דרך חוקיך פט

יש לרמוז דע"י מצות פאה בקציר נעשה שמירה בשדה כמו בבית שצוה הש"י לקבוע מזוזה שהוא שמירה לבית ברשימת שם שד"י כביכול כי שם הזה הוא שמירה מן החיצונים. יען כי בשם הזה נברא העולם ע"י בחי' צמצום שאמר לעולמו די. והכל הי' עבור ב"י שיקבלו טובות הש"י כדרך המלך שמעמיד שומר איש גבור מלחמה שלא יעזוב זר במחנתו כן שם הזה רומז צמצום בחי' דין שלא יבואו זרים בגבולינו. והנה בשדה מניחים פא"ה גי' אלקים מדת הגבורה לשמירת השד"ה והנה פא"ה עם השד"ה גי' קצי"ר לכן כשמסירים פא"ה מן קצי"ר כראוי אז נשאר שם שד"י ר"ל מספר פאה בהסיר ממספר קציר נשאר שד"י ויש שמירה מעלה להשד"ה הזאת אבל כשאין מסירים פאה מקצי"ר נשאר קצי"ר לבד גי' ת' ושלטין עליו ת' מאות איש דעשו. שהוא גי' ר"ע עי"ן ר"ל כמספר קצי"ר. לכן מסירים פאה בסוף השדה כדרך השומר העומד בסוף הגבול. ועי"ז יהי' מבורך מטוב עין דלעילא. וישמר ע"י שם שד"י כנ"ל כמספר השד"ה ונרמז זה באות ש' הרומז שד"י כמ"ש בזוה"ק. ובפרטות ש' ען ולשמר"י מצותי שיהי' לו שמירה דקדושה ועיין מבוא שערים שער ג' ח"ב פי"ג פאת השדה היא בחי' מלכות והוא בחי' אלקים ונרמז אלקים מלא גי' ש' וכן נרמז בשם מצפ"ץ גי' ש' כמו פאות הרא"ש ע"ש ודו"ק: ריט מ שלא ילקוט בעה"ב לקט הנושר בשעת קצירה שנ' ולקט קצירך לא תלקט. בס' חן טוב שרצה הקב"ה לזכות ב"י שידעו כי אני ה' אלקיכם ול"ה הארץ ומלואה ואתה אריס בתוך השדה ומוכרח אתה לקיים גזרות בעל השדה והעני שותף עמך וחפצתי לתת לך כל השדה ואותו המעט לעני וזה תעזוב אותם אני ה' אלקיכם ר"ל בשביל שאני הא' צויתי ע"ז לא בשביל שאתה מרחם על העני עכ"ד. ויש לרמוז זה באות מ' הרומז מלך כמ"ש בזוהר ור"ל לקיים בשביל שאני מלך עולם וצריכים אתם לקיים מצותי וזה הנרמז במ"ם של לשמרי מצותי ר"ל לעשות רק בשביל מצותי וגזרת המלך. והנה תלה הדבר אם נפל לארץ מידו בשעת תלישה. אז הוברר הדבר שהוא של עני ואינו שלו רק לה' הארץ ומלואה. וקנה אותו העני מן הארץ אשר לה' כי העני הוא חלק ה' והוא מאנין תבירין דילי' ונרמז באות מ"פ האומר שירה מלכותך מלכות כל עולמים. ואומר כי לה' המלוכה' כמ"ש באודר"ע: רך ר לעזוב הלקט לעניים שנ' לעני ולגר תעזב אותם. הרדב"ז כ' טמ"ז כדי לקבוע בנפשותינו מידות הנדיבות והרחמנות בכ"מ. ויש לרמוז באות ר עד"ש בס"י המליך אות ר בשלום: עד"ש שלום יעשה לי באם נותנים לעניים שעבור זה אינם קורין תגר ואינם מתרעמים על מדותיו. ונרמז עוד באות ר' הרומז רחום כמ"ש באודר"ע שבאות ר' נקרא הש"י רחום. והוא לרחם על עני ור"ש הרומז באות רי"ש כמ"ש בשעג"ע ר רומז רישות ודלות ונרמז לרחם על ר"ש: ארך י שלא ילקוט בעה"ב עוללות הכרם שנ' וכרמך לא תעולל. יש לרמוז באות י' עפ"י מ"ש במאורות נתן כרם הוא המלכות בעת שמאירין בה כל י' ספירות שבהם י"פ הויה גי' כר"ם ובעת העדר היחוד כביכול נקרא כרם דל עכ"ד וידוע דמלכות בעת הגלות היא רק נקודה כמו י לפעמים כטעם שחורה אני ונאוה ואז נקראת ענ"י ואביון ונקרא עוללת הכר"ם שכן עלל חסר ו' גי' ענ"י והוא ק"ל שלה כנודע וז"ש ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם כי ע"י העוונות גרמתם לבער הכר"ם בחי' מלכות ולעשותה עני בחי' עלל וזהו גזילת הענ"י כביכול. והנה אם ילקוט בעה"ב עוללות הכרם יגרם ח"ו גזילת העני לבחי' מלכות כנ"ל וזהו וכרמך לא תעולל. לא תגרום לו בחי' עולל רק לעני ולגר תעזוב ואז יהי' בחי' כרם בכל הקומה בכל י"ס דילה וזהו הנרמז באות י'. ועוד י"ל י' רומז על השפעה כטעם פותח את יודך כנודע. ולא תגרום להיותה נקודה קטנה י' עולל רק יוד ספירות גמורות: מצותי רכב מ לתת עוללת הכרם לעניים שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם. י"ל באות מ"פ על דרך שיתבאר במצוה זו יחיד קובה"ו שהוא קול וק"ל כמ"ש בזוהר ויגש והקל נשמע בית פרעה דא הוא קל בלא ו דבכאת על מקדש ראשון ושני והקל נשמע לעילא מ"ט בגין דו' אתרחיק מינה כו' כד יקום קוב"ה להאי קל בלא ו' מעפרא ויתחבר בו' כל מה דאיתאבר מינה בגלותא יתהדר עכ"ל הרי שקל בלא ו' רומז לשכינה וצריך לחבר אליו קול בו' והוא יחוד קובה"ו. וזה רומז לתת עולל לעני עולל גי' קול [ואף שבמצוה הקודמות כתבתי עלל ח"ו הנה כ' בכנפ"י שיש לדרוש מלא או חסר לעת המצטרך]. וענ"י גי' קל הרי קול קל יחוד קובה"ו. וזה נרמז בצורת מ"פ נ"ו. במ"ש בעט"צ נ' רומז סוכת דוד הנופלת נ' דאשרי בחי' קל דבכאת על מקדש ראשון ושני כמ"ש בזוהר הנ" ל ו רומז בחי'