דרך חוקיך צח

יחסיר שלימותן הראוי עכת"ד וכ' הבחיי לכן נק' מצות אלו חוקים מלשון חק שחקקתי לכם במ"ב מזה אין לשנות ובזוה"ק פ' זו ת"ח כד ברא קוב"ה עלמין אתקין כל מלה ומלה כל חד על סטרוי ומני עלייהו חילין עילאין ולית לך אפי' עשבא זעירא בארעא דלית לי' חילא עילאה לעילא כו' בג"כ אסור למחלף זינין ולאטלא זינין בזיני אחרא בגין דאעקר לכל חילא עילאה דממנא עלה לעילא מאתרייהו ואכחיש פמליא ש"מ ואכחיש פומבי' דמלכא כלאים מאי כלאים כמאן דיהיב אחרא בבי' מטרא כמד"א אל בית הכל"א בגין דלא למיעבד מידי כלאים מניעתא דמנע לכל אינון חילין מעבידתא דלהון כו' ת"ח ומעץ הדעת טו"ר לא תאכלו והא אתמר דשנוי פקודא דמלכא ואחליף עץ חיים דבי' אשתלים כולא ותליא מהימנותא בי' ואתדבק באתר אחרא כו' עכ"ד הק': ונרמז מ"ז באות ל המרמז על מלך גדול יושב על הכסא כמ"ש בב"ש ל אמצע אותיות מלך. וכן ל' אות הגדול למעלת מכל א"ב רומז מלך עליון יוצר הכל בחכמה ובתבונה ובדעת כמו שרומז למ"ד ל"ב מבי"ן דע"ת ל"ב הוא ל"ב נתיבות חכמ"ה מבי"ן בינ"ה דע"ת כפשוטו והוא אשר עשה הכל בחב"ד ואין לשנות ח"ו בריאתו לבחי' לשוא להכחיש פומבי דמלכא בכלאים באות ל מן לשוא הרומז מלך טפש דסט"א ר"ל רמו ש שלא לזרוע כ' מיני זרעים יחד בשדה שנאמר שדך לא תזרע כלאים. בחי' טמ"ז כמו במצוה הקודמות שכל עירב כוחות המינים מחסר שלימות הראוי להם מיוצר בראשית ע"כ והבאתי למעלה מאמר זוה"ק אסור למחלף זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא מאתרייהו וכ' במק"מ דזה קאי על כלאי שדה. ויש לרמוז זה באות ש מלשו"א שהוא ש' דקליפות שעושין מן שד"ה שק"ר כנודע מכוונת קבלת שבת וכזה עושין הסט"א ע"י כלאי שדה דאכחיש פומבי דמלכא תרי נעשה מן שד"ת שק"ר ומתדבק עצמו בש דשקר אשר אתוון דזיופא נטלין לי' עיין בהקדמת הזוהר וע"י מחסר השלימות מהפירות וזרעים הנרמז בשי"ן שלוה ושלימות כמ"ש בשערי ג"ע והנה כלאי זרעים אין אסור רק בא"י ופירות אילן אסור אף בחו"ל. והטעם דפירות אילן הם במעלה גדולה כי תאדם עץ השדה וכן אילן רומז יחוד הוי"ה אד"נ לכן מושגח ביותר ואסור לפגום אף בחו"ל: רמז ו שלא לאכול מפירות אילן כל ג' שנים הראשנים שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. בחינוך כ' בשם הרמב"ן כדי לכבד הש"י בראשית תבואתינו, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי הלולים לה' והנה אין הפרי תוך ג"ש ראוי להקריבו לפי שהוא מועט גם אין אז טעם וריח בפרי. ועור כ' כי תוך ג"ש הפירות רב הליחות מאוד ומזיק לגוף כדג שאין לו קשקשת והמאכלים האסורים שהם רעים לגוף עכ"ד ובמורה כ' כי בזמן ההוא היו עושין כישוף בעת הנטיעה בשם ע"ז ויחשבו שבזה ימהר האילן להוציא פירות ובבואו יקריבו לפני ע"ז לכן אסרה התורה הפרי קודם ג"ש ושנאכלם בשנה הד' לפני הש"י היפוך דיעותם עכ"ד. ומהר"ם כ' שכל ג"ש הראשנים כחות הטומאה שולטין באילן ונק' ערלים והנהנה מהם אז כאלו נהנה מכוחות הטומאה הנק' ערלה כי הוא חלקם וגורלם וצריך להסירם מכרם ה' צבאות ואחר ג"ש חל על האילן קדושה וטהרה עכ"ד. והרדב"ז כ' והפירות שתוך ג"ש פועלים בהם בעלי כשפים ואחר קבלת הכוחות חלקם מיד הקב"ה נותן חלק לקדושה לחול ובהתקן צורתם למעלה ישפיעו למטה וזהו להוסיף לכם תבואתה עכ"ד. והנה כללות דה"ק נכללו בזוה"ק וז"ל וההוא איבא לא אשתלים באשלמותא עד תלת שנין וחילא לא אתפקד עלה לעילא עד דאשתלם כו' לכן אין טעם וריח קודש ג"ש שכל טעם וריח טוב בא ע"י הקדושה עיין ס' ערבי נחל פ' שלח וז"ש מהר"ם שכל ג"ש הראשונים כח הטומאה שולט באילן. וי"ל מ"ז באות ו' מן לשוא דכל ו' רומז אילן ובזוהר שמות מאילנא דא נפקין י"ב שבטים וזהו וו בחשבון ע"כ ובתיקונים ודא עץ החיים דאתרבי על ההוא מבועא דאיהו שכינתא י' מבועא דאשקי לאילנא דאיהו ו' עכ"ל הרי ו' הוא עץ החיים ונקרא איל"ן הקודש במספר הויה אד"נ ב"ה כי ו' רומז ז"א והנוקבא טפלה אליו הרי זו"נ וכן מילוי ו' ו' שני' הוא הנוקבא מילוי של איש כביכול כמ"ש למעלה בשם רז"מ הרי ו' הוא רומז איל"ן הק' רזא דקדושה יחוד הוי"ה אד"נ ב"ה. והנה זלע"ז עשה אלקים אילן ממרא נרמז ו' מן לשו"א שהוא ערלה ועוד בחי' הנחש כרוך בו ואז נקרא אילנא דמותא ר"ל לכן אסור לאכל ממנו אז דאז הוא קל"א [גי' סמאל] איל"ן צ"א תאמר לו ואסור להנות ממנו עד דאתדבק באילנא דחיי אות ו' דקדושה. לאחר ג"ש והבן: רמח א להיות נטע רבעי קודש שנאמר ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הלולים לה'. בחי' כ' שיהי' האדם מהלל לה' בתחלת מובחר פירות האילן כדי שיחול עליו נעם ה' וברכתו ויתברכו הפירות לכן צוה ה' להעלותם ולאכלם במקום הקודש כי שם צוה ה' את הברכה ע"כ