דרוש וחידוש א קעג

כחצי בויגן הנשאר פנוי היה רצוננו להציג מהדברים שמצאנו מועתק אשר השיב אבינו אב ישראל זצוק"ל להרבנים השואלים אותו בדבריו בח"א מפסקים וכתבים. ובראותנו כי לא יכילם הגליון, נזכרנו כי מונח תחת ידינו מכתב בן אחותנו שי' תשובת אאמ"ו ז"ל עליו שלחה לידינו אבינו ז"ל בעת שהדפסנו ח"א מתשובותיו, שמע מיניה דניחא ליה היה להביאו בכתבים שם, אפס בבואו לידינו כבר היה נשלם החבור, וע"כ אנו מציגים אותו בזה, והתשובות להרבנים הנ"ל נביא אי"ה בחלק שני מפסקים וכתבים]

מכתב בן אחותנו הרב רבי אברהם שמואל נ"י מפרעשבורג

מה נכבד היום בהגלות נגלות כבוד אבא זקני מארי נ"י אלי אני עבדו במכתבו הטהור ועל שוליו כבדני במטעמים איזה דברים הצריכים לו עיון לפי שעה כמה גדולים דחכמז"ל בש"ס דמגילה חולדה קרובה דירמיה היתה ולא הוי מקפיד עליה וראיתי כי רצון אא"ז מ"ו נ"י לשעשע בדברי הדלים אשר אשטח לפני הדום רגליו וכטבע האבות להבנים לכן ענותו תרבני להגיד מה שנ"ל על איזה תמיהותיו

ראשון תמה על הרשב"א בחולין (דף ל' ע"ב) שהקשה על דבי רב שאמרו תחת העור לא ידענו והא ר"ה מתרץ לעיל (דף כ' ע"ב) מפני שהוא חולד ומכש"כ בעור שמכוסה הסכין לגמרי, ותירץ דר"ה דחויה קמדחי ובאמת דאיתא לדזעירא מספקא ליה שפיר, ותמה האדון ע"ז מה גם למסקנא ע"כ מתני' משום חלדה דהא חותך שדרה ומפרקת בלא ר"ב וחפשתי בספרים ומצאתי קושיא זו בס' ראש יוסף

הנה על ר"ה גופיה דחק אא"ז נ"י די"ל דלא ידע הברייתא כמו ר"ח דע"כ דלא ידע הבריי' דהא רוצה לומר בתחלה טעמא דמתני' משום דזעירא, ולפע"ד י"ל דא"צ דהנה רש"י דחק בהא דמקשה רבא וכי מתם עומד ומולק דשאני שחיטה דלא הוי אלא טרפה והרשב"א בר"פ א"ט פירש דבריו מ"ש כאן ודברי רש"י אינם מובנים דהא נקובת הושט ג"כ נבלה מחיים הוי ולכן פירש הוא דהטעם דרבא דשאני משחיטה דלא מטמא מחיים משא"כ הא דזעירא, ולפענ"ד י"ל דרבא לעצמו מקשי דמשני מפני שהוא דורם וסובר דמוליך ומביא פסול וממעט ליה ממתני' כל הכשר בשחיטה כו' ולא ממעט מחזיר סימנים כו' משום דסובר דמחזיר סימנים כשר וכי כן אין דומה לשחיטה דהכשרו בכך משא"כ הא יוכל למלוק בהחזרת סימנים לאחוריו ושפיר מקשה אמאי יהיה מותר בלא"ה והוצרך לחדש דחותך בלא ר"ב משא"כ ר"ה דסובר מו"מ כשר וע"כ דממעט מתני' החזרת סימנים לאחוריו ושפיר מליקה דומה לשחיטה ולא קשיא ליה וכי מתה והברייתא י"ל או שפליג על המתני' וסובר דאף מחזיר או דאתי' כרע"ק קודם חזרה דנקובת הושט לא הוי אלא טרפה ושפיר הוי קשיא לברייתא וכי מתה במליקה כדברי רש"י והוצרך לחדש דלא צריך לחתיכת ר"ב מתחלה משא"כ מתני' אתי' כהלכתא ושפיר סוברת דחותך כסדר רוב בשר ומפרקת כסדר והכשרו בכך וא"ש המתני' כזעירא גם ר"ח י"ל שסובר כר"ה וידעו מהברייתא שפיר ול"ק קושית הרשב"א וא"ש

וכדרך הזה י"ל עוד דהנה לדברי הרשב"א דקושית רבא משום דזעירא מטמא מחיים ג"כ ולכאורה מנא לרבא והא זעירא לא אמר אלא נבלה, ונ"ל דרבא לשיטתיה דמתרץ לקמן (דף כח ע"ב) אלו אסורות קתני והקשה תוספות ליחשב הא דזעירא ותירצו בדוחק וע"כ דזעירא סובר שמטמא מחיים ונבלה דמטמא מחיים לא קתני, והקשה שפיר אי קשיא הא קשיא לים דוקא וכי מתה עומד ומולק משא"כ ר"ח ור"ה י"ל שסוברים כתירוץ ר"י שם וסוברים דזעירא לא אמר אלא נבלה מחיים והברייתא כמ"ש לעיל כר"ע קודם חזרה ואתי' שפיר המתני' כזעירא ול"ק קושית הרשב"א למסקנא על ר"ה, אלא דלהלכתא ליכא למימר ככל הני דברים כמובן וקשה על הרשב"א כנ"ל. ולחומר הדבר אפשר י"ל דהא דנאיד הרשב"א מפי' התוס' מפני שחולד ששוחט מלמטה למעלה הא הש"ס משני כן (דף ל ע"ב) על רב אי ממתני' ה"א משום ששוחט מלמטה למעלה שלא כדרך שחיטה כלל, י"ל דלא נראה להם להעמיד זה בלשון חלדה דר"ה משמע דסכין מכוסה קצת לכהפ"ח והוצרך לפרש תחת העצם וע"ז סובב הקושיא משא"כ אנן לדידן להלכתא פורשים טעמא דמתני' כמ"ש תוס' משום ששוחט שלא כדרך שחיטה כלל ועדיין צ"ע, עוד הקשה אא"ז מאור הגולה על פי' רש"י ורשב"א דחלדה היינו תחת העצם וכתב תוס' דהיינו בלא סכין רחבה וא"כ מאי מקשה הש"ס מ"ד מפני שהוא דורס אמאי לא אמר מפני שהוא חולד הא יש לומר דרצה לאוקמי מתני' אפילו בסכין רחבה, ולי העני בלא"ה קשה מאי משני הש"ס דקסבר מ"מ כשר ורצה לאוקמי מתני' אף במו"מ הא גם עתה משום חלדה לא איירי מתני' בכל גווני ודוקא בסכין שאין רחבה, וצ"ל דוודאי בה"א של הש"ס דמתני' כזעירא אלא שהשיבו לר"ח דשפיר צריך זעירא לומר דינו דאין מפורש במתני' דהוינא יכולים לומר טעם אחר ולאוקמי מתני' באופן דליכא סכין רחבה והוצרך זעירא לאשמועינן שפיר, משא"כ מו"מ למאן דסובר דכשר עיקר מצותו בכך וכן משמע מלישנא וסידור של הרמב"ם (בפרק וי"ו מהלכות מעה"ק) דכתב מו"מ ואם רוצה דורס משמע שמו"מ עיקר המצוה וכן אמר ר"י (דף כ' ע"א) זו היא עיקר מצותו ואף קוצץ ויורד וכי כן ליכא למיטעי במתני' דזבחים דטעמא משום דורס ובקוצץ דהא סתם מלק היינו במו"מ דזה העיקר מליקה ושפיר לא רצה לאוקמי בזה אלא מפני שחולד ובסכין שאין רחבה כנ"ל, ולפ"ז י"ל בה"א דמתני' באמת כזעירא ולא אמר רבא אלא דהוי טעי' כך מקשה אמאי לא אמר כר"ה דהוי טעי' מפני שחולד ועל ר"ה תירץ שפיר כיון שעיקר מצותו במו"מ ליכא למיטעי, כנ"ל לומר. והנה ראיתי אחרי רואי בפלתי שהביא ראיה מוכרחת נגד מה שנוטה דעת החכם צבי דזעירא בלא פסיקת החוט אמר דינו ואי כן מאי אמר ר"ח תנינא הא י"ל דאי ממתני' ה"א דוקא בפסיקת החוט ואשמועינן זעירא בלא פסיקת החוט ג"כ נבלה ומכח זה דחה דעתו לגמרי, ולדעתי העניה נראה די"ל דר"ח מקשה שפיר דהא אי דזעירא בלא פסיקת החוט ע"כ הא דלא קתני במתני' הא דזעירא ע"כ משום דזעירא סובר שמטמא מחיי' ונבלה דמטמא מחייה לא קתני, ולכאורה משמע ממתני' דזבחים דקתני סתם ומטמא בגדים דלא מטמא מחיי' מדקתני סתם מטמא בגדים וקשה על זעירא ומכח זה הוכיח ר"ח דזעירא באמת לא אמר נבילה מחיים וע"כ הא דלא קתני דינו במתני' משום דאמר בפסיקת חוט הוי נבלה והקשה ר"ח ממ"נ תנינא או דכבר קתני זה במתני' או דמוכח ממתני' שלא כדבריו, ולהלכתא דמתני' דזבחים בלא ר"ב והטעם משום חלדה שפיר י"ל דזעירא סובר כשמואל דמטמא מחיים ובלא פסיקת החוט ג"כ אמר דינו וא"ש דעת החכם צבי. מה שתמה אא"ז מ"ו הג' ני' על דברי המהר"ם לובלין על דברת תוס' (כ"ח) רבי היא שכתב שם ליישב קושית העולם דחתיכת שדרה ומפרקת אין עושה טרפה במליקה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורם דכולה חדא נחירה היא א"כ קשה קושית התוס' (דף כו ע"ב ד"ה לא אמרן) דלמ"ד אין שחיטה כו' למאי צריך לרבינא הקרא דנבלה וטרפה ותירץ דלטרפה צריך ולמהר"ם הנ"ל ליכא טרפה ג"כ במליקה, נ"ל פשוט דדבריו בדוקא אמורים על ר"ל בנזיר דאליבי' מתרץ הש"ס שם דסובר אין שחיטה וכו' והוא סובר דכולה חדא נחירה היא ובאמת קרא דנבלה וטרפה כר"י אלא עתיד לדרשה אלא שתוס' מקשה מרבינא מאי יענה לתנא דסובר אין שחיטה לעוף מה"ת ותירץ תוס' לרבינא דסובר דאיכא טרפה ופליג על ר"ל דכולי חדא נחירה הוא, ודכירנא דשמעתי פשט זה בדברי מהר"ם מאאמ"ו הג' נ"י כאשר למדתי אצלו מס' חולין זה איזה שנים

מה שתמה א"א מ"ז הג' נ"י על תירוץ תוס' בב"ק (דף עו ע"א ד"ם שחיטה) די"ל דמום הבא מחמת מיתה לא הוי מום לפדות ע"י. ותמה הא למ"ד ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף ושחט בחוץ וגמרו בפנים פטור וגם לאידך מ"ד מ"מ בסימן אחד מודה וא"כ מיד כששחט מעט או סימן אחד אין לך מום גדול מזה עכ"ל. לא זכיתי להבין דבריו בזה דהא כוונת תוס' דאין לך מום גדול משחיטה שמתה מכח מום זה וניטל חיותה עם השחיטה, משא"כ אם שוחט מועט מהקנה דיוכל לחיות א"כ לא הוי מום ובכל הקנה או אפי' מיעוט מהושט א"כ מתה מכח זה והוי מום דלאחר מיתה דהיינו דהוי נבלה וכניטל חיותה, ולא זכיתי לעמוד על תוכן כוונת אא"ז הג' נ"י בזה וצל"ע

עוד רגע אחת אדבר מה שלא הבנתי היום כאשר עיינתי בתשובת אא"ז הג' נ"י ח"א הנדפסים בסי' קכ"ד שהקשה על פירש"י דלמסקנא מוקמי' כל המתני' בסתם ורישא בשאכל עפר א"כ מאי פשיט הש"ס האיבעי' דשלא אוכל חרצן מדאמר ר"ל במפרש אליבא דרבנן, כיון דמיירי בשלא אוכל סתם שיעורו בכזית משא"כ בחרצן שמפרש דבר האיסור ותירץ דקושיא דהוי לר"ל לאוקמי מתני' ככ"ע ושפירש דברים האסורים ובסתם וכר"ע, הא כתבו התוספות בד"ה