דרך חוקיך צא

ובפשיטות י"ל כי המכחיש בפקדון או בממון שתים רעות עושה א' שגוזל של חברו והב' שכופר גם בידיעת הש"י שהוא יודע ועד ואין נסתר מנגד עיניו גם יצא מסתם חזקה של כל יב"א שאמרו אין אדם מעיז אם חבירו מכיר בשקרו והוא העיז בפניו לכחש נגדו. ונרמז באות י' חכמה עליונה שהוא רומז השגחת המשגיח וכן רומז י' שרותא דשם הוי"ה ב"ה כמ"ש בזוהר ובי' נכלל כל השם הוי"ה הרומז היה הוה יהיה המהוה כל הויות ומושל ומשגיח עליהם כרצונו. ועוד נרמז עד"ש בסי' המליך אות י' במעשה ור"ל מעשה נקרא עולם המעשה דהיינו עניני ממון מו"מ ומסחר וקנין והלואה ופקדון צריך להמליך הש"י עליו בזה כי יצר לב האדם רע מנעוריו להכשל בגזל וחמס כאמרם רובם בגזל לכן צריך להמליך השי"ת כנרמז באות י' שרותא דהוי"ה ב"ה במעשה העולם ועי"ז יבוא לו ההשפעה דקדושה הנרמז ביוד כטעם פותח את יודך ובאם ישמר מן מרמה וכחש את של רעהו וילך לבטח דרכו לנצח ותוכן דברי אדומו"ר הק' באוצה"ח יוד שורש כל השפעות וחיות כל הנבראים והכופר פוגם בנקודה זאת ומוסר י' כתרין בידא דסם וכופר בבת עין שכשם ההשגחה ומשם יוצא השפע לכל הנבראים: לא רכז ל שלא לשבע לשקר על כפירות ממון שנאמר לא תשקרו איש בעמיתו. במצוה ל' מובא החינוך שאין להזכיר שמו הגדול לחנם ולשוא וכ"ש במצוה זו בשבועות שקר ירשיע מאוד לשקר בשמא דמארי' דעלמא כולא. ובאלשיך כ' כי המזכיר שמו של מלך בשר ודם אינו מרגיש בדבר. אבל הוא ית' הוא ושמו אחד ובהזכיר שמו שם הוא כמ"ש בכ"מ אשר אזכיר את שמי אבוא אליך כו' וז"א לא תשא את שם י"א א"ת מרבה את עצמו ית"ש עם שמו בשבועה אתה נושא כביכול ה' אלקיך מכ"ש אם הוא לשקר עכ"ד. וכ' בכלי יקר דהעולם נזדעזה בשעה שאמר לא תשא לפי שע"י שבועת שוא נפרעין מכל העולם וטעמו מבואר בלא תשא יען דכל הנמצאים תלוים בשמו ית"ש והנושא שמו כאלו הגביה כל הענפים עמו דהיינו כל הנמצאים מעלה ומטה לכן לא ינקה כי הקב"ה אינו מוחל רק עון הנוגע רק אליו משא"כ בין אדם לחבירו וכאן חטא נגד כל הנמצאים ג"כ עכ"ד. ויש' לרמוז זה באות ל הרומז ל"ב כמ"ש באודר"ע והנה הקב"ה הוא לב העולם כי כמו שהלב בו החיות של כל האברים באדם שהוא עולם קטן כן הקב"ה הוא חיות כ"ע והוא שאמר דהמע"ה צור לבבי וחלקי כו' לכן בהניע ח"ו להקב"ה שהוא הלב וחיות של כל עולמים ממילא גם כל העולמות יחוגו וינועו כמש"ל לכן ח"ו לשבע לשוא או לשקר בשמו ית"ש. ונרמז באות ל מן לא תשא כי כל השבועות טעם אחד להם טעם הכללי הזה כמ"ש באלשיך כנ"ל. ועי"ל דהעובר על מל"ת זו לישבע לשקר על כפירות ממון עובר גם על לאו לא תכחשו הנזכר בסי' רכ"ו וכן עובר גם על לאו דלא תשבעו בשמי לשקר על שבועות ביטוי שאח"ז כמ"ש במצות ה' כי נשבע ג"כ על שקר ומצוה זו דלא תשקרו היא באמצע שניהם כי יש בה גם מהם וכוללות גם לא תכחשו ולא תשבעו יחד ובמ"ז נאמר איש בעמיתו אף כי נוגע להש"י שנשבע בשמו לשקר מ"מ הוציא הכתוב אזהרה זו על לא תשקרו איש בעמיתו לכן במל"ת של שבועות בטוי ששם אינו נוגע לרעהו רעה נאמר וחללת את שם י"א אבל באזהרת זו אף שנשבע ג"כ לשקר מ"מ הוציא החטא רק על עמיתו כי לפי גדלו ענותנותו כי הרע לו מאוד על רעת רעהו מעל חילול שמו ית' ומראה בזה גידל השגחתו בעולם שלא ירע איש לרעהו וזה נרמז באות ל עד"ש באוד"ע ובתמונה מפני מה ראשו של ל כפוף למטה מפני שמשגיח בתחתונים כי רם ה' ושפל יראה ובאוצה"ח כ' שכאשר יארע לאדם דין תורה עם חברו הוא בהשגחה עליונה שחסר תיקון וכמו שחבירו תובע אותו כן תובעין אותו למעלה על חסרון נפשו והמודה ועוזב לפני ביד ממשיך תיקון לנפשו וסימן טוב לו שיחזור למרא דבשמיא בתשובה שלימה והמכחש לחבירו בשבועת סימן ששקר בשבועה שמשביעין אותו למעלה תהי צדיק כו' ולא די שלא הוסיף תיקון אלא הוסיף חטא על פשע ומפריד מלכות מבינה וגורם אריכות הגלות ונרמז באות לעד גי' ב' הב"ל הבל עליון דבינה והבל תחתון דמלכות ואלו הי' זכה לקיים שבועתו למעלה הוי צדיק שמקשרין אותו שיהי' בכוחו לתקן נפשו ע"י הבל תורתו ותפלתו שיתחברו ב' הבלים יחד כטעם למדיני ר"ל למד גי' ב' הבל] לעשות רצונך ועי"ז מלמ"ד ידו לקרב מלחמת היצר עכת"ד הק'. ומעתה לפ"ז יש לרמוז מ"ז באות למד אשר ע"י תיקון מל"ת ומודה ועוזב אז נעשה תיקון זה גם למעלה ומקיים השבועה תהי צדיק ואם ח"ו עובר ומכחש ונשבע לשקר אז עובר גם שבועה הנ"ל ומפריד בין מלכות לבינה סתם ב' הבלים כנ"ל ויש לרמוז זה באות ל אשר ו' שלה הוא בינה שהוא בחי' מגדל הפורח באויר שהיא בינה כנודע וצורת כ הנשאר רומזות למלכות הרי יחוד מלכות ובינה ודו"ק ואם עובר ומכחש פוגם בצורת ל כ"ו ומפריד מלכות מבינה ח"ו: