דרוש וחידוש א קל

ואי דא"כ בתו נמי דלמא עילא סבר כרבא דיליף הכאה הכאה ולא ילפינן מיתה ממלקות, ולזה תירצו דמ"מ כיון דמשמע דעולא מוקי מתני' ג"כ כרבנן דרע"ק ולדידהו ל"ל דגזה"כ דא"כ מנ"ל אחותו, ומה דפרכינן לקמן רבה כמאן מוקי לה. ולא קאמר דמוקי כרע"ק, היינו דפריך לאביי לשיטתיה, דס"ל גז"ש דרשע רשעי, אם איתא דס"ל כר"ל, והכא מגז"ה דנערה יקשה בתו נמי, ותוס' הקשו לקמן רק דלמא סבר כעולא ולענין גז"ש דתחת אין מיתה בכלל כדברי מהרש"א, אבל לענין רבוי דנערה שפיר יקשה אפילו בתו נמי, ולפ"ז באמת י"ל מ"ש תוס' לקמן (דף לה ע"ב) דר"פ לנפשיה ליכא קושיא די"ל דס"ל כעולא ופריך רק לאביי לשיטתיה, ה"נ י"ל עוד דר"פ לנפשיה י"ל גז"ש דהכאה הכאה, וי"ל דמתני' כרע"ק וגלי רחמנא נערה, אבל לאביי לשיטתיה דילפינן רשע רשע ליכא למימר הכי דא"כ בתו נמי, ודוק היטב. ננקוט מדברינו הנ"ל דעשינו סמוכין להחליט כסברת מהרש"א הנ"ל דאף דלר"ל ילפינן מלקות ממיתה, מ"מ אי ילפינן מתחת דכתיב גבי מלקות אמרינן דגלי רק לענין מלקות ולא לענין מיתה, ה"נ אף אם אמרינן כיון דגלי גלי, היינו לענין חמץ כיון דגלי דמיתה בידי שמים אינו פוטרו ה"נ כרת, דמיתה בידי שמים וכרת חד טכסיסא הוא ונכלל בלשון אסון דקרא, אבל לא אמרינן מכח דגלי קרא דגם מיתת ב"ד אינו פוטרו, וא"כ באוכל תרומה בשבת היכא דהוציא בפיו בודאי אמרינן קלב"מ ונתקיימו דברינו הנ"ל די"ל דרנבה"ק מיירי לענין אכילת תרומה ודוק

לד) אמנם לקושטא דמלתא אין זה בנוי על קו האמת, דודאי דוחק לומר דרנבה"ק מיירי לענין אוכל תרומה ביוה"כ ובפרט דאיתא בתוספתא (פ"ז דב"ק) הגונב שור הנסקל וטבחו, וטובח לע"ז משלם ד' וה' דברי ר"מ וחכמים אומרים עד שתהא זביחה מתרת באכילה, רנבה"ק אומר יוה"כ הרי הוא כשבת לתשלומין, משמע דרנבה"ק אמר דינו לענין טובח ביוה"כ, וי"ל דאף דסוגיא דידן הביא סתם רנבה"ק הי' עושה יוה"כ כשבת, מ"מ י"ל דסמיך על התוספתא דקאי בטובח ביוה"כ, וביותר דמוכרחים אנו לומר כן, דאל"כ יקשה דלמא רנבה"ק לא ס"ל כר"מ דלוקה ומשלם, והא דעושה יוה"כ כשבת היינו לענין חובל בחבירו ביוה"כ דאי לא היה כרת פוטרו היה חייב לשלם, דהא בחובל הדין ממונא משלם מלקי לא לקי, (וכמו דקיי"ל בש"ע סי' תכ"ד ס"ב וסמ"ע שם סק"ז) ובאמת לא הבנתי דמנ"ל כ"כ זה בפשיטות הא לפ"מ דקיי"ל דבכל התורה מלקי לקי ממונא לא משל', משמע בפשוטא דמלתא דמלקו' חמור וממילא הטעם בחובל דממונא משלם דהותר מכללו בב"ד, והנראה דהותר מכללו היינו דהלאו קיל דהותר מכללו, מש"ה דחינן לה בקל, וא"כ זה רק לגבי לאו דחובל, אבל בחובל דיוה"כ דהלאו מצד יוה"כ חמיר הוי כמו כל חייבי לאוין דמלקי לקי, וסברא זו מוכח בת"י ד"ה אלמא קסבר עולא, במה שכתבו ועוד כיון דאבושת ופגם קאי מאי קאמר בסמוך מה לחובל שכן חייב בה' דברים, אטו בושת לאו חובל הוא. ולכאורה אריכות לשונם אך למותר. והו"ל להקשות בקצרה. דאי אבושת ופגם הא הוא חובל דממונא משלם, אלא ודאי דכוונתם כך, דלאותו צד דממונא לקולא ובחובל משלם דהותר מכללו ניחא דאף דבושת ופגם הוי חובל, מ"מ הלאו אינו דחובל אלא דממזרת, וזה לא הותר מכללו, וחזה יל"ד בלשון רש"י ד"ה ואי ממונא לקולא וכו' תאמר בשאר חייבי ממון כגון קנס. אמאי לא נקט בקצרה אבל חייבי לאוין דממזרת ולזה נקטו קושייתם רק לאותו צד דממון חמור דאמרינן מה לחובל שכן חייב בה' דברים והיינו כמו דהממון חמור מאד בזה מש"ה אין פוטרין אותו מזה, ובזה שפיר הקשו דה"נ בושת ופגם הוי חובל, דאף דהלאו הוא דממזרת, מ"מ תלו הכל בממונא דחמיר דחייב בה' דברים, ומה דאמרינן בסוגיין (דף לה) בהדיא דמחייב בקרע שיראין, דמשמע דבמזיד פשיטא דפטור מלשלם מהשיראין, ולא אמרינן כיון דהלאו הוא דחבלה דהותר מכללו דחינן ליה גבי ממון, צ"ל דאמרינן דלמא מה דגלי קרא בחבלה, היינו דוקא בממון ומלקות דחבלה דתרווייהו איתנהו דהלאו קיל דהותר מכללו, והממון חמור הרבה דחייב בה' דברים, בזה הדין דממונא משלם אבל לא בממון דעלמא, וא"כ י"ל דחובל ביוה"כ י"ל דמלקי לקי, וצ"ע לדינא, אע"כ דסמך על התוספתא דב"ק הנ"ל דרנבה"ק בטובח ביוה"כ

לה) ובזה נבאר עוד דברי תוס' (ד"ה ולאפוקי מדרנבה"ק) דבאו לסתור פירש"י דולאפוקי מדרנבה"ק לא קאי אמתני', מה יענו לסוגיא ערוכה (דף לה ע"ב) אי רנבה"ק קשיא אחותו וזה תמיה גדולה, וסבור הייתי ליישב ע"פ מה דהקשה המהרש"ל על קושיית תוס' דגם לרבנן מוכח דלא כרנבה"ק דאל"כ דלמא קרא אתיא לנדה לאורויי דממונא משלם, ומנ"ל שארי חייבי כריתות, והמהרש"א הקשה דגם לרבנן דלמא חד לעשה וחד ליבמה לשוק דלא תפסי קידושין. ומנ"ל חייבי כריתות, ונדחק המהרש"א לתרץ קושייתו וקושית מהרש"ל, דדחיקא מלתא לאוקמי קרא לחד גוונא, והפ"י כתב דקושיית מהרש"א ומהרש"ל חדא מתורצת בירך חברתה דאנן לא ידעי' אם קרא דנערה אתיא רק ליבמה לשוק, וגלי רחמנא דלא בעי יש בה הויה, או דאתי לנדה לחוד דיש בה הויה וגלי קרא דכרת אינו פוטרו, וכיון דשקולין הם אמרינן הי מינייהו מפקת ומרבינן נדה וגם יבמה לשוק, וידעינן דלא צריך יש בה הויה וגם אין כרת פוטר מתשלומין, וממילא גם אחותו חייב, ועדיין צריך ביאור, דא"כ גם לרע"ק י"ל הכי כיון דאפשר דנערה אתי לחייבי לאוין והגזה"כ בחדא דלא בעי יש הויה או דאתיא לנדה לחוד, והגזה"כ דכרת אינו פוטרו, אמרינן דשקולין הם ומרבין שניהם חייבי לאוין וגם נדה, וממילא גם אחותו חייב, ונראה דכוונתו דלענין זה בודאי ניחא סברת המהרש"א, והיינו אם אפשר לאוקמי בכל חייבי לאוין, בודאי לא מוקמינן לנדה דמה"ת לדחוק דהקרא אתי לחד גוונא, ומהני דל"ש לומר הי מינייהו מפקת, דודאי יותר טוב לאוקמי קרא לחייבי לאוין ממה דמוקמי לנדה בחד גוונא דוקא, אבל לרבנן דרע"ק דהספק אם ליבמה לשוק לחוד או לנדה לחוד בזה שייך הי מינייהו מפקת, ונכון

לו) ובזה מיושב ג"כ, דלכאורה יש סתירה לדברי הפ"י ממה דהקשו תוס' תחילה דמנ"ל לר"א דהכל מודים בבא על הנדה, דלמא ס"ל דבנדה פטור מרנבה"ק, והא דנקט שמעון התימני דבעי יש בה הויה, היינו משום יבמה לשוק, ולכאורה י"ל כיון דשמעון התימני ס"ל דלא בעי ראויה לקיימה, ע"כ דדריש רק חד נערה לחייבי עשה (וכ"כ להדיא במהרש"א בתוס' ד"ה עולא תחת תחת גמר) וא"כ ממילא כיון דלא ידעינן אי אתי לחייבי עשה וגזה"כ דלא בעי ראויה לקיימה, או דאתי לנדה דראויה לקיימה, והגזה"כ דכרת אינו פוטרו אמרינן הי מינייהו מפקת ומרבינן חייבי עשה ונדה, ולפי הנ"ל ניחא דלא שייך בזה הי מנייהו מפקת, דיותר מסתבר לאוקמי על חייבי עשה דנוקי הקרא לחד גוונא בנדה. ולפ"ז יסוד דברי תוס' לסתור פירש"י דאם איתא דהך ולאפוקי מדרנבה"ק קאי אמתני' דלמא הטעם דנערה רבי כיון דלא ידענא אי אתי ליבמה לשוק או לנדה הי מנייהו מפקת, וכ"ז לרב דקיי"ל כוותי' דס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק, אבל לשמואל דמספקא ליה אי קידושין תופסין ביבמה לשוק לאותו צד דקידושין תופסין שפיר מוכח דמתני' דלא כרנבה"ק, דאל"כ נימא דהנערה אתי לנדה, וא"כ י"ל דר"פ דאמר לאביי דלרבה מתני' כמאן מוקים לה, אי כרנבה"ק קשיא אחותו, היינו לאביי לשיטתו דס"ל ביבמות (דף מט) דמספקא ליה אי כרב או כשמואל, ולזה הקשה דלפי הצד דקידושין תופסין, א"כ אי כרנבה"ק קשיא אחותו, ואף דדחיקא קצת דלמא אביי לנפשיה מספקא ליה, אבל באמת יאמר דרבה סבר כרב, מ"מ י"ל דר"פ לנפשיה ס"ל לחלוטין כשמואל, ומש"ה אמר דלאותו צד דקידושין תופסין אי כרנבה"ק קשיא אחותו

לז) אמנם באמת לענ"ד תירוצא דהפ"י אינו מספיק על קושיית מהרש"ל הנ"ל, דעדיין יקשה על דברי תוס' (ד"ה אלמא קסבר עולא וכו') דזהו לרבנן דרע"ק, אבל שפיר י"ל דגזה"כ מקרא דנערה הנערה, ובזה ישאר הקושיא, הא גם לרע"ק ההוכחה מתקיימת דאם נימא דבעלמא מלקי לקי מנ"ל לאוקמי הריבוי לחייבי לאוין וכריתות, וגלי קרא דהוי גזה"כ לב' דברים, א' דלא בעי' יש בה הויה, הב' דלא אמרינן מלקי לקי וממילא גם בנדה חייב קנס, דלמא אתי רק לנדה לאורויי דבזה ממונא משלם מלקי לא לקי, אבל חייבי לאוין וחייבי כריתות אין להם קנס, דבעי אשה הראויה לו, ואין לתרץ דכוונת תוס' דדלמא כרע"ק וכרי"צ דאין מלקות בחייבי כריתות ול"צ קרא לנדה, דא"כ גם לרבנן ליכא הוכחה דדלמא כרי"צ, וממילא כיון דלא ידעינן אם הקרא דנערה אתי לחייבי לאוין דיש בהם הויה ואשמועינן דלא נימא מלקי לקי, או דאתיא לחייבי כריתות דלית בהו מלקות לרי"צ ואשמועינן דל"צ שיהיה