דרך חוקיך ק

אין עוד מלבדו וכולם יקבלו עול מלכותו ויודו לו לבדו כנרמז באות יוד שביוד אומרים יודוך ה' כל מעשיך כמ"ש באודר"ע ורומז שהכל יכירו שאין שום דבר זולתו ית"ש והוא מחי' את כולם ומלכותו בכל משלה ע"י י' ספירות הק': לא רנא ל שלא לעונן היינו לתת עתים ושעות לומר עת הזה טוב לעשות זה או להפך שנאמר ולא תעוננו. בחינוך כ' לפי שישיבו אצל המון דברים אפשריים ויערב לדעתם לקבל הנמנע היות אפשרי מבלי היות הענין נס אצל הבורא ואולי יצא להם כפירת בעיקר ח"ו עכ"ל. ר"ל שיאמרו כי העת גורם כן וכן ע"פ מערכות כו"ם ולא יאמינו כי הש"י משדד המערכות ומשנה עתים וכ"כ בשל"ה הקדוש לפי שמסיר בטחונו מהש"י ומשים בטחון בשעות ידיעות לפי המזל ע"כ ומהר"ם כ' כי ברצונו ית' להטיב או להרע כפי פעליו לא בחיוב השעות ז"ש בידך עתותי להטיב לי בהם עכ"ד. והרדב"ז כ' כל האומר שעת זו טובה או רעה מכחיש סדר בראשית כי הכל יפה עשה בעתו ושלמה המלך ע"ה פירוש לנו כ"ח עתים י"ד לטובה י"ד לרעה וזה שאומר שעה זו רעה אפשר היא טובה לעולם וגם למעלה היא טובה נמצא מחליף עת רצון בעת רעה ומביא רעת לעולם אלא צריך להשליך על ה' יהבו כו' ועז"כ תמים תהי' עם ה' אלקיך. ויש לרמוז מל"ת זו באות ל הרומז לב מבין דעת כמ"ש באודר"ע והוא סוד המלמ"ד לאדם דעת. והנה יש דעת דקדושת אל דעות ה' כמה בחי' דעת והנה מבואר בכתבי האריז"ל כ"פ סוד י"פ הוי"ה י"פ אהי"ה גי' ע"ת ועם ד"כ של ד"א הויה הרי דעת והוא המכריע בין או"א שהם הוי"ה את "ה בכל י' כללותיהם עיין לק"ת שמות וכן יש דעת מכריע בין חי"ג שהם י"ד ע"ת לטובה חסדים וי"ד עת להיפוך גבורות וכ"ח עתים התם הם ביד היוצר כל בידך עתותי המשנה עתים ומחליף את הזמנים לכן מי שיש בו מדעת קונו דעת דקדושה מאמין שבחי' כ"ח עתים שרשם בדעת עליון אבל הטפשים שהם בחי' דעת עמל"ק ר"ל עי"ן מ"ם למ"ד קו"ף גי' ע"ת ועם ד"א עמלק דע"ת שוטים זלע"ז והם מאמינים בעת רעה דעות מזיופות ר"ל. ויש לרמוז במספר ל"א תעוננ"ו גי' שמות הדעת כזה אתו"ה עם ד"מ שבו אלף הי ויו הי אלף הי ואו הי אלף הא ואו הא אלף הה וו ה"ה גי' בשוה ל"א תעוננ"ו וכן גי' בשות תרי"ג מצות התורה כי משים בטחונו ואמונתו רק על פי התורה והמצות שהם קבעו לנו עתים וזמנים לכל דבר ועל ידיהם נזכה ללמ"ד דע"ת ע"ת טוב ע"ת רצון להפוך י"ד עתים הרעים לטובת כ"ח אותיות הוי"ה מד"מ ועוד נרמז באות למ"ד מידת הבטחון בהס"י כי למ"ד גי' ע"ד גי' עה"כ בטחו"ן כטעם בטחו בה' עדי ע"ד. ובאוצה"ח מעונן הוא המחשב עתים לטובה ולרעה ושורש עת הוא מלכות הנחקקת בדעת דרדל"א ושם שורש י"ב מזלות הנמשך מהם רזא דזמן ועת לכל חפץ וצריך כל משכיל לקשר מלכות בשורש הדעת דקדושה והעושה אחיזת עינים במרמה או שמביט על עת שאינו קבוע ע"פ התורה פוגם בדעת דקדושת ומושך ע"ע דע"ת קליפה ר"ל וזהו נרמז בלמד המלמד לאדם דעת: רנב א שלא להשחית פאות הראש שנאמר לא תקיפו פאת ראשיכם. בחי' כ' טמ"ז להרחיק כל ענין ע"ז כי הי' זה מחוק לע"ז להקיף הראש ובאת האזהרה מפורשת בדבר שיעשו לה ב"א בגופם מפני שהוא למזכרת עון תמיד מאחר שהוא קבוע בגוף עכת"ד וברמז ט"ז באות א הרומז אחדותו של אלוף עולם והוא ביטול ע"ז מכל וכל כי א הוא אחד ובלק"ת קדושים טמ"ז אמנם ידעת כי הראש כלול מי"ס והמלכות שבו הם סוד פאות הראש לכן פאה גי' אלהים ולעולם פאה היא במלכות ואמנם אין קיום לעולם אלא בדינים לכן אין ראוי לסלקם לגמרי לכן בחי' מלכות לבד אנו צריכים להניחם עכ"ד ויש לרמוז באות א בסוד לאלפים הרומז שמות אד"נ אלקים שהם במלכות ואלקים גי' פאה כנ"ל. ועוד נרמז לפמ"ש שער א"א פי"ד ב' פאות המה ב' הויות שהם ב' מצפץ והם ב' אלקים והנה ו' שמות האלו עם כללותיהם ו' ועם הכולל כי הם סוד האחדות הכללות הרי נ"ב ת"ר קע"ב ז' גי' תתל"א נרמז באות אלף בהחשב ף' דמנצפ"ך ת"ת וכן עולה במספר ל"א יקי"ף הפא"ה בראש"ו וה' יכפר: ינקה רנג י שלא להשחית פאת זקנו שנ' ולא תשחית את פאת זקנך. בחינוך כ' בזה ג"כ כנ"ל בפאות הראש להרחיק חוקי ע"ז עכ"ד והאבן עזרא כ' טמ"ז שלא יבטל ההבדל בין ישראל לעכו"ם והבחיי כ' שלא לבטל הסימן בין זכר לנקבה והעושה כן הוא כמו שזורע כלאים בכרם. דבכל מה שעשה במ"ב נאמר למינהו. ור"ל דטעם כלאים הוא לפי שמחליף סוד היצירה ומערב כוחם הראוי להם ומחסיר שלימותם עי"ז כמש"ל במצות כלאים ואין זה למינהו כן המגלח