דרוש וחידוש א קד

על הבעל להביא ראיה דבלאו חזקת פנויה עדיפא חזקת הגוף מחזקת ממון לחוד. ומה"ט קשה גם על רבא דאמר לא תימא טעמא דר"י דלא אזיל בתר חזקת הגוף וכו' דלמא גם נגד חזקת ממון אזיל בתר חזקת הגוף כמו בבהרת דאלים חזקת הגוף יותר מחזקת טומאה אלא היכא דאיכא חזקת פנויה נגד חזקת הגוף בזה מהני חזקת ממון

שם תד"ה מי ששנה זו קשה דא"כ אמאי נקט ברישא עודה ברשות אב וסיפא כו'. וי"ל דעודה בבית אביה הוי רבותא יותר למאי דקיי"ל דברי עפ"י קרוב הוי ברי אבל ברי עפ"י נוגע לא (עי' ש"ך חוה"מ סי' ע"ה) א"כ ברישא אשמעינן דעל האב לה"ר אפילו לענין כסף קדושין אף דהוא טוען ברי עפ"י בתו, דזה לא שמעי' מנכנסה לרשות הבעל דהתם צריכה להחזיר כ"ק כיון דבתו היא נוגע לענין הכתובה הוי ברי ע"י נוגע, ולפ"ז י"ל הא דאמר רבא אח"ז לא תימא טעמא דר"י וכו' היינו דבא לסתור שינוי' דר"א דיקשה קושית התוס' הנ"ל ואי דלענין כ"ק הוי עודה בבית אביה רבותא יותר הא בעלמא אזיל ר"י בתר חזקת הגוף וא"כ צריכה גט כמ"ש תוס' וס"ל לרבא כאמימר ב"ב (דף קמה ע"א) דהיכא דצריכה גט אין מחזירין כ"ק דלא לימרו קידושין תופסין באחותה והכי קיי"ל להלכה וא"כ א"א לומר דמיירי בכ"ק

שם תד"ה ספק טמא הקשה ר"ת מ"ט דרבנן אמאי לא אזלינן בתר חזקה. תמוה לי הא בכל ספק טומאה ברה"י לא מהני חזקה ואי דסתמא קתני אפילו ברה"ר הו"ל להקשות בקיצור הא הו"ל ספק טומאה ברה"ר דטהור אפילו בלא חזקה כדהוכיחו תוס' בריש נדה

שם בא"ד דשאני התם דכתיב קרא כו' דפתח בו הכתוב לטהרו. וי"ל דדרשא דפתח תחלה בטהרה היינו דהתורה הורה לנו להוציא ספק זה מכלל חומר דשאר ספק טומאות דברה"י טמא ולא מהני חזקה, אבל מ"מ לא קיל יותר משארי איסורים ולזה פליגי בהי' לו נגע אחר דהוי חזקת טומאה דת"ק ס"ל דבעלמא לא אלים כ"כ חזקת הגוף נגד חזקת איסור ואסר מספק ה"נ הכא ור"י סבר דאלים חזקת הגוף ובעלמא כה"ג אזלינן בתר חזקת הגוף ה"נ בבהרת דאפקיה רחמנא מדין ספק טומאה ברה"י

שם גמ' חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו. והא דשמואל בקדשה ע"ת וכנסה סתם א"צ גט אף דהוי חזקה א"א שותה צ"ל דבקדשה ע"ת סומך על התנאי ואינו בודקה כ"כ או דבזה אלים יותר החזקה אין אדם מפייס כיון דחזי' דהתנה במפורש. אולם ק"ל דמאי פרכי' לשמואל בב' סתמות דמ"ש גט ומ"ש כתובה. הא החילוק בפשוטו דצריכה גט משום חזקה דא"א שותה נגד חזקה דא"א מפייס כדאמרי' הכא ולגבי כתובה מסייע אין אדם מפייס לחזקת ממון, וכן לרב בקדשה ע"ת וכנסה סתם למאי צריכה לטעמא דאאעב"ז או שארי טעמים הא צריכה גט מכח חזקה דא"א שותה דהרי לרב דמיירי בכנסה ע"ת מוכח ממתני' דהכא דגם בכה"ג הוי חזקה דא"א שותה נגד חזקה דאין אדם מפייס

דף עו ע"א גמ' רישא מנה לאבא בידך. ק"ל הא יש תקנה שיקנה האב לבתו השטר כתובה והיא תוציא מהבעל שיש לה ברי וחזקה טובה, [ועיין בש"ך חוה"מ סי' ע"ה ס"ק פ"ג] וצ"ל דמתני' לא מיירי מתקנה אלא הדין עצמו אם האב תובע

שם תד"ה רישא דמסתמא ר"א לא פליג אדשמואל. לפ"ז צ"ל אף מדחזקה דבת לא מהני לאב, מ"מ חזקת חמור מהני להבעלים דהוי ממונו יותר, ומה שכתבו תוס' לקמן ד"ה כלה דכי היכא דחזה"ג דידה לא מהני לגבי האב ה"נ חזקת חמור לא מהני לבעליו, צ"ל דזהו לס"ד דעל בעה"ח להביא ראיה אבל לפי האמת חזקת חמור עדיף. אבל ק"ל מדברי התוס' דלקמן ד"ה כל הנולד ואוקי לכלה דמתני' כרבא, הא לרבא ליכא כ"כ ראיה מסיפא דשאני התם דהוי חדא במקום תרתי, הא יותר י"ל דס' כר"א ומדמי חזקת חמור לחזקה דידה לעצמה והראיה מכלה בבית חמיה דבחזקה טובה מוציאין ממון ה"נ בחמור דהוי חזקה טובה. וכן קשה על רש"י ד"ה אליבא דמ"ד קידושין לאו וכו' אא"ל דקשי' לרבא ולר"א, ע"כ דרש"י ס"ל לסברא פשוטה דחזקת חמור הוי חזקה טובה לבעליו ולא ניחא לרש"י לומר דלס"ד חזקת חמור הוי כמו חזקת הבת לאב כמ"ש התוס' מש"ה קשיא גם לר"א מסיפא, וא"כ אמאי כתב רש"י בסוף הסוגיא ד"ה ותנא תונא דסבר כרבא ואמאי לא מפרשי' דס' כר"א דעדיף לומר כן דאלו לרבא אין כ"כ ראיה מסיפא וכו'

שם גמ' איתביה מודה ר"מ במומין הראוין לבא עמה מבית אביה, ק"ל דלמא מיירי רק לענין כסף קידושין ומדוקדק הלשון דעל האב להביא ראיה דלענין כתובה כיון דנכנסה לרשות הבעל אין לאב שייכות לזה והבת היא תובעת והוי כמו ברישא דמנה לאבא דלענין כ"ק אין חילוק בין עודה בבית אביה לנכנסה דסוף סוף האב הוא הבע"ד, בשלמא לפירש"י דמנה לאבא היינו דחזקתה לא מהני לאב א"כ א"א לומר כן דמאי ארי' במומין הראויין לבא מבית אביה היינו שהיה קודם נישואין הא בכל מומין כן ולתני סתם מודה ר"מ לענין כ"ק אע"כ דמיירי לענין כתובה, אבל לפ"מ דפירש הר"י בתחילה וכן ס"ל לכמה פוסקים] דמנה לאבא היינו דהוא טוען שמא א"כ י"ל דגם ר"א ס"ל כרבא דהיכא דהוי סברא כאן נמצא מוציאין אפי' בשמא אלא דרב אשי בא לתרץ קושית אביי מסיפא דעד שלא נתארסה אין אבל משנתארסה לא, ולהכי מתרץ דברישא כאן נמצא יש חילוק בין מנה לאבא וכו' מש"ה בסיפא דמנה לי דהוי ברי לא מהני עדים משתתארס אבל ברישא מנה לאבא והוי שמאו דברי ר"א הכל היכא דנמצא המומין קודם הנשואין והיינו דברי ר"מ דמומין הראוין מבית אביה שהיה בודאי קודם הנשואין בזה על האב לה"ר לענין כ"ק דבאתרע רשות האב לא מוציאין ממון בשמא והיה מיושב בזה ג"כ ההיא דטבח וצע"ג

שם גמרא אמר ר"י אמר שמואל המחליף פרה בחמור כו' הי כלה אילימא כלה בבית אביה. דקתני על האב להביא ראיה וה"ה אפי' נכנסה לחופה דס"ל לשמואל כר"א דמוקי לה בתרי תנאי וכפירש"י וא"ת והא שמואל ס"ל בפ"ק דשמעתין דהלכה כר"ג, ואיך ס"ל הכא ברישא דמתני' דאתיא כר"י, וי"ל דס"ל לשמואל דטעמא דר"י בפלוגתא על ר"ג לאו משום דחזקת הגוף לא אלים אלא דלדידיה באמת אלים חזקת הגוף עוד יותר ממה דאלים לר"ג, אלא דר"ג ס"ל דאלים ברי דאם יש ברי עם חזקת הגוף מהני אפילו לאפקועי ממון, וכההיא דאמרינן פ"ק גבי אלמנת עיסה, וי"ל דהראיה דמביא שמואל מתנא דרישא הוא להוכיח דמרא קמא אלים מחזקת הגוף וע"כ לא פליג תנא דסיפא דהיינו ר"ג אלא דאלים ליה ברי אבל בשמא ושמא יש ללמוד מקו"ח, כיון דאפילו ר"י דאלים ליה חזקת הגוף יותר מלר"ג ס"ל דחזקת מרא קמא עדיף מחזקת הגוף כ"ש דר"ג ס"ל הכי היכא דליכא ברי וא"כ בדיני דהמחליף דמיירי בשמא ושמא שפיר נסתייע ממתני'. וא"ת ואכתי מנא ליה לשמואל לומר כן דלר"י אלים חזקת הגוף, וי"ל דיצא לו מההיא דספק בהרת קדמה דפלוגתא בהיה לו נגע מקודם אם חזקת הגוף אלים מחזקת טומאה [וככתוב בתוס'], וקשה דהא הוי סברות הפוכות דהא לגבי חזקת ממון ס"ל לר"ג דחזקת הגוף אלים יותר וגבי בהרת בחזקת טומאה ס"ל לת"ק דר"י דלא אלים כ"כ חזקת הגוף ור"י ס"ל דאלים, ומהר"ש איידלס זצ"ל הקשה כן] ומכח קושיא זו ס"ל לשמואל דבאמת חזקת הגוף אלים לר"י יותר מר"ג וטעמא דר"ג משום צירוף הברי וכאמור, ורווחא שמעתא

שם תד"ה על בעה"ח, התם פריך לפי המסקנא. הא כיון דעכ"פ לל"ק דר"י א"ש דעבה"ח לה"ר היה מוכרח היסוד דחזקת מ"ק עדיף מחזקת ממון, א"כ מנ"ל דלמסקנא אינו כן ולמפרך ולחזי ברשות דמאן קיימא הא טעמא דמסקנא משום סברת נולד ספק ברשותו דמוציאין ממון אף ממוחזק גמור אבל היכא דלית ביה משום נולד ספק ברשותו, קיימא היסוד דחזקת מר"ק עדיף מחזקת ממון

שם בא"ד דמוחזק בטענה ברורה, הקשה דא"כ ממילא מהני טענת ברי וישאר קושי' תוס' דלעיל דליתני או עד שיאמר ברי לי. ולק"מ דבאמת לענין כ"ק היה מהני ברי אבל מתני' מיירי בין לכתובה בין לכסף קידושין ובטוען שמא צריך להחזיר אפילו כ"ק מש"ה לא מצי למתני או עד שיאמר ברי לי דהא הברי לא מהני אלא לכ"ק ולא לכולה מלתא דאב דהיינו להוציא הכתובה דבעינן דוקא עדים

דף עו ע"ב רש"י ד"ה אליבא וכו' דהא שמואל סבר דהלכה כר"ג. לענ"ד נראה ליישב דהנה הר"ש בנגעים הקשה לעיל בההיא דספק בהרת קדמה דהוי סברות הפוכות דלר"ג לא אלים חזקת הגוף נגד חזקת טומאה ומ"מ מהני נגד חזקת ממון ולר"י אלים חזקת הגוף מחזקת טומאה ולא אלים חזקת ממון, (וכן