים המים מהצנור יהיה קרקע ג"ט דיעברו המים עליו ומשם להמקוה, ובזה גם להט"ז כשר. הד' בנ"ד לא מקרי כלל הווי' ע"י אדם, דאין האדם עושה רק הנענוע בשלשלת ואז לא נעשה כלום במים, אלא דהוי גרמא דאח"כ יגביהו המים מעצמם עיין ש"ע (סעיף נז ס"ק עג) והכא עדיף, דהתם מ"מ בשעת הנענוע מגביה המים, ובנ"ד בשעת מעלה לא נעשה דבר במים, וכ"כ בשו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סעיף יג) דבגרמא בעלמא ליכא שום איסור ובנ"ד עדיף מנדון דשם עיי"ש היטב. ולזה לדעתי אם אפשר בקל לתקן שאחר שיצאו המים מהצינור יהיה קרקע ג"ט שיעברו המים על הקרקע ההיא ומשם להמקוה טוב יותר, ואם א"א בכך, יש להתיר ולסמוך על הנ"ל, והסילון יהיה של עץ ושאין בו בית קיבול, כן נראה לענ"ד

ידידכם עקיבא

לכבוד ידידי הגאב"ד דק"ק חאדזיש הרב רבי גדליה נ"י

ע"ד אשר נשאל לרומפכ"ת באשה שנושאת טבעת באותו מקום משעוה