דרוש וחידוש א קכז

דפגמו דהוא המשלח והוי כמו זה פוגם וזה נהנה דלא מעל, אלא אף לשיטת הריצב"א דפה הוי קנין, מ"מ בכל מעשה קנין היה שלוחו והוי כאלו המשלח עשה הקנין ונמשך השליחות עד שעת הנאתו ממש, וכיון דמקודם משעת דא"א לאהדורי כלל נפגם בכולו, ואין עוד דמים להקדש זו, ואינו מחסר להקדש בבליעתו הוי זה פגם וזה נהנה דלא מעל וא"כ ליתא לגונא הנ"ל, ומוכרח ע"כ כמ"ש בתחילה דמיירי בגזבר, או בתחב לו חבירו עד מקום דיכול לאהדורי ע"י הדחק ולא נאנס, ושפיר מוכח שיטת ריצב"א הנ"ל, ודוק

יח) והנה הר"ש (רפ"ז דתרומות) כתב לקושטא דמלתא כס"ד דתוס' וכקושיית מהרש"א, דהא דתרומת חמץ בשוגג חייב כיון דגלי קרא דשגגת מיתה דידיה אינו פוטרו מתשלומין לא מפטר ג"כ משום שגגת כרת דחמץ, וההיא דחמץ של הקדש מיירי בהזיד בחמץ, ולגבי מזיד לא גלי קרא, והקשה עלה דמ"מ לרבא דס"ל דמיתה בידי שמים אינו פוטר וליכא גזירת הכתוב בתרומה א"כ לפטור משום שגגת כרת דחמץ, וכתב וי"ל דרבא ס"ל כר"ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין והוי גזה"כ בתרומה דחייב בתשלומין ואמרינן כיון דגלי קרא דשגגת מלקות דידיה אינו פוטרו, ה"נ אין שגגת דכרת פוטרתו, וחזר ודחה זה דהא רבא ס"ל דבכל מקום הלכה כר"י לגבי ר"ל בר מתלת ור"י הוא דמחייב בחייבי מלקיות שוגגין, וניחא ליה דרבא לשטתיה דאמר בשבת (דף סט) דמיתה במקום כרת עומדת, וחומש במקום קרבן, וכי היכי דלר"י שגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו חייב קרבן, ה"נ בתרומה שגג במיתה והזיד בלאו חייב קרן וחומש, א"כ גלי רחמנא תשלומי תרומה שוגג אף במקום מלקות, ה"נ במקום כרת, וכתב ע"ז הר"ש והא דדחו פ' כ"ש גבי תרומה דמתני' כרנבה"ק ולא מתוקם כרבא אם איתא דמחייב רנבה"ק חייבי מלקיות בתשלומין דכיון דלא אשכחן גזה"כ לית לן לחיובא במקום כרת, אלא רבא סבר לפי מדה משלם עכ"ל והיה נראה לכאורה הא דבתחלה כשרצה הר"ש לומר דס"ל לרבא כר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין לא דחה. דאי רנבה"ק סבר לוקה ומשלם דצ"ל לרבא דלפי מדה משלם, ואח"כ כשהעלה רבא לשיטתי' בשבת הוא דכתב כן, היינו דבתחילה י"ל אף אם רנבה"ק ס"ל לוקה ומשלם מ"מ ליכא קושיא ממתני' די"ל דלרבא ל"צ לאוקמי מתני' כרנבה"ק די"ל בפשוטו דשוגג חייב כיון דגלי קרא דשגגת מלקות דידיה אינו פוטרתו, ה"נ שגגת מלקות דחמץ אין פוטרתו, אבל במזיד פטור דאין לוקה ומשלם, דאף דמזיד סתמא קתני ואף לא אתרו בכלל, מ"מ הא קיי"ל עתה דרבא ס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין, ובאמת הא דקתני במזיד פטור היינו מזיד על התרומה דתשלומי מזיד דתרומה הוי כתשלומין דעלמא דמלקות פוטרתו. אבל בודאי בשוגג בתרומה ומזיד בחמץ ולא אתרו ביה חייב לשלם, דאף דהוא מזיד בחמץ, מ"מ כיון דלא אתרו בו, מדין חייבי מיתות שוגגין אתינן עלה, והא בתשלומי שוגג דתרומה גלי קרא דאין שגגת מלקות דידיה פוטרתו, וה"ה דאין שגגת דחמץ פוטרתו, ופירושי דמתני' הכי בשוגג היינו דשגג בתרומה חייב אף בהזיד בחמץ אם לא אתרו אותו למלקות אבל במזיד היינו במזיד דתרומה פטור אף בלא אתרו דהנך תשלומי דמזיד דתרומה הוי ככל תשלומי דעלמא דחייבי מלקות שוגגין פטורין והוא לכאורה אוקימתא רוויחא. ואף דא"כ אוקימתא דהא מני רנבה"ק לא אתיא כרבא. מ"מ מרוויחין דגם לרבא י"ל לפי דמים משלם. ומתני' כפשוטו כפי הנ"ל, והא דמוקי הש"ס כרנבה"ק, היינו לאסוקי אף למ"ד דחייבי מלקיות שוגגין חייב. מש"ה מוקי לה כרנבה"ק ובאמת יסבור אותו מ"ד דלרנבה"ק גם מיתה בידי שמים פוטרתו, אבל לבתר דכתב הר"ש דרבא ס"ל כר"י דחייבי מלקות שוגגין חייב בתשלומין, א"כ ליכא אוקימתא אחרת רק דאתי כרנבה"ק דמזיד סתמא אף דלא אתרו ביה, ואין מלקות שוגג פוטרתו, כך היה נראה והדברים בעצמותן נכונים. אבל מה אעשה דלישנא דהר"ש אינו סובל כן במה שכתבתי, כיון דגלי קרא דלא נפטר שוגג ממלקות, ה"נ משום כרת לא מפטר משמע דמוקי כרנבה"ק, דרצה לפרש דהאוקימתא כרנבה"ק אזלא גם לרבא ואי דהיא גופא קשיא על סתמא דגמרא דהא בלא דרנבה"ק ניחא וכמש"ל דמשום שגגת מלקות הוא דפטור. וצ"ל דהי' דחיקא להש"ס לפרש דמזיד היינו דוקא מזיד על התרומה דסתמא קתני אפילו הזיד באחד מהם ובהזיד בחמץ דמשמע אף בלא אתרו ושגג בתרומה יהא חייב דהא בהנך תשלומי דשוגג גלי קרא דחייבי מלקות שוגגין לא לפטורי. וה"נ חייבי מלקות שוגגין דחמץ דהיינו לא אתרו לא לפטריה לזה מוקי כרנבה"ק דהוי מזיד לענין כרת ולגבי מזיד ממש לא גלי קרא. ואף דלמסקנא דהר"ש דרבא לשיטתיה בשבת דגלי רחמנא אפילו במזיד ואתרו בי' צ"ל הא דקתני במזיד פטור היינו דוקא הזיד בתרומה דבהנך תשלומין לא גלי קרא. מ"מ לפי תחילת דברי הר"ש הי' מוכרח מתוך סוגיא דמוקי כרנבה"ק דלא ניחא ליה להש"ס לפרש דמזיד מיירי מזיד דתרומה, א"כ ליתא לדברינו הנ"ל ומוכרחים אנו לומר דמה דכתב הר"ש בסופו דאם רנבה"ק ס"ל דלוקה ומשלם ע"כ דס"ל לרבא לפי מדה משלם קאי באמת אף לפי דבריו הראשונים דרבא ס"ל כר"ל

יט) אמנם דברי הר"ש תמוהים לי מאוד, דהא דהקשה הר"ש דאם איתא דרנבה"ק ס"ל לוקה ומשלם והיינו ע"כ מהא דמספקא להש"ס כתובות (דף לב ע"ב) מאן תנא דפליג עלה דרנבה"ק אי ר"מ אי רי"צ והא התם אמרינן כן לר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין, א"כ מדפטר ביוה"כ מטעם כרת ולא מטעם מלקות ומוכח דרנבה"ק סבר כר"מ או כרי"צ, אבל לר"י דס"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין, מה"ת לספק כלל ולומר דרנבה"ק ס"ל כר"מ דלוקה ומשלם וצע"ג: ולולי דמסתפינא הייתי אומר דט"ס הוא בר"ש, והך סיום דהר"ש הנ"ל צ"ל תחילת דבריו כשהיה דן דרבא ס"ל כר"ל דחייבי מיתות שוגגין פטורין

כ) גם תמוהין לי דברי הר"ש מ"ש דרבא לשיטתו בשבת הא התם לא נשמע רק בשגג במיתה אע"פ דהזיד בלאו ומשכחת לה דלא התרו ועיקר החידוש אף דהיה מזיד מקרי בשגגה כיון דשגג במיתה. אבל לחייב חומש במקום מלקות לא שמענו וביותר אף אם נדחוק דמשמע מסתימת דברי רבא בשבת דמיירי אף בהתרו. הא גופא קשיא מנ"ל לרבא הא לית לן קרא מפורש לחייב בתרומה במקום מלקות, אלא דרבא מדמה לחייבי כריתות דשגגת מיתה מקרי שוגג. ואין מזיד דלאו מעכבו מלקרוא אותו שוגג. אבל עדיין קשה נהי דשם שוגג עלה. מ"מ לפטור משום דאינו לוקה ומשלם. וזה יש לדחות בדוחק גדול. אבל מ"מ הראשונה קשה מנ"ל דאף בהתרו. וצע"ג וד' יאר עיני

כא) והנה הרמב"ם (בפירוש המשניות פסחים כתב) אבאר לך כי כל אוכל חמץ בפסח לוקה, והעיקר אצלינו דאינו לוקה ומשלם לפיכך פטור מתשלומין ומדמי עצים שיעורו אפילו דמי עצים אינו משלם. ולא תאמר נחשב זה חמץ לעץ דעלמא לפי שהוא אסור בהנאה ולפיכך אינו משלם אפילו דמי עצים עכ"ל. וכל העובר ישתומם כיון דפטור מחמת איסור הנאה. והא דבשוגג חייב ע"כ משום דלפי מדה משלם. א"כ ל"צ כלל לטעמא דאינו לוקה ומשלם. וגם בהיפוך כיון דנקט הטעם דאינו לוקה ומשלם. ל"ל לטעמא דאסור בהנאה. וגם הוא אוקימתא חדשה דהא הש"ס מוקי כרנבה"ק ולא מטעם דאינו לוקה ומשלם וע"כ משום דבמזיד אף בלא אתרו בכלל, וא"כ איך בחר הרמב"ם דרך לעצמו

כב) תו תמוהין דברי הרמב"ם פ"י דתרומות, האוכל תרומה בין במזיד בין בשוגג אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים שהוציא מהם תרומת מעשר עכ"ל, משמע דס"ל דדרשא דונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש, גם בתשלומי מזיד הוא, א"כ ממילא כיון דצריך לשלם פירות למ"ד לפי מדה משלם, א"כ יקשה מסוגיין דאמרינן אא"ב לפי מדה משלם א"כ אמאי פטור במזיד, נכלל זה בתמיהת המ"ל

כג) ונלע"ד דהנה דעת המאור דלרנבה"ק חייבי כריתות שוגגין פטורים, וההיא דהאוכל תרומת חמץ בשוגג הטעם כיון דגזה"כ בתרומה דמיתה דידיה לא פטרתו, ה"נ כרת דחמץ לא פטרתו, והרמב"ן במלחמות הקשה דא"כ יקשה לרבא דס"ל דמיתה בידי שמים אינו פוטר וליכא קלב"מ וליכא גזה"כ בתרומה ולזה הוכיח דלרנבה"ק אף דכרת פוטר מתשלומין, מ"מ לא הוי כמו מיתת ב"ד דשוגג כרת אינו פוטר מתשלומין וכשיטת רש"י עיי"ש, ולכאורה תמוה, כיון דסותר להמאור מכח מימרא דרבא, הרי דס"ל להחלט דאוקימתא דהא מני קאי גם לרבא, א"כ ישאר הקושיא להרמב"ן, דלרבא למ"ל דנקט מתני' כלל תרומה לתני האוכל חמץ לחוד וכקושיית רש"י, ורש"י תירץ והוכיח מזה דאפילו הזיד בתרומה ושגג בחמץ דפטור ואשמעינן