דרוש וחידוש א קכב

זה באמת ל"ש בתחומין, דיוכל לטלטל היום ומחר, אבל במים ומלח לענין ביטול, מטעם מין במינו הוא דלא בטלי, ועיין בחלק א' מתשובת אבי מארי ז"ל סי' קפט) וא"כ י"ל דכונת תוס' בביצה הנ"ל דכיון דלכל חד יש קולא וחומרא, אין כאן ההכרעה דהלכה כפלוני דמאן מנייהו מקרי דברי המיקל וממילא הוי בכלל כל ספיקא דרבנן בעלמא, ומחמרי' משום דשיל"מ, וא"כ כ"ז בדשיל"מ, משא"כ בספק עירוב, דבלא"ה יקשה אמאי ס"ע כשר הא הוא דשיל"מ, ובאמת מוכרח לענ"ד זה כדברי תוס' (עירובין דף מה) דבתחומין ליתא לכלל דספיקו אסור בדשיל"מ, וכיון דלא מקרי דשיל"מ שפיר אמרי' ס"ע כשר, אף דיש קולא וחומרא לכל צד. אמנם אני כתבתי להוכיח שלא כדברי הרב הנ"ל, מדברי הר"ן ז"ל בנדרים (דף מז ע"ב) דכ' באיבעי' דרמי בר חמא, דאמר פירות אלו על פלוני, מה בחילופיהן דכיון דלא איפשיטא האיבעי' נקטינן לקולא, בין בפירות אלו על פלוני בין בנודר עצמו ולא אמר אלו, כיון דהוא ס' דרבנן, וקשה הא בנודר עצמו, בדידיה קאי לאיתשולי על נדרו, והוי דשיל"מ, אלא ע"כ מוכח דגם בספיקא דאי בעי בדרבנן בדשיל"מ אזלינן לקולא, גם אם נניח כדברי ידידי הגאון ר' מאיר, רחוק ממרכז האמת להעמיד זה בכונת התוס', ויותר נראה דכונת תוס', כיון דאם נפסוק להקל יבוא להקל בשני הצדדים, ויעשה ממנ"פ שלא כהוגן, וכעין זה כ' תוס' (נדה דכ"ז ע"א ד"ה ב' ולדות וכו') לענין ס"ס (ועיין במל"מ הי"א מהל' מגלה) וא"כ הדרא הקו' לדוכתי', אמאי ס"ע כשר הא הוי ב' קולי דסתרי אהדדי, וי"ל בזה, דבעירוב ל"ל דיבוא להקל בשניהם, דאם דרך משל עירב אלפים למזרח, אם ילך חוץ לאותן אלפים ויחזור לביתו, שוב א"א לו לילך אמה א' לצד מערב בטענה דשמא נאבד העירוב מבע"י, דבממנ"פ אם נאבד העירוב מבע"י א"כ במה דיצא חוץ לאלפים למזרח הוי כיצא חוץ לתחום לדעת וחזר, דקיימ"ל (בסי' תה ס"ב) דאין לו אלא ד' אמות, וכיון שכן כל שבירר לו צד א' להקל שוב לא יהיה במציאות להקל בצד הב', ומש"ה אמרי' ס"ע כשר, וכה"ג כתבתי בתשובה (בח"א מפסקים סי' מ"ט). אולם אני מסתפק מאד בזה דאפשר כיון דס' דרבנן לקולא, ויצא ברשות ב"ד חוץ לאלפים למזרח, מקרי בכלל יצא באונס, דאם חזר חזר לתחומו, וכמו בנכנס לספינה (ע' במג"א שם סק"ה). גם מלישנא דר"י ס"ע כשר, משמע דדינו כאלו עירובו קיים בודאי ואין בידו לברור לו לבטל עירובו ולהחזיק בתחום ביתו, ובזה יקשה אמאי הא ס' דרבנן לקולא. ולזה נ"ל אם ננקוט שלא כדברי רש"י ונימא דחזקת תחום ביתו לא מקרי חזקה, וכדנסתפקו להו לתוס' בזה (שם ד"ה א"ר ירמיה) רווחא שמעתתא, די"ל דהא דס"ל לר"י דס"ע כשר, היינו משום דודאי אסור לו לילך לצד ביתו מכח ס' דרבנן שמא נאכל עירובו מבע"י דהא איכא חזקה כנגדו, חזקה דהשתא הוא דנאכל, ובמקום חזקה הא ס"ל לר"י דספיקא דרבנן לחומרא, וא"כ מה"ט גופיה ס"ל דס"ע כשר, ועירובו קיים דס' דרבנן לקולא, דהרי א"א לבוא להקל בב' הצדדים. ואי תיקשי א"כ מאי פריך הש"ס דר"מ אדר"מ, הא אדרבא, כיון דסבר ר"מ דאפי' באתחזק איסורא ס' דרבנן לקולא, א"כ היא הנותנת דס' עירוב לחומרא משום דראוי להקל מכל צד מש"ה מחמרי' לו מכל צד, בזה י"ל למ"ש רש"י בעירובין (דף נב ע"ב ד"ה אלא אפילו בלישנא בתרא) דר"מ ס"ל אפי' בליכא ספק, כגון דודאי נאכל עירובו מבע"י, מ"מ הוי חמר גמל, דסילק עצמו בכונתו מאלפים של צד שני לביתו, והא דקתני במתני' מבע"י אינו עירוב, דמשמע דהוא כבני עירו, ר' יהודה היא עיי"ש, ולפי זה שפיר פריך הש"ס ר"מ אדר"מ, דלר"מ דס"ל דאפי' בודאי נאכל עירובו מבע"י הפסיד צד ביתו, וא"כ ממילא ליכא מקום להקל בב' צדדים, וממילא יהא הדין דערובו קיים דס' דרבנן לקולא. ולפ"ז מיושב קושי' הק"נ הנ"ל, דשפיר י"ל דר"י ס' תחומין דרבנן, והא דס"ל חמר גמל היינו דסבר בהא כר"מ, דבס' דרבנן אף באתחזק איסורא לקולא, וממילא כיון דראוי להקל מב' צדדים מחמרי' עליו מב' צדדי' ועדיין צורך לבאר, דא"כ מאי קא מתמה רבא אברייתא, דמאן האי תנא דאפי' בדרבנן אין ברירה, והרי מה דאפשר לחלק בדין ברירה בין דאורייתא לדרבנן, ע"כ משום דהוי ס' דדינא, אם א"ב או י"ב, וכמ"ש להדיא הר"ן (ברפ"ג דגיטין) בטעמא דמילתא לדידן, דקיי"ל בדאו' א"ב ובדרבנן י"ב עיי"ש, א"כ ממילא בתחומין דהוי קולא מב' צדדים, דאם ירצה להחזיק תחום ביתו יהיה ג"כ ס' דרבנן לקולא, דשמא הדין דא"ב, וממילא מחמרינן עליו בב' צדדים, ונראה דבין למה דמבואר בתוס' עירובין (דף לז ע"ב ד"ה אלא מעתה וכו') דס"ל דאם אין ברירה לא הוי תרומה כלל, ובין לדעת מהר"י שם דגם אם א"ב בודאי א' מהן תרומה, ונלע"ד אופן פלוגתתם, דדעת תוס' דכל שעושה מעשה קנין או קריאת שם תרומה ותולה הדבר בתנאי דלהבא, כיון דלעולם לא יבורר שהיה כן למפרע כיון דהדין דא"ב לא חל כלל המעשה ההוא ובטל בודאי הקנין או הקריאת שם, וסברת מהר"י דענין א"ב היינו דמספקי' אם הוברר והיה עומד לזה מיד משעת תנאו וחל המעשה, או דלא הי' עומד לכך, ובטל המעשה, מש"ה ס"ל דבודאי א' מהן תרומה, דבין אם היה עומד מתחלה שירדו גשמים או לא, על כ"פ חל הקריאת שם דחד מהם, ונ"ל דגם דעת רש"י כמהר"י ממה דכ' בחולין (דף יד ע"א) בפלוגתא דהלוקח יין מן הכותים, דר"י ור"י ור"ש אוסרים, וז"ל אוסרים אלמא לר"י לית לי' ברירה, וחייש שמא תרומה שתה, הרי משמע להדיא דאף אם א"ב מ"מ חלה התרומה ומעורב התרומה בתוך היין, ובכל טיפה וטיפה מספקי' שמא זהו התרומה, [ובאמת תמוה לי מאוד דאיך נימא דודאי א' מהן תרומה, הא אם ירדו גשמים נימא דאותו רמון שהתנה עליו אם ירדו גשמים יהיה תרומה לא הוי תרומה דשמא לא היה עומד לכך שירדו גשמים, ומ"מ גם הרמון הב' לא הוי תרומה, דהא סוף סוף ירדו גשמים, ולא נתקיים התנאי, וכי בשביל שהיה עומד שלא ירדו גשמים מקרי קיום תנאי דבודאי תרתי בעי, ירידת גשמים ועומד לכך מתחלה וכן בפירש"י הנ"ל בלוקח יין, דאיך אפשר דיש תרומה ביין ששותה, דאף אם שמפריש לבסוף לא הוי תרומה, דלא הוברר שהיה עומד לכך להפריש זה, מ"מ במה יחול התרומה על מה ששותה, דאף אם היה עומד מתחלה דמה ששותה עכשיו יהא מפרישו לבסוף הא סוף סוף לא בא לידי הפרשה, ולא נתקיים בו התנאי, והרי אמרי' שם שמא יבקע הנוד, ושותה טבלים למפרע, הרי דאם לא בא לידי הפרשה ליכא כאן תרומה כלל, וא"כ ה"נ מה דבאמת לא הפרישו הוי כמו בקיעת הנוד, ואין כאן תרומה, וא"כ בפשטה טעמ' דר"י דאוסר בלוקח יין היינו דאו דבודאי לא חל התרומה כלל במה שאין מבורר למפרע, או דהוי ספק שמא מה שמפרישו לבסוף לא היה עומד לכך לכתחלה, והוי שותה ס' טבל, אבל לומר ששותה תרומה צלע"ג, (אאב"ה כעין זה ראיתי לאחי הרב רבי שלמה בחדושיו שעמד על דברי רש"י ר"פ מי שאחזו (סוף דף עג) במ"ש ואע"ג דחיי טפי א"ב] ולפ"ז לשיטת המהר"י ורש"י שפיר י"ל דבתחומים י"ל יש ברירה בדרבנן, והיינו דאף אם א"ב, מ"מ א"י לילך לצד ביתו, דהא מ"מ הוי ספק שמא בבה"ש היה דעתיה לזה שנתרצה באמת וקנה העירוב, וממילא אף אם בודאי הדין דא"ב הוי ס' בקניית עירובו, ודיינינן לחומרא מב' צדדים ממילא מה"ט יש להקל לקיים עירובו בס' דשמא הדין בכ"מ די"ב. ובודאי קנה העירוב, ואף לדעת תוס' הנ"ל דאם הדין דא"ב לא חל כלל קנין העירוב ובטל עירובו בודאי, מ"מ י"ל כיון דספיקא דדינא אם י"ב או א"ב הוא ספיקא דעלמא והדין נותן דבמילתא דרבנן יש ברירה, ממילא נתקיים הדין דיכול לערב בענין ברירה ומתחלה כשמערב נתברר מיד הדין דמערב כדינו א"כ לא שייך להקל בב' צדדים לחזור לתחום ביתו בטענה דשמא העירוב בטל, דהא כבר נתקיים ונתקבל הדין דכך דינו דעירוב לערבו בתנאי, למקום שארצה וכדומה, ולא מקרי עוד ס' דדינא ודוק היטב:

ולפ"ז מיושב קושייתנו הנ"ל דבמערב חצי היום וכו', וכן בס' דיו"ט ושבת, כיון דליכא חזקת כשרות דעירוב. והדין נותן להקל בב' צדדים, מש"ה מחמרי' בכל צדדים דאף דספיקא דיו"ט ושבת הוי ס' דדינא מ"מ אינו דומה לספיקא דדינא דיש ברירה הנ"ל דהתם כיון דעכ"פ בשעה שמערב וזה רצונו מקרי קולא דיש ברירה וא"כ בכל פעם שמערבי' בתנאי צד קולא שלו לומר י"ב, והוקבע ההלכה דמערבי' בדרך תנאי, והוא מיסוד כללי דיני עירוב לערב בדרך תנאי, וכודאי עירוב דמי, משא"כ ביו"ט ושבת, דלפעמים אם מערב לצד א' לב' ימים, הוי קולא לומר חדא קדושה, ובמערב לב' רוחות צד הקל דב' קדושות, וא"כ לא הוקבע הכלל לערב ע"י ב"ק או חדא קדושה ומקרי בשם ס' בכל פעם שמערב, מש"ה מחמרי' בב' צדדים. ועדיין יש להקשות אמאי לא יוכל לערב ביו"ט