דרך חוקיך צו

עוד דהנה מדרך עבד הנאמן לאדונו בראותו שאר עבדי המלך מתרשלים בעבודתו ומורד במלך בודאי לא יחשה עדי יראה להסיר נזק המלך וידבר על לב העבד הזה: ומכ"ש אם בן המלך רואה כן בודאי לא ישקוט ולא יניח עדי ישתדל בדברים רכים וקשים אל לב האיש המורד במלך. א"כ אנחנו הנקראים בנים למקום. וכולנו בני אב אחד אנחנו אבינו שבשמים יעקב חבל נחלתו המתאחדים בשרשם למעלה וענפיהם מאוחדים למטה. בכלל ערבות ישראל זב"ז א"כ החיוב העצום אשר יוכיח איש את רעהו בל יוסיף עוד למרות עיני כבודו. ובאם לא יוכיח ישא עונו ח"ו ונרמז באות א' של אלקי"ך בלשון יחיד שכן נאמר בסיני אנכי ה' אלקיך לכל ישראל יחד בלשון יחיד כי כן נכללו כאחד ס"ר נשמות ישראל בהר סיני ובערבות מואב. והם בכללות האחדות לכן הם ערבים זב"ז. ונרמז עוד אלף ר"ת א"מור ל"רעך פ"שעיו. ל"מוד א"ת פ"יך. ל"הדריך א"שורי פ"עמיו. ל"שמור פ"קודי א"מת: רמא ל שלא לבייש את רעהו ברבים בדברי בזיונות וחרופים בתוכחתו שנ' ולא תשא עליו חטא. בחי' כ' לפי שבושת צער גדול לבריות ע"כ מנענו האל ממנו. אך יוכיחהו באופן שלא יתבייש ויצטער עכ"ד ובעיר מקלט מביא ספרא יכול תוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא. ודע אחי שבנסיון אני מדבר שא' הי' מוכיח חבירו ברבים ונתבייש חברו ואותו חטא בא לזרעו של מוכיח ההוא וזה ולא תשא עליו חטא פי' אותו חטא תשא עליך כו' והמתנהג עם חברו דרך אהבה ושלום ומבקש תועלתם עליו הכתוב אומר ישראל אשר בך אתפאר עכ"ד. ויש לרמוז מ"ז באות ל עד"ש בס' התמונה ל מפני מה ראשו כפוף למטה רומז רם ה' ושפל יראה ורומז אף כי רם ה' וראוי לבייש למי שפוגם בכבודו ועובר על רצונו מ"מ ושפל יראה. שוכן את דכא. ונרמז בל' מן אלקיך שלא יחפוץ בצער וביוש ושפלות ב"א כי אם יוכיחנו באמירה רכה. ונרמז במספר אמ"ר ממנין תריג"מ רומז אמירה רכה: רמב ה שלא לנקום בחברו שעשה לו רעה שנ' לא תקום. בחינוך כ' שידע האדם שכל אשר יקרוהו הוא סיבה מהש"י ע"כ כשיצערהו אדם ידע בנפשו כי עונותיו גרמו לו ולא ישית מחשבותיו לנקום בו וכמ"ש דהמע"ה ה' אמר לו קלל ותלה הענין בחטאו ועוד נמצא תועלת בזה להשקיט הריב ולהעביר המשטמה מלב האדם ובהיות האדם שלום בין האנשים יעשה ה' שלום לנו עכ"ד. ויש לרמז מצוה ל"ת זו באות ה הרומז לפעמים נקימה כמו הא דרכך בראש. ולכן אנו אומרים על כוס ד' שהוא נגד אות ה מהשם הנכבד שפוך חמתך אל הגוים כו' לעורר עליהם הנקמה מדינא דמלכותא קדישא המשלמת בראש. אמנם ענין הנקימה לא יאות רק להש"י לבדו ואנו מבקשים שינקום הוא ב"ה וב"ש שהוא אל קנא ונוקם כפי הראוי ולהשיב כגמולו לא פחות ולא יותר. וזה נרמז בה' מאלהיך אבל אנחנו אדרבה אסור לנקום נקם כי ה' צוה לרעתו לעשות זאת והכל סיבה מאת ה'. אך עם זאת חייב הוא עונש להש"י כי בידו הי' הבחירה. אבל מאתנו אנחנו אין לנקום נקם כי מי יודע האיך הדברים מגיעים וגם כי מעשיו גרמו לו אלה. וגם כי האדם איננו ביכולת להשיב הגמול בשוה כמו שעשה לו ואולי יעשה לו רעה ביותר מהראוי אבל הש"י אל דעות ה' אמר הא דרכך בראש ר"ל שוה בשוה לפי דרכך כעל גמילות כעל ישלם: אבל לא לאדם דרכו בזה לכן אסור לנקום: רמג י שלא לנטור שנאה בלב על רעהו שעשה לו רעה שנ' ולא תטור. הנה נרמזו ב' מצות אלו באותיות הי שהם כוללים כל השם הנכבד במילוי יו"ד ה"א גי' הויה ב"ה כאמור מחציו תתמלא תיבתו. כי טעם מצות אלו שידע ויאמין שהכל מאת הש"י וחבירו לא עשה לו מאומה כ"א עונותיו הטו אלה וכמש"ל. וישים ה' נגד עיניו כטעם שויתי ה' לנגדי תמיד שהוא מהוה כל הויות סיבת כל הסיבות ואין דבר בלתי רצונו ואז לא יקום ולא יטור. ובא אות ה הרומז יותר לבחי' מעשה נגד לא תקום שהוא נקמה במעשה כפירש"י שאינו רצה להשאיל לו הכלי לנקום ממנו וכדומה. ולא תטור דהוא רק נטירה בלב ומחשבה כמ"ש רש"י שאומר אינו כמותך שלא רצית להשאיל לי ע"ש, לכן נרמז מל"ת דנטירה באות י' שהוא רזא דמחשבה ואות ה' רומז בינה עושה ודוק. ועי"ל עפ"י מ"ש בס' תומר דבורה מידה א' מי אל כמוך רומז שמעולם לא חטא אדם נגד הש"י שלא יהי' באותו שעה שופע עליו שפע קיומו ועם היות שהאדם חוטא בכח ההוא לא מנע ממנו חיותו כו' מדה ב' נושא עון גדול מהקודם שהש"י זן ומפרנס גם המלאך המשחית שנברא ע"י מעשה רע והרי הדין שיאמר הקב"ה שילך המשחית אצל מי שעשאו ויפרנסנו והי' נוטל נשמתו ממנו. אמנם הקב"ה ברוב רחמיו זן את המשחית הנבראו מעון ונושא אותן וזהו נושא עון עכת"ד ה"ק. וי"ל שהשני מצות אלו נקימה ונטירה יש ללמוד פחיתות מידות האלו מן ב' מידות ה"ק הנ"ל