דרוש וחידוש א קג

ע"י אחר יכולה לומר שאינה יורדת ולא מצינא לאגלגולי בהדי' כיון דאינה ניזונית מבעל עצמו אבל בלא א"ל צאי כיון דניזונות משל בעל דלא חל הנדר דמשועבד לה א"צ ליתן לה הדברים קטנים כיון דזן אותה כמקדם, ואולם לתירוץ א' דתוס' דמדין מחילה הוא ובמדיר אותו לא מחלה, אינו מיושב כ"כ, ועיין לדינא

דף עא ע"א גמ' המדיר את אשתו מתשמיש כו' אפילו בסתם שמא ימצא פתח לנדרו. ק"ל הא אפשר להמתין יותר דהא ממילא תצטרך להמתין אחר הגירושין ג"ח מלהנשא משום הבחנה, וא"כ יכתוב לה גט מיד וימתין לה ג"ח [פחות מן ז' ימים לנקיים לנשואין חדשים] ואם לא ימצא פתח יתן לה גט ותהיה מותרת להנשא מיד לשמואל לשיטתיה דס"ל בגיטין (דף יח ע"א) דהג"ח מונין משעת כתיבת הגט ולא מפסדת כלום בהמתנת ג"ח

שם גמרא וקסבר ר"מ הוא נותן אצבע בין שיניה, עיין תוס' לעיל פרק אעפ"י (דף נט ע"ב) ד"ה כגון שנדרה כו' אבל ליכא למימר דאסרה הנאת הנקה עליו דכיון דמשעבדא ליה לא חל הנדר ובמהרש"א שם הקשה דהא י"ל דמיירי באסרה הנאת הנקה עליו וקיים לה הוא, נ"ל דכוונת המהרש"א כיון דמדינא קונמות מפקיע מידי שיעבוד אלא דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל בזה כיון דמקיים ומרוצה בזה ליכא טעמא דאלמוה ואוקמי אדינא דחל נדרה דקונמות מפקיע מידי שיעבוד. ולכאורה היה נ"ל בישוב קושית המהרש"א די"ל דבכה"ג לכ"ע הוא נתן אצבע כיון דאלו שתק לא היה חל הנדר ורק הוא במעשה דידיה בהקמתו חל הנדר הוי גרמא דידיה ואולם לפ"ז יקשה משמעתין דלמאי אצרכי' לומר דקסבר הוא נותן אצבע ולאסוקי איפוך, לוקמי בנדרה היא אם אטעם פירות או אתקשט יאסר תשמישי עליך וקיים לה הוא דבכה"ג לכ"ע אמרינן דהוא נתן אצבע ואין ממתינין על מציאת פתח להקמתו דכיון דנדרה היא אמרי' דמסני סני לה כדמסקי'. והי' מקום להוכיח מזה כדברי הר"ן ריש פירקין דפירכת הש"ס דשם וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר היינו לת"ק דריב"נ דקונם שאני עושה לפיך וכו' דלא ס"ל דקונמות מפקיע מד"ש, וא"כ ליכא ממש בקיום שלו כיון דהנדר לא חל כלל. אמנם לפ"ז יקשה בסוגיא דלעיל גבי הנקה אמאי מוקמה בנדרה על עצמה הנאת הנקה ופליגי בהיא נתנה ומוכרחי' לדחוק דכופה ומניקתו היינו שהיא תתן שכר הנקה כמ"ש תוס' שם, לוקי דאסרה הנקה עליו וקיים לה הוא ופליגי בהא דב"ש ס"ל דקונמות מפקיע מד"ש ולגבי אלמוה מהני קיום דידיה וב"ה ס"ל כל"ק דלא אמרי' קונמות מפקיע מד"ש ולא חל ההקמה וכופה ומניקתה ממש

דף עב ע"ב תד"ה ע"מ כו' וא"ל למידק כתובה כו' הא גיטא בעי כדדייק בגמ' אמתני' דהכא. תמוה לי די"ל דהכא לאו מלשון תצא דייקי דבעי גיטא אלא דההוכחה כך דלפ"מ דס"ל בס"ד דכנסה סתם ארישא קאי דקדשה ע"ת וכנסה סתם בודאי מוכח דתצא היינו בגט דאל"כ דאתי לאשמועינן רק דאין לה כתובה לתני יותר רבותא דקדשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה אע"כ דנקט בהכי בקדשה ע"ת לרבותא דאפ"ה בעי גיטא ולבתר דמשני דסיפא איירי בקדשה וכנסה סתם ופרכי' עלה מ"ש כתובה וכו' ג"כ ניחא דאם איתא דא"צ גט אמאי תני ברישא קדשה בע"מ וכנסה סתם דא"צ גט לתני רבותא יותר דאפילו בקדשה סתם דא"צ גט אע"כ דבאמת בתרווייהו סתמי צריכים גט ולזה פרכי' מ"ש כתובה ומ"ש גט, והסוגי' מרווחת

דף עג ע"א גמרא כיון שכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאיה. עיין בר"ן שכתב דלא שייך לומר דודאי אחיל לתנאי אלא דהוי ס' שמא אחיל לתנאי ולית לה כתובה דלא כר"ש, וכן כפל ושלש איזה פעמים. ותמוה לי הא בסוגיין (דף עג ע"א) איתביה ראב"י חליצה מוטעת כו' אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחליה לתנאי ה"נ כיון דבעל אחולי אחיל לתנאי והרי לפי ראייה זו אמרי' דודאי אחליה דהא בחליצה מקילי' מהך סברא הרי דאפשרות ושייכות לומר דודאי אחיל וד' יאר עיני

שם תד"ה לא תימא כו' ונראה דלאו פרכא היא דה"מ לאוקמי מתני' בלא בעל, וא"ת לפ"ז יקשה לעולא דס"ל דפלוגתייהו דרב ושמואל בלא בעל והא מדלית לה כתובה ע"כ דלא אמרינן דמחיל א"כ מ"ט צריכה גט לרב, י"ל דאפשר דלרש"י לא גרסינן בדעולא בבעל ד"ה צריכה גט, וקצת מוכח כן מדלא גרס רש"י ביבמות רק צריכותא דשמעתין וא"כ משמע דלא מצינו צד הסברא בהיפוך לומר דבקדשה ע"ת יותר אמרינן אאעב"ז מהקטנה וא"כ ממילא לא נוכל לומר דעולא אליבא דשמואל סבר דבבעל צריכה גט דאאעב"ז דמ"ש מקטנה דס"ל לשמואל דלא אמרינן אאעב"ז

דף עד ע"א גמרא והא ביאה כו' התם משום דאתקש הויות להדדי. פירוש דכל ענין הויה אחד הוא ונהי דמעשה הביאה א"א לקיים ע"י השליח מ"מ כיון דהקידושין אפשר ע"י שליח ע"י דבר אחר כגון בכסף ושטר מקרי יכול לקיים ע"י שליח. ורש"י ז"ל פירש דאתקש קדושי ביאה לקדושי שטר וכסף וקשה לי על פירושו דכיון דמצינו מכח ההיקש דיכול להתנות בביאה נילף מזה דבעלמא כגון בחליצה נמי קיים התנאי אף דאינו יכול לעשות ע"י שליח

שם תד"ה דברי כו', התם ליכא בעילת זנות דהא איכא קדושי דרבנן. ק"ל דלפ"ז יקשה לשמואל מדברי חכמים דכשהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו דמתייבמת כמו שהקשו התוס' זאת [בד"ה ושמואל] דהשתא ליכא לתרץ כתירוצם דשם דשמואל סבר כר' ישמעאל דהא ר"י סבר דאף דליכא קידושי דרבנן לא אמרינן אאעב"ז ושמואל הא לא ס"ל, זולת דנימא דשמואל סבר כר' ישמעאל בחדא באיכא קידושי דרבנן וסבר כרבנן דר"א בליכא קידושי דרבנן

שם בא"ד וא"ת לרב תיקשי למ"ד לא קנו כו', ק"ל הא י"ל דרב סבר כרב אחא דמוכיח מחליצה מוטעת דאמרינן אחולי אחיל או דס' כס"ד דבני ישיבה דסיפא דמתני' כנסה סתם משמע דקאי ארישא דקדשה ע"ת וכנסה היינו אף בלא בעל ומוכח ממתני' סברא דאחיל. גם מה שהאריכו התוס' בתירוצם והא ל"א דבעל לשם קידושין הני מילי אינם מובנים הא בפשוטו כיון דקדושי טעות היינו פחות משוה פרוטה פשיטא דלא שייך ביה ענין אחולי

דף עה ע"ב גמרא אימא סיפא אתאן לרבן גמליאל. לשמואל ליכא קושיא דהא סבר דכנסה סתם ויעויין בהתוס' לעיל דס"ל בחד תירוצא דדוקא בב' סתמות צריכה גט דבזה אמרי' תנא ספוקי מספקא אם קפדי אבל בקדשה לחיד בסתם ל"צ גט דאמרינן דודאי קפיד א"כ י"ל דמתני' כולה ר"י וברישא בעודה בבית אביה דודאי קפיד מש"ה על האב לה"ר אבל בסיפ' בנכנסה לרשות הבעל הוי ס"ס ס' דלא קפיד וס' דנולדו ברשות הבעל והוי ג"כ מתהפך מש"ה על הבעל לה"ר דבס"ס מוציאין ממון כמ"ש התוס' לעיל (דף ט) בסוגיא דפ"פ ועיין מהר"ש איידלס ויהיה הקושיא רק לרב דכנסה סתם קאי ארישא דקדשה ע"ת וכנסה סתם וצריכה גט משום דאאעב"ז ולענין כתובה בתנאי קאי וליכא ס"ס. לפ"ז יקשה על ר' אלעזר דמשני תברא הא לר"א לשיטתיה דס"ל דבבעל כ"ע ל"פ דצריכה גט ומוקי פלוגתייהו דרב ושמואל בלא בעל וטעמא דרב משום אחולי אחלי ומדלית לה כתובה מוכח דהוי ספק אם אחולי, א"כ גם לרב הוי ס"ס ספק אחולי נולדו וס' דברשות הבעל ולשמואל הוי ס"ס דבתרי סתמי הוי ספק קפידא ואין הכרח לומר תברא. וצ"ל דר"א ס"ל כרב אשי דמשני לעיל על פרכת הש"ס דלשמואל מ"ש כתובה מגט דצריכה גט מדרבנן א"כ ס"ל דהוי ודאי קפידא וליכא ס"ס והוצרך ר"א לשנויי' אליבא דשמואל דתברא (ובאמת לא נחה דעתי בזה דרב אשי דמשני מדרבנן דלא ניחא ליה להמציא דהוי ספק קפידא אבל לר"א דס"ל אליבא דרב ספק אחולי פשיטא די"ל דלשמואל בקדשה ע"ת וכנסה סתם הוא דלא אמרינן דאחולי אבל בב' סתמות הוי ספק אי קפיד כיון דלרב אמרינן דלא קפיד ואחיל לתנאי' מה"ת לומר לשמואל דודאי קפיד. יותר מסתבר לומר דלשמואל הוי ספק קפידא אא"כ התנה כשקידשה). ורבא דאמר לעיל אליבא דשמואל דהוי ספק קפידא י"ל דסבר כאביי וטעמא דרב דאאעב"ז ולענין ממונא בתנאיה קאי וליכא ס"ס ור"א צריך לשנויי אליבא דשמואל ורבא צריך לשנוי' אליבא דרב. ואולם עדיין ק"ק דמ"מ יש לחלק דדלמא דוקא במשארסתני נאנסתי דמסייע להבעל חזקת ממונא גם חזקת פנויה לרבא דס"ל פ"ק (דף יא) דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דהוי מקח טעות (ומשמע דברי הפוסקים דא"צ גט דבזה ל"א אאעב"ז והארכתי בזה בתשובה) וה"נ במומין ברישא בעודה בבית אביה דמסייע להבעל חזקת פנויה מש"ה על האב להביא ראיה אבל בסיפא בנכנסה לרשות הבעל דודאי יצתה מחזקת פנויה אם דבשעת האירוסין לא היה בה מום אם דבשעת הבעילה מחזקה דאאעב"ז מש"ה