דרך חוקיך צה

רלח ו שלא למנוע מלהציל את חבירו מסכנה שנ' לא תעמוד על דם רעיך. בחי' כ' ומ"ז כמו שהוא יציל את חברו כן חברו יציל אותו ויתישב העולם בכך והאל חפץ בישובו שנאמר לשבת יצרה עכ"ד ונרמז באות ו המורה ישוב עולם כמ"ש בלק"ש ו לשון חבור ומנינה ו כי כל המחובר יש לו וק' וזה כל העולם עכ"ד הרי ו רומז ישוב העולם טעם הנ"ל ועוד יש לרמוז באות ו של הויה ב"ה דהוא רומז שם מ"ה ב"ה סוד אדם להצילהו מן בחי' דם כנודע מן לק"ת פ' נח בסוד שופך דם האדם עש"ה והוא דאלף שבתוך ואו של שם מ"ה הוא סוד א' דאהיה המחיה ובלא א' הוא גי' דם כזה יוד הא וו הא והאלף עושה מדם אדם. והאלף הוא תוך הואו שהוא עיקר שורש שם אדם כנ"ל. הרי נרמז באות ו' לא תעמד על דם רעך. ותוכן דברי אוצה"ח שכל חיות האדם מן א' דשם מ"ה שבואו ובלתי א' נשאר דם (כמש"ל) ודמים תרתי משמע וכל קניני אדם וביתו וכספו הכל נכלל בסוד דם דע"ה דאדם שהוא משורש נשמתו ממש וכשרואה חברו בסכנה או ממונו נאבד שהוא ע"י שנסתלק דם החיות מכללות א' אלופו ש"ע כביכול נמצא עומד על דם רעך אני ה' וגורם שנשפך דם עליון כביכול לחוץ לקליפות לכן יראה להציל רעהו בכל יכולתו שימשוך החיות אל וא"ו הנ"ל ויהי' ו' בשלימות אות חיים ורחמים ושלום עכת"ד ה"ק: רלט ה שלא לשנוא אדם מישראל בלבבו שנ' לא תשנוא את אחיך בלבבך. בחינוך כ' כי שנאת הלב גורמות רעה גדולה בין ב"א להיות חרב איש ברעהו והיא מדה הפחותה הנמאסת בעיני כל בעל שכל עכ"ד. באלשיך הק' כ' כי כל נפשות בי' הם נמשכים מכוחות העליונים זו מבחי' חסד וגו' מבחי' רחמים וכדומה ע"כ בהתאחד הרוחות למטה יתאחדו שרשן למעלה והוא תכלית כל האושר והורדת השפע וקיום העולמות בהתחברות כל הבחי' אמנם בהיות ח"ו שנאה ופירוד נעשה פרוד בשרשי נפשותם ונאבד העולם וזה הי' סיבת חורבן בית שני ע"י שנאת חנם עכ"ד. ויש לרמוז באות ה' אחרונה זו הרומז על סוד כנסת ישראל כלה קריאה בנעימה אשר עלי' נאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך. וכן אסור לשנוא לאחד מישראל כי החלק יעיד על הכלל, והתופס במקצת מהאחדות תופס את כולו וכמ"ש בס' הק' תולדות פ' יתרו בשם הבעש"ט הקדוש. והנה יען דכל ישראל מתאחדים למעלה. המה בבחי' החבור והאחדות לכן אם שונא א' מישראל שונא כל כללותם שהם כנס"י סוד ה' אחרונה עיין מצוה כ"א. וכן פי' אדומו"ר ה"ק זי"ע אפס קצהו תראה וכולו לא תראה ובמסורה כלו מחמדים שאמר בלק לבלעם. אפס קצהו היינו במקצתם תראה חסרונות ועונות ותוכל לשלוט בהם אבל בכולם דהיינו כללותם יחד לא תראה בהם שמץ ופסול כי כולו ממתקים כולו מחמדים עכ"ד והיינו שבלעם רצה למצוא בהם עונות ולעשותם נפרדים שיהי' החלק נפרד מהכלל לכן הי' רוצה לראות רק המקצת עם זאת לא הועיל כי הם כלולים יחד וכנ"ל לכן הזהירנו הש"י לא תשנא את אחיך כי א"כ אתה מפריד בין כללות ישראל כי כללותם בודאי טובים וצדיקים ואתה פוגם בבחי' ה' הרומז כללותם יחד. והנה בכללות ישראל יש כל קומה שלימה דקדושה ראש ולב ועין ורגל וכדומה והש"י הוא לב העולם וחיות כולם והוא הנקרא צור לבבי: והנה הלב מרגיש מה שיקרה לכלם והנה אם שונא לאחד מישראל מגיע השנאה גם ללב כביכול וז"א ל"ת את אחיך בלבב"ך כי מגיע השנאה גם בלבבך ח"ו לב העולם חיות כולם רק באופן אם הפריד עצמו מכללות ישראל כגון האפיקורסים הכופרים בתושבע"פ בחי' כנס"י והפורשים מן הצבור ח"ו מצוה לשנאותם כטעם הלא משנאיך ה' אשנא כי הפריד עצמו מן הלב ומן הכלל ישראל: אלהיך רם א להוכיח את רעהו אם רואה בו איזה עון שנ' הוכח תוכיח את עמיתך. בחינוך כ' לפי שיש בזה שלום וברכה וטובה בין אנשים כשיחטא איש לרעהו יוכיחנו במסתרים ויתנצל לפניו ועי"ז ישלים אתו משא"כ כשלא יוכיחנו ישטמנו בלבו כמ"ש ולא דיבר אבשלום עם אמנון עכ"ד. ובס' מאה שערים כ' בעבור שהיצה"ר מפתה תמיד לאדם שיחטא ואין אדם נתפס על צערו מן יצת"ר לכן צריך חברו להוכיחו כי ע"י התוכחה היצה"ר מסתלק ממנו וישוב אל ה' וירחמהו ע"כ ויש לרמוז מ"ע זו באות א עפ"י מ"ש באודר"ע אל"ף אמת למוד פיך כדי שתזכה לחיי עוה"ז: פיך למוד אמת כדי שתזכה לחיי עוה"ב ד"א אלף אפתח לשון פה ופה ולשון אפתח עכ"ד ה"ק וכ' ע"ז בס' הנחמד קהלת יעקב עפ"י מד"ר דברים מרפא לשון עץ חיים שמרע"ה קודם שנתן לו התורה אמר לא איש דברים אנכי וכשקבל התורה נפתח פיו ולשונו וז"ש אלה הדברים אשר דיבר משה עכ"ל המד"ר וכ' ע"ז בקה"י דהנה א רומז על התורה שנתנה בא' [ר"ל א' אנכי] ואאלפך חכמה ורומז שע"י התורה שנתנה בא' אפתח לשון פה לומר תוכחה לב"א וז"ש באודר"ע אלף אפתח לשון פה עכ"ל, הרי נרמז באות א להוכיח ב"א בדברי תוכחת דפה ולשון. ויש לרמוז