דרך חוקיך צב

ברוך א שלא לישבע שבועות בטוי לשקר שנאמר ולא תשבעו בשמי לשקר. במל"ת זו אין עבירה בין אדם לחבירו רק למקום ב"ה לכן נאמר בשמי כי חותמו של הקב"ה אמת וכל שמותיו הקדושים אמת והנשבע בשמו האמת לשקר פוגם בא הרומז אלוף עולם אחד אמת כמ"ש באודר"ע אלף ר"ת אמת למוד פיך. עוד שם אלף אפתח לשון פה כו' כדי שיהיו מקלסין לפניו בכ"י וממליכים אותו בד' רוחות עולם עכ"ד בקיצר הרי א' רומז להמליכו בד' רוחות עולם והנשבע לשקר ח"ו מחלל שמו בעולם ח"ו עוד שם מפני מה א ידו זקוף מצדו מפני שהוא מעיד בו ומנופף בה להקב"ה שהוא אמת שנאמר וה' אמת לעולם ע"כ הרי א מעיד כי הקב"ה אמת והרשע המעיד שקר שנשבע בשמו על שקר פוגם בא. ונרמז מצוה זו במספר ברו"ך מתרי"ג מצות כי השומר פיו ולשונו משבועה הוא ברוך לה' ואם ח"ו נשבע בשמי לשקר הוא ארור ומדבק עצמו בא ארו"ר ר"ל. ונרמז ג' מצות של שבועות שוא שבועות שקר שבועות בטוי בג' אותיות רל"א לרמוז שע"י עון דשבועה העולם מתמוטט שנברא ע"י רל"א שערים פנים ואחור של אותיות א"ב כמשארז"ל שיש אבן על התהום וחקוק בה שם ה' והנשבע לשקר גורם שירום האבן מע"פ התהום ויעלה וישטוף העולם: תשא רכט ת שלא לעשוק את חבירו שנאמר לא תעשוק את רעך. בחיי כ' שהשכל מחייב בזה ואף שגזל ועושק ענין אחד הם מ"מ בא באזהרות הרבה לפי שרצה הקב"ה להרחיק אותנו מזה עד"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תו"מ עכ"ד. ויש לרמוז מי"ז באות ת עד"ש באותיות דר"ע אל תקרא תיו אלא תאו זהו תאותו של בו"ד שהוא מתאוה בכ"י לכל דבר. וידוע דחמדת ממון עולה על כל התאות ורוב העולם נכשלים בממון שאינם שלהם כמ"ש רז"ל ורובן בגזל ומכ"ש בעושק שמתחלה בא לידו בהיתר בודאי ע"י חמדה ותאוה מתהפך בתחבולותיו שישאר ת"י ולעשוק אהב לכן הזהירה תורה שלא לעשוק רק ישבר תאו הזו המתאוה את של רעהו. ובאוצה"ח תו"ד עבירה דעושק גורם שהקליפה יעשוק הטוב תחת ידו ולא יחזירה לבעלים ונרמז זה באות ת' שכל העשוקות והגנבות של קליפות נוגה יונקות מאות ת ושם נכנעה השכינה ת"י בסוד גלות הנשמות והשכינה ע"י אדם בליעל בסוד "ויכנעו "תחת "ידם ר"ת תי"ו והיא בסוד רגליה יורדות מות ב"מ עכת"ד. ועיין ענין זה בס' שעג"ע שער א"צ בענין ת דתרח כי בחצי טהירו התחתונה שם מדור הקליפות ונשמות עשוקות בהם והנה רגל ת יורדות לשם והנשמות העשוקות נאחזים ברגלי הת' ועי"ז עולים לחצי טהירו עליונה ומתבררין אל הקדושה למקומם עיין שם. ובזה יובנו דברי מרן באוצה"ח ג"כ וה' יכפר. ונרמז באות ת מן תשא שע"י שיחזיר העושק לבעלים ולא יעשוק לרעהו תשא כל הנשמות העשוקות ר"ל וגם את נפשך תשא למעלה ע"י התיו כנ"ל: רל ש שלא לגזול מחבירו ממון או חפין בחזקה שנאמר ולא תגזול. בחינוך כ' דבר זה השכל מרחיקו כי הוא סיבה לחורבן עולם ולא לישובו עכ"ד וי"ל באות ש עפמ"ש רשב"ג על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. נמצא אלו הג' הם קיום עולם ועמידת ישובו של עולם. והנה הגזל הוא היפוך ג' דברים ההם שאין בו דין ולא אמת כי באמת הגזילה הוא לנגזל ולא לגזלן ומכ"ש שאין בגזל שלום לכן גזל הוא חורבן עולם. ויש לרמוז ג' דברים ההם בשין רזא דאבהן בג' קוין שלה כנודע שהם אברהם יצחק יעקב שהם ג' עמודים אברהם שלום שגמל חסדו עם כל ברי' ועשה שלום יצחק דין יעקב אמת לכן ש' רזא דאבהן רומזים דין אמת שלום להרחיק מן הגזל שהוא ההיפוך. עוד י"ל עפמ"ש באודר"ע שין רומז שיניהם של רשעים שעתיד הקב"ה לשברם לעתיד לבוא ע"כ ומפורשים משום שאכלו גזל וטחנו בשיניהם הרי רמז על לא תגזל. רלא א שלא לאחר שכר שכיר שנ' ולא תלין פעולת שכיר. בחינוך לפי שחפץ הש"י הש"י בקיום האדם וידוע כי באיחור המזונות יאבד הגוף ע"כ צונו לתת שכר שכיר כי אליו הוא נושא את נפשו להתפרנס בו ושם גבולו יום א' כי דרך ב"א לפעמים להתענות יום אחד עכ"ד. ומהר"ם כ' ונצטוינו לתת ש"ס ביומו לאשר סיכן א"ע עבור מזונו ונרמז אחר שהנה שס"ה מל"ת הם נגד ימות החמה והאדם שהוא שכיר יום צריך לתת לו חוקו בתורה ומצות ואם לאו היום עצמו צועק ותובע עלבונו ולא לאחר השכירות כי המלאך הממונה על אותו יום מקרבו לפני יוצר כל ודן אותו כמו שעבר על גזרת המלך שגזר שפועל זה יאכל אותו יום משכירותו ונראה ככופר בשכר ועונש שאלו הי' מאמין הי' נותן לו שכירתו עכ"ד. ובזוה"ק ת"ח לית לך יומא ויומא דלא שלטא בו יומא עילאה אחרא ואי איהו לא יהיב