דרוש וחידוש א קיא

בה ואהדרינך למדינתך והו"ל למתני דמ"מ אם אלמנה נשבית אין יורשים חייבים בפרקונה כיון דתקנו משום פירות. ובזה מיושב לישנא דתוספות שם א"כ אמאי אצטריך למידק לעיל מדקתני יורשים כו', ולכאורה אמאי נקטו הקושיא על הפשטן ולא על בעל האבעיא וכן רב עמרם דפשיט מברייתא והא מוכח כן ממתני' מיתורא, ולפי הנ"ל י"ל דהאבעי' לפי ההלכה דקיי"ל כרבא דאלמנה לכ"ג א"ח לפדותה כיון דאיסור אחר גרם לה א"כ י"ל דמה דקתני וא"ח בקבורתה היינו לאשמועינן הטעם דקבורתה משום כתובתה ותני אגב יורשים יורשי כתובתה ואי אמאי לא קתני ג"כ ואין חייבים בפרקונה היינו דבלא"ה פטירי אף באשת כהן כיון דדבר אחר גרם לה. ולזה נקטו קושייתם על הפשטן דהא מרא דשמעתא שם אביי דלדידיה דלא קתני וא"ח לפדותה באשת כהן לאשמועינן ג"כ דטעם משום פירות ע"כ לא בא לאשמועינן טעם החיובים ומה דקתני וא"ח בקבורתה משום דבעי ליה למתני יורשיה יורשי כתובתה ויקשה דלפשוט בקיצור דע"כ הא אתי לאשמועינן

דף צז ע"ב תד"ה אלמנה מן האירוסין. במהרש"א הקשה מדברי תוס' דלעיל דאלמנה בעי חן יותר מגרושה ותירץ דלמסקנא לא קאי הכי. וקשה כיון דלפי האמת באלמנה שייך חן יותר מבגרושה מאי פרכינן אלא למ"ד משום חינא גרושה נמי בעי חן דלמא לא הקילו רק באלמנה דצריכה חן טובא אבל לא בגרושה. אח"כ ראיתי דהמהרש"א בעצמו נזהר בזה לקמן (דף צח ע"א) בתוס' ד"ה מוכרת עיי"ש שנדחק דמ"מ גרושה מן הנשואין צריך יותר חן מאלמנה מן האירוסין וי"ל בדרך מרווח למה דמבואר בתוס' לעיל (דף פד ע"א ד"ה לכתובת אשה) דשינויא דש"ס דשמעתין שירשתה בתה עולה טפי לשיטת ר"ח דחן היינו שימצאו נשים חן בעיני אנשים שישאו אותם וא"כ י"ל דלענין חן דאנשים בעיני נשים אלמנה צריכה יותר הן דבתחלת נישואין בשעת התחייבות כתובתה עיקר סמיכתה על גביית אלמנות דלא מסקא דעתה על גירושין כמ"ש תוס' (דף פו ע"א ד"ה לאשה) ומש"ה שפיר כתב לעיל דאצטריך מתני' דגיטין דאלמנה צריכה שבועה דלא נימא דוקא גרושה דלא שייך חן דמעיקרא אבל הכא בסוגיא פריך שפיר דהא דמה דהקילו למכור שלא בב"ד הוא משום חן של עתה שימצאו הנשים חן להנשא דהא בירשתה בתה מוכרת שלא בב"ד משום הך חינא ומש"ה פריך שפיר גרושה נמי בעי חן היינו בחן של עכשיו גרושה בעי חן יותר שהיא מבוזה יותר נכון בעזה"י. והנה במה דאמרינן בסוגיא בשלמא מן הנשואין משום מזוני כתב הר"ן בשם מפרשים דהיינו כדי שתמכור במהירות ותפסיד מזונות הקילו לגבה למכור שלא בב"ד והר"ן סתר דבריהם דהא יכולה למכור עד פרוטה אחרונה ותיזון מן היתומין. ואין זה סתירה כ"כ די"ל דהכי אמרי' משום מזוני די"ל דמתני' סברי כר"ש דמכרה מקצתה אין לה מזונות, ובזה מיושבים לי דברי הרי"ף בתשובה שהביא הר"ן שהוכיח דמוכרת לכתובתה בלא שבועה מקודם ומהני שבועתה לבסוף מהא דאמרינן בשלמא מן הנשואין משום מזוני וס"ל כהמפרשים הנ"ל ואם איתא דצריכה שבועה מקודם א"כ כבר תבעה בב"ד ושוב אין לה מזונות ע"ש. ותמוה לי דלמאי הוצרך לדייק מפירכת הש"ס דאינו הכרח כ"כ כמו שסתר הר"ן באמת מג' טעמים, א' דשבועה לא הוי כתביעה דהיא אומרת שאין רצונה לגבות כתובתה רק לישבע בכדי שאם תמות לא יהיו יורשים נפסדים מדין א"א מוריש שבועה לבניו הב' דאם היתה מזקקת לטרוח למכור בב"ד לא הוי תובעת ולא היתה נשבעת והקילו למכור שלא בב"ד שעי"ז תשבע ותתבע. הג', די"ל מה דאמרי' משום מזוני היינו כפירש"י דמוכרת שלא בב"ד למזונות, ואמאי לא הביא הרי"ף ראיה בפשטא ממתני' דחכ"א מוכרת אפילו ד' וה' פעמים ומוכרת למזונות הא כיון דמוכרת רק ע"י שבועה הוי כתבעה והפסידה מזונות ובזה ליתא לדחיית הר"ן. דעל טענה א' הנ"ל הא יקשה ממתני' להחולקים על רב ושמואל דלא ס"ל לדין דא"א מוריש שבועה לבניו וב' טענות אחרונות מעצמם ליתא כמובן. ולזה נלענ"ד דממתני' ליכא לאוכוחי די"ל דאמרה קודם שבועה דנשבעת בכדי לגבות מקצתה והוי כתובעת מקצתה דלא הפסידה מזונות כמ"ש תוס' ר"פ אע"פ ולזה הוכיח מפירכת הש"ס משום מזוני לפי פירושו בכדי שתפסיד מזונות, ויקשה קושית הר"ן דתמכור עד פ"א. וצ"ל דאתיא כר"ש דמכרה מקצתה אין לה מזוני וא"כ ה"ה תבעה מקצתה אע"כ דאין צריך לישבע באופן דעכ"פ לשיטת רש"י לעיל ר"פ אע"פ דלכ"ע תובעת קצתה אין לה מזוני קמה וגם נצבה ההוכחה ממתני' דמוכרת ד' וה' פעמים ומוכרת למזונות דלא הועילו ג' דחיות הר"ן הנ"ל. ולזה קשיא לי דנראה מדברי הר"ן ר"פ אע"פ דס"ל לעיקר כר"א דתבעה מקצתה לית לה מזוני ובכאן דחה לדברי הרי"ף הנ"ל והא מוכח ממתני' הנ"ל וצע"ג

דף צח ע"א גמרא א"ל הכרזה לא קמבעיא לי [דודאי אלמנה שמוכרת שלא בב"ד א"צ הכרזה]. ולא דמי לב"ד שמכרו שצריכין הכרזה כיון דבנתאנו פחות משתות מכרן קיים מש"ה צריך הכרזה שלא להפסיד ליתומים ומה דמבואר לקמן (דף ק ע"ב) דשליח בעי הכרזה אף דבי' גם פחות משתות מכרו בטל י"ל דהא התם אמרינן כן על רב יוסף והרי בשמעתין השיב ר"י לעולם בדאכריז הרי דמספקא ליה דגם באלמנה המוכרת צריכה הכרזה מש"ה שפיר קאמר מהו דתימא דמיירי בשליח ולדידן דקיי"ל דאלמנה א"צ הכרזה באמת מוכח דמתניתין דערכין מיירי בב"ד דהם צריכין הכרזה: ובתוס' תירצו דלקמן בשליח ב"ד מוקמינן לה כמו שפי' ר"ת ותימא דהא ע"כ קושייתם היינו אם ס"ל שליח כאלמנה דאם נימא דמה דקאמר מ"ד ה"מ שליח היינו למ"ד שליח כדיינים ממילא אין התחלה לקושייתם כלל. וא"כ מה הועילו בזה לר"א הא לר"ת דהסוגיא מיירי הכל בשליח ב"ד א"כ גם בשליח ב"ד קיי"ל דשליח כאלמנה. ואדרבא לרש"י י"ל דההיא דשליח כאלמנה בשליח דעלמא אבל שליח ב"ד לכ"ע כדיינים וי"ל דמה דאמרינן ס"ד ה"מ שליח היינו שליח ב"ד ובמקום אחר כתבתי ליישב, אבל בפשוטו לר"ת קשה, ודבריהם צריכים לימוד

דף צט ע"ב מתני' רשב"ג אומר מכרן קיים, ומסקינן בגמרא עד פלגא. ומסתפקנא אם הוא רק בקרקע דבעלמא גם אין דין אונאה עד פלגא מש"ה ב"ד אף דהיה מדינא לומר דמקרי ע"י שליח דלתיקוני שדרתיך [עיין בר"ן] בזה אמרינן מה כח ב"ד יפה להשוות המכירה כאלו היה ע"י הבע"ד בעצמן אבל במטלטלין דבעלמא יש דין אונאה וביטול מקח ביתר משתות י"ל דגם מכרו ב"ד בטל, ולפי גרסת רש"י בקידושין הא דאמרת יתר משתות בטל מקח דלא אמרי פלוג בשומא דבי דינא וכו' ומייתי מדרשב"ג ועלה אמרינן והא דאמרת בשתות קנה לא אמרן אלא במטלטלין הרי דמיירי במטלטלין ואפ"ה מדמו לרשב"ג אבל לשיטת תוס' אינו מוכרח, וצ"ע לדינא

דף ק ע"א תד"ה רבא, אבל האונאה צריך להחזיר וכן הדיינים ק"ק דהומ"ל התם עוד והא דאמרת פחות משתות נקנה מקח וא"צ להחזיר אונאה בלא אמרו פלוג בשומא דבי דינא אבל בשומא דבי דינא צריך להחזיר האונאה. במהרש"א כתב דלעיל ליכא למימר ג"כ דמיירי בפחות משתות ולענין אונאה דא"כ מאי פריך לעיל מאין אונאה לקרקעות ע"ש. והדברים תמוהים דהא מוכח במפורש מסוגיא דב"מ (דף קח) לענין מצרן דהמקח קיים דהתם המצרן רוצה שהלוקח יפסיד משלו מאה והוא לא יתן לו אלא מנה אבל הקרקע רוצה לעכב ועלה אמרינן אין אונאה לקרקעות משמע דגם האונאה צריך להחזיר ושפיר פרכי' מדר"נ עיי"ש בתוס' לעיל דהקושי' הוא רק מההיא דבב"מ גבי אונאה

שם ע"ב גמרא ולא קשיא כאן בדברים שאין מכריזין עליהם כאן בדברים שמכריזין עליהם. ק"ל והא משכח בפשוטו דל"צ הכרזה אף בקרקע דהרי בסוגיא דערכין מבואר דפסידא דמזונות אלמנה עדיף מריווח דהכרזה, והרי בנפרעת מקצתה יכולים היורשים לסלק לה המותר אף לאנשי גליל כמבואר בהרא"ש א"כ י"ל דרישא מיירי במכרה מקצת דעדיין יש לה מזונות והיתומים רוצים לסלק לה המותר כדי להרויח המזונות דבזה בודאי מזבין בלא הכרזה כדי שירויחו המזונות

שם תד"ה אלו דברים כו' דאי לאו הכי ק"ק הא י"ל דמתני' מיירי בעבדים וכמאן דס"ל עבדא כמקרקעי ומייתי הברייתא דחשיב עבדים בכלל דברים שאין מכריזין

דף קא תד"ה ובהפרת נדרים כו' אע"ג דליכא כו' נשואים דרבנו כו' ע"ד בעלה נודרת. מסתפקנא אם אחר שהפיר לה מיאנה אם חוזרת ונאסרת כיון דהמיאון עוקר הנשואין מעיקרו בטל ההפרה למפרע ולא מהני בזה ע"ד בעלה נודרת דהוא רק בסוף דהוי בעל מדרבנן אף בזה למפרע לא הוי בעל כלל, ויהיה באמת הדין