דרך חוקיך צד

או לחוב. ויש לרמוז זה באות ש' הרומז ליעקב המכריע כמ"ש בזוהר ויחי דף דר"ך אר"א יעקב הוה ידע דהא עטורי' דילי' באהבתי' הוא דהוא טטורא דאבהן כו' וע"ד תנינין ש' תלת קשרין חד מההוא סטרא וחד מההוא סטרא יחד דכליל להון והוא הבריח התיכון כו' עכ"ד וז"ש מהר"ם ואם עשה משפט מכריע לכף זכות כי משפט ג"כ עמידא דאמצעיתא משפט לאלקי יעקב: רלה ם שלא להדר פני גדול בדין שנ' ולא תהדר פני גדול. בחי' כ' ג"כ משום ישוב ב"א. ומהר"ם כ' שלא יסתתמו טענותיו של חברו כי יש לך להדר פני גדול על כל הגדולים והוא היוצר כל ית"ש עכ"ד. ויש לרמוז זה באות ם עד"ש בגמרא מס' רומז מאמר סתום ורומז טעם הנ"ל במצוה זו שאם יהדר פני גדול יהי' לבע"ד שכנגדו מאמר סתום ויסתתמו טענותיו רק יש לך להדר פני גדול שבגדולים שהוא המושל על כל מושלים כמו שנרמז ג"כ במ"ס עד"ש באודר"ע ם סתימה בו נקרא הש"י מוסל בגוים וכן אומרת מ"ם וממשלתך בכל דור ודור ועוד יש לרמוז עפ"י מ"ש בזוה"ק במצוה זו בגין דצדק לא דאין לדא ושביק לדא אלא כולא חדא בשיקולא חד כגוינא חד ולא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול אלא כולא בשקולא חדא בצדק עכ"ד. ונרמז זה במ"ס עפ"י מ"ש בפליאה מובא בס' קה"י מ"ס היא המלכות שאינה מט בה כ"א לטובים בדין עכ"ל: וזה רומז מל"ת זו שלא להדר פני גדול רק למי שזוכים וטובים כפי הדין האמיתי והבן: הויה רלו י לשפוט צדק שנ' בצדק תשפט עמיתך. בחי' כ' בהשוואת הדין יתיישב העולם ואם מכבדים א' מבעלי דינים יפחד הבע"ד שני לטעון ויצא משפט מעוקל. וכן נכלל במ"ז שמצוה על החכם לשפוט בד"ת שאם לא ירצה לשפטם ילכו אל א' מהמון ויטו הדין עכ"ד. ומכ"ש אם יגרום שילכו לשפוט בדיניהם יהי' גם חילול שמו ית"ש. וענין טעם הא' להשוות הבעלי דינים בסוף יש לרמוז באות י' מן הויה ב"ה דהוא י' חכמה הנקרא גולם פשוט שממנו נצטיירו כל הצורות ע"ד כולם בחכמה עשית וכ' בע"ח שער אבי"ע דיוד זה הוא השוה ומשוה קטן וגדול. ונרמז מצוה זו דיש להשוות הכל ובזה יהי' ישוב העולם הזה הנקרא ארץ כטעם ה' בחכמה יסד ארץ. כטעם אבא יסד ברתא שהיא ארץ מדת צדק הדאין בשקולא חדא לכולם כמש"ל וכן נרמז ענין השני דמצוה על החכם לשפוט דין תורה. כי חכמה יסד ארץ וכן החכ"ם שהוא י' צריך לדין לעמי הארץ שהם בחי' צדק וכנ"ל. ושלא להביא הדין של חכמה אצל ההמונים שאינם חכמים בחכמת התורה אות י' אורייתא מחכמה נפקית ואם יגרום להביא הדין לפני עכו"ם יהי' חילול שמו י"ת הנרמז באות י' שרותא דהויה ב"ה: רלז ה שלא להגיד לחברו דברים שכנגדו דיבר עליו והוא נקרא רכילות ר"ל שנ' לא תלך רכיל בעמך. בחינוך כ' טמ"ז לפי שהקב"ה חפץ בטובות הבריות וצונו בזה כדי שיהי' שלום כי הרכילות גורם ריב ומצה עד"ש רז"ל לה"ר הורג ג' האומרו והנאמר עליו והמקבלו עכ"ד. ויש לרמוז מצוה זו באות ה ראשונה שהוא כנגד יסוד האש כנודע מע"ח שער טנת"א וכ' בס' שער הקדושה להרח"ו כי יסוד האש כנגד מין אדם בחי' מדבר וכ"כ בחינוך למעלה מצוה קל"ג עש"ה והנה מעלת בחי' מדבר הוא יותר על בע"ח לפי שיש לו כח הדבור לדבר דברי תורה הלא כה דברי כאש ודברי תפלה ושירות ותשבחות והבאת שלום. וכדומה אמנם מי שמדבר רכילות ולה"ר וכדומה דברים האסורים עפ"י התורה הלא הוא גרע מבהמה ואינו נקרא מדבר רק נובח ככלב כמ"ש דורשי רשומות בפ' ויקרא לה נוב"ח בשמו ל"ה ר"ת לשון הרע שמתגלגל בכלב ונובח וי"ל שגם בחיים הוא נובח או גועה כשור ונוער כחמור. ופוגם בה"א ראשנה שממנו יצאו הא מוצאות הפה כנודע דמבינה יצאו כ"ב אותיות התורה ה מוצאות הפה. שכן ס"ג כ"ב גי' פ"ה לדבר דברי תורה וכדומה ובזה יש לבאר מ"ש בס"י המליך אות ה בשיחה כו' ורגל ימין בנפש. כי בנקל הדבר מאוד לחטוא בדבור ובשיחה בעניני רכילות ולה"ר ר"ל כי אומר בלבו מה עשיתי הלא שיחה בעלמא היא וממש אין נקי מזה העין הגדול. לכן המליך הש"י אות ה' משם הויה ב"ה שהיא ה' ראשונה רומז בחי' מדבר כנ"ל ומ"ש ורג"ל ימין בנפש שכן מצות ל"ת זו לא תל"ך רכיל וכן הולכ"י רכיל נחשת כי הרכילות הוא אומנת הנחש כמ"ש במאה שערים במ"ז וז"ל והרכיל רומז לנחש הקדמוני שע"י לה"ר גרם מיתה לעולם ולפי שהי' ראשון לבעלי לה"ר השליטהו להפרע מכל בעלי לה"ר ומי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע כו' בקש שלום ורדפהו עכ"ד. והנה הנחש נקצצו רגליו שהי' הולך רכיל ברגל וכן נאמר לא רג"ל על לשונו להיות הולך ברגל הולכי רכיל נחשת רומז לנחש כנודע. לכן השליט הש"י רג"ל ימין שהוא רגל דקדושה דסטרא דקדושה הוא בצד ימין שע"י ה הנ"ל נשמר רגל ימין בנפש מלהיות הולך רכיל ח"ו: