דרך חוקיך צ

ז"א ברי' קול המקים אותה מעפרה לתת עולל לעני כנ"ל: רכג צ שלא ילקוט בעה"ב פרט הכרם והוא הנופל בצירה שנאמר ופרט כרמך לא תלקט. והוא כעין מצות לקט בשדה הקמה. ויש לרמוז מצוה זו באות צ' עד"ש בסי' המליך אות צדיק בלעיטה ורומז לחסום תתאוה שלא יהי' להוט אחרי פירות הנחמדים כמו ענבים שהם משיבים נפש האוכלם לכן ירצה הבעה"ב ללקט גם הנופלים לארץ ע"ז באה האזהרה שלא ילקוט הפרט ק והי' לעניים כ' צדיק ה' צדקות אהב. ורומז המליך בחי' צדיק האוכל לשובע נפשו לא להנאת גופו בלעיטה א"כ יניח העניים חלקם. ויל"ע טל פי הידוע ענין רפ"ח ניה"ק שנפלו למטה מן כרם עליון כרם ה' צבאות כנודע מסוד שבירת כלים והנפילים וכל מגמתינו ועבודתינו להעלותם ולבררם להחזירם אל הקדושה וידוע מס' המקובלים הק' טר"ף כשהמלכות מבררת רפ"ח נית"ק מן הקליפות ומן הברורים הללו נותנת טרף לכל העולמות בסוד ותתן טרף לביתה. ולפ"ז י"ל גם פר"ט הכרם מה שנבררין מן הרפ"ח ניה"ק הנופלים מן הכרם וע"י הצטרפות אלופו ש"ע ביחודא דילי' נעשה פרט ונעשה טרף לעניים שהם בחי' מלכות דלית לי' מגרמא כלום. ויש לרמוז זה באות צ, הרומז צ' אותיות. שהם בי"פ שם ב"ן ב"ה, כמ"ש במק"מ בביאור זוה"ק וירא דף ק"ג ואברהם ושרה זקנים באים בימי"ם שיעורין דיומין דאתחזו להון חד מאה וחד צ' וכ' במק"מ כי צ' רומז לצ' אותיות שיש בשם ב"ן בכללות עשר ושרה נגד המלכות ב"ן ב"ה עכ"ד ע"ש הרי רומז צ' במספרו לי"פ ב"ן סוד כרם שהוא י"פ הוי"ה כנ"ל ובמילואם וטובם בההין י"פ ב"ן צ' אותיות ושם ב"ן הוא המברר הרפ"ח ונעשה פר"ט הכר"ם. והנה נרמזו ב' מצית אלו המל"ת והמ"ע דפרט באותיות ל"ו מן מצותי עפמ"ש בכוונת צ"ו את ב"י דפרשת התמיד לכן נקרא קליפות עשיה צ"ו לפי שיונקים מן א"ל אד"נ גי' צ"ו והקליפות דעשי' קשים ורעים מאוד ונקרא ע"ז עיין בסידור. והנה ע"י מצות אלו דפרט הכרם מעלים ניה"ק מקליפות ההם שיונקים מן צ"ו ומגביהם הרפ"ח ונעשים טרף דקדושה בחי' שמות הק' אל אד"נ גי' צ"ו ואין להם עוד יניקה משם: רכד ו מ"ע לעזוב פרט הכרם לעניים שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם. יש לרמוז באות ו' דהוא רחמי"ם כנודע כי ו' הוא ת"ת יעקב הנקרא רחמים רומז לרחם על עניים. וכבר כתבתי במל"ת הקודמות דנרמזו ב' מצות אלו באותיות צ"ו מן מצותי הרומז אל קליפות דעשי' שנפלו בהם רפ"ח ניה"ק מן כרם מליון וע"י מצות אלו מעלים רפ"ח ניה"ק ואין להם יניקה ונעשה טרף נתן ליראיו ותתן טרף לביתה. אך יען דכל מצוה מתריג"מ יש לה אור מן אות מיוחד לו מן עשרת הדברות כנ"ל בהקדמה לכן נרמזו ב' המצות בב' אותיות צו: אך נרמז המל"ת באות צ' הרומז בצורתה לפעמים בחי' נוקבא ינ י' רומז מידה עשירית כ' רומז כ' כפופה מלכות הכופפת רגלי' מן החיצונים וכן כ' הנופלת והיא סוכת דוד מלכא. ומ"ע זו נרמז באות ו' שהוא דכר שכל מ"ע בדכורא ומל"ת בנוקבא: רכה ת שלא לגנוב ממון שנאמר לא תגנובו. כ' הרדב"ז שזה לתיקון הישוב ושלא ירבה הגזל והחמס וכפל הוא לקנס וכאשר יגיע מידתו לטבח ומכר משלם ד' וה' והגוזל או הגונב הרי הוא יונק מכוחות הטומאה ומטה צנור הקדושה לכח הטומאה עכ"ל. והכלי יקר כ' הגונב ממון ישלם שנים כי לא נסתפק במה שיש לו ומתאוה תאות הכפל כמארז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו ורמז לדבר ממון מן אותיות הכפל כזה מם מם וו נון ע"כ דינו לשלם כפל ועוד שהגנב גנב ב' לבבות ב' גנבות ממון בעליו ודעת קונו משא"כ הגזלן עכ"ד. ויש לרמוז לפי' הרדב"ז שהוא הריסות ישוב עולם. באות ת שהוא חותם אמת של הקב"ה אשר באמת נברא העולם בראשית ברא אלקים ס"ת אמת והגנב מקלקל חותם אמת של כל העולם כמו שיקלקל חותם הבית והתיבה שמונחים שם החפצים והממון כן מקלקל חותם העולם כולו כי חותם שלו הוא מקור השקר לגנוב את אשר ניתן לרעהו בגזרת המשגיח האמיתי ית"ש ברצונו ית"ש. גם היא גונב עין של מעלה ח"ו וסובר שאינו רואה והוא שקר גמור כמ"ש אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו לכן הוא מקלקל חותם ת' חותם אמ"ת ונדין באות ת' תמות ב"מ כמ"ש ובאת אל בית הגנב וכלתה עציו ואבניו. ולפמ"ש הכלי יקר הנ"ל שמתאוה אל הכפל וגונב ב' גנבות כנ"ל נרמז באות ת' לפמ"ש עאודר"ע ת' אל תקרא תיו אל תא"ו שהוא מתאוה בכל יום אל כל דבר כו' ונרמז באות ת' מתיבת מצותי שעי"ז עובר ח"ו על כל המצות כיון שהתאוה גוברות עליו עד שאומר ח"ו מי רואני ומי יודעני: רכו י שלא לכחש בשום תביעת ממון או פקדון שנאמר לא תכחשו. הרדב"ז כ' לפי שהש"י מחזיר הפקדון בכל יום מחדש והוא הנשמה באמונה והכופר בפקדון יכחיש ענין זה עכ"ד