דרך חוקיך צט

ובזוה"ק קדושים פ"ז מכאן ואילך רזא דמלה בשנה הרביעית מזדווגת כנס"י לקוב"ה והלולא אשתכח דכתיב קדש הלולים הלולא וחדוה בזמנא חד מאי שנה דא קוב"ה ותנינן שנה הרביעית דא כנ"י דהיא קיימא ד לכורסיא וכולא חד דהא כדין קודשא ב"ה מזדווג בה בכנ"י כו' מכאן והלאה אתברכין כולהו ושארא למיכל דהא כולהו באשלמותא עכ"ד הק'. נמצא במ"ז יחוד קדושה ברכה קודש הוא קדושה הלולים כפשוטו ברכה וגם יחודא כמ"ש בזוהר והלולא אשתכח כנס"י לקוב"ה. והנה נרמז מ"ז באות א הרומז יחודא ובפרט לפמש"ל במצוה ראשונה בשם זו"ח א יחודא דקובה"ו גם א חכמת רומז קדושה חכמת נק' קודש וא בינה רומז ברכה עליונה ועוי"ל עפמש"ל בשם אידר"ע אלף אפתח לשון פה אמר הקב"ה אפתח לשון של כל ב"א שיהי' הכל מקלסין לפני הרי נרמז באלף הלולים לה' מן ב"א והוא טעם חינוך במ"ז שיהי' האדם מקלס ומהלל לה' ונרמז ע"ד צורת ומילוי א' כזה צורה יוי הרי כ"ו ומילוי אלף ף' דאי"ק גי' תתל"א הרי תתנ"ז גי' פרי"ו יהי"ה קוד"ש הלולי"ם שנאמר במצוה זו: כי רמט כ שלא לאכל אכילת בן סורר ומורה אכילה המביאה לידי דם שנאמר לא תאכלו על הדם. והנה כן נכללו בזה הלאו עוד אזהרות שלא לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה ושלא יטעמו הסנהדרין כלום ביום שהורגין הנפש ושלא לאכול קודם התפלה ושלא להברות על הרוגי ב"ד וסמכו רז"ל כל אלו על ל"ת על הדם ויש לרמוז בכולם דהנה בבהמה הדם הוא בנפש לכן אסור לאכול ממנה בעוד נפשה בה דהרי כאוכל הדם וידבק בו נפש הבהמית שהוא בדם ויזיק לנפשו וכן ביום שהורגין נפש מישראל שהוא אבוד נשמה אין לאכול בו הדיינים הגורמים ע"פ הדין אבוד נשמה להרבות להם דם מאכילתם וחיות כי נעשה יום הזה יום מהומה ומבוכה בבחי' המות ואבדן נפש וכן קודם התפלה הוא עודנו בחי' ד"ם כיון שלא קיבל עליו עול מלכות שמים להכניס אלוף ש"ע בשם מ"ה ב"ת באות וא"ו שאז נעשה אדם אבל קודם לזה הוא דם ואסור להרבות חיות בבחי' זו שהוא דרגא דמות ומכ"ש אכילת סוכר ומורה אשר, המות כרוך בעקביו וכן להברות על הרוגי ב"ד דטעם הבראה הוא לכפר חמת מלאך המות אשר מעתה יבולע המות ויתרבה החיים ויתוסף הדם ע"י אכילה שהוא רבות החיות וזה הוא במת על מטתו אבל בהרוגי ב"ד שהמשיך עליו המיתה בחטאו לה' הכת המות לכפרת עונו וזהו תכלית טובתו לכן אסור להעביר המות הזה ע"י אכילת ההבראה. והנה כללות הטעם של כל אלו לפי שכל אכילה מרבה דם וחיות ואין להרבות חיות במקום המיתה ושפיכות הדם. ויש לרמוז זה באות כ עד"ש בס' יצירה המליך אות כ בחיים לכן רומז שבמקום המות אין להרבות חיים כי יתהפך לדרגא דמות ודם: והנה בפרטות מצות אכילת בן סורר ומורה שהוא מצות התורה הזאת נרמז בכ"ף שיכוף תאוותו ויצרו לכן בא בכפל כ"ף כפופ"ה שיכוף הרבה את תאוותו ולא יאכל אכילה הזה ובחינוך בטמ"ז לפי שרוב עבירות באים ע"י רבוי אכילה כמ"ש וישמן ישורון ויבעט וכו', כי המזונות הם עיסת החומר והתבוננות באלקית ותורתו הוא עיסת הנפש ובהתגבר עיסת החומר תחלש עיסת הנפש וזהו קדש עצמך במותר לך עכ"ד וז"ש רז"ל סעודה שהנאתך הימנה משוך ידך ממנה. וזה כפיפת כף שרומז י"ד ושמעתי בשם מרן הק' מלובלין זי"ע כף אחת עשרה זהב באם יכוף האדם יצרו בדבר א' מתאוות עוה"ז הוא שוה עשרה זה"ב שדוחה עשרה דינים שהם בחי' זה"ב מלאה קטרת מלשון דביקות וקישור שע"י כפיית יצרו יבוא להתקשר בהש"י: נר י שלא לנחש שנאמר לא תנחשו. והוא אותן שאומרים נפלת פתי מפי מקלי נפל מידי לכן לא אלך היום או אם משים לו סימנים אם יהי' כן אעשה כן ודברים האלו מסיר אמונת השגחתו ית' ובחי' כ' לפי שענינים אלו כסילות ושגעון לא יאות לעם ק' שישעו בדברי שקר ועוד היא סיבה להדיח מאמונת הש"י והשגחתו שיחשוב שכל דבר הוא מקרה נמצא יוצא מעיקרי הדת עכ"ל. והרדב"ז כ' ודע שכל הלאוין אוב ידעוני מנחש וקוסם חובר חבר שואל אוב וידעוני דורש אל המתים וכישוף ענין א' להם וטעם שוה לכולם וכולם יש בהם שמץ ע"ז אלא שעל מכשף אוב ידעוני חייב מיתה כי אלו הג' מכחישים יותר פמליא ש"מ והם אבות להשאר וקרוב אלי שעשרה המגונים הנ"ל [היינו עם מעונן הם עשרה] הם נשפעין מעשר כתרין דלא קדישין וכשם שיש בקדושה ג"ר שמהם נמשך משמן הטוב ה"נ יש בכתרין תתאין ג' עליונות בסטרא דלהון לכן חייב על ג' אלו מיתה עכ"ד. ויש לרמוז מצוה זו באות י' הרומז יחיד בעולמו כמ"ש באודר"ע ורומז לבטל דעת שוטים המאמינים ח"ו בכתרין תתאין שהם י' בקליפה שהוא בדרגא דמות דחרשיא אך לדבק עצמו ביוד כתרין קדישין המרומז ביוד שרותא דהוי"ה. ב"ה המהוה כל הויות