דרך חוקיך פח

לרמוז מ"ז באות י' עדים באודר"ע י' אמרה שבי נקרא הש"י יחיד כ"ע. ועוד י' הוא ראשית כל הצורות וכל הצורות ממנו מצטיירים כמ"ש בשעג"ע ועד"ש אין צור כאלהינו וארז"ל אין צייר כאלהינו וזהו מבטל כל דעות כוזבות של ע"ז ועובדיה שהקב"ה עשה וצייר כל צורות לכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים. וזולתו אין צייר ואין צורה כי הכל בטל אליו כמו הנרמז באות י' שכל הצורות נובעים ממנו. והוא מכתב הראשון שא"א לצייר צורה בלתי י' ומהר"ם כ' סמיכות מ"ז לחג המצות תשמור (שנ' בפ' משפטים) שכמו שעשה באלהיהם שפטים של מתכות נרקבות לכן אלהי מסכה לא תעשו לכם. ומסמיכות למדו דע"ז אסור במשהו כמו חמץ. ויש לרמוז באות י' רומז חילוק בין חמץ למצה דהיינו ה מן מצה לחית מחמץ. דהוא רק נקודה אות י' דהוא עשהו: ולשמרי ריו ו שלא לאכול נותר שנ' ואם האכל יאכל ביום השלישי כו'. בחינוך כ' שורשו כתבתי למעלה באיסור פגול מה שידעתי ע"כ והנה בפיגול כ' הטעם משום דהקרבן בא להכשיר מחשבות בא' כו' לכן ראוי להפסל במחשבה הנטויה מן היושר בכל מעשיו עכ"ד שם. והנה טעם הזה לא יצדק בנותר דהמחשב' הי' כהוגן בעת ההקרבה ואח"כ נתותר במעשה לא במחשבה. אבל שם בפגול מיירי דהי' הפסול רק במחשבת לבד לאכלו חוץ לזמנו: ואסור אף לאכול בזמנו. א"כ איך שייך הטעם דשם לכאן ונראה לפע"ד ע"ד שכתב בפרדס ה"ק סדר זמנים תם ת"ת ומלכות מידות יום ומידות לילה ובתם נכלל כל ההיקף ולפי שהם קדמו במחשבה תחלה ארז"ל מלמד שהי' סדר זמנים לפניו קודם לכן עכ"ד ה"ק. הרי דסדר זמנים שהם יום ולילה הם בחי' מחשבה נמצא אם נעשה איזה שינוי בזמן נעשו פגם במחשבה כי זמן הוא בחי' מחשבה. לכן אף אם השינוי הוא במעשה בפועל נקרא שינוי בבחי' מחשבה. ויש להעמיס כן בדברי החינוך באמרו בהיות סיבתו של דבר המחשבה ראוי להפסל במחשבה הנטוי' מן היושר בכל מעשי"ו ר"ל אף במעשה של בחי' מחשבה כגון נותר דהשינוי בזמן דהוא מחשבה. ויש לרמוז מ"ז באות ו המושכות עוד וו דהם ת"ת ומלכות כמש"ל במצוה קס"ז בשם ס' רז"מ. וכן ו רומז ז"א שהוא בקי' זמן כמ"ש בזהר אחרי מאי שנה דא קוב"ה וכן שנ"ה גי' מחשבה וכן מ"ה ב"ן גי' זמ"ן שהם תו"מ הנכלל בוו כנ"ל: ומהר"ם כ' טמ"ז שלכל יום מלאך מיוחד הפועל בו אין להותיר מזה על זה שנראה כמזמנו על השירים ועל הנותר דומיא דאין יו"ט מכין לחבירו לפיכך אין להשאיר לחברו מה שזכה בו יום הקודם ולפי שהחטא הנעשה באותו יום מקטרג עליו הוא והממונה על אותו יום לכן שנתקלקלה סעודתו רע בעיניו וכ"ש אם יאכלו סעודתו אחרים עכ"ד. ונרמז זה באות ו מן ולשמרי מצותי רומז לשמור המצות בזמנם. והרמב"ן כ' והמחשב לאכול או להקטיר חוץ למקומו הוה כאלו הוציאו ממקום הקדושה למקום הטומאה וכן החושב חוץ לזמנו הוציאו מאותן שהי' הקרבן מזומן להם והכניסו ברשות אחרים ואינו בכלל סדר הזמנים וטעון שרפה כע"ז לפי שמחשב בהם מחשבה רעה כאלו הקריבו לע"ז ופוגם במחשבה עליונה והנותר הוא אינו לרצון שהרי יצא מכלל סדר הזמנים ונכנס בכלל כחות החיצונות לכן מצוה לשורפם כע"ז עכ"ל הרי דבנותר יוצא ג"כ מסדר הזמנים והוא כע"ז הפוגם במחשבה. והוא כמש"ל שכל סדר זמנים היה במחשבה תחלה וכן המליך אות ו ובהרהור ומחשבה בסדר הזמן שהוא ו כנ"ל: ריז ל שלא לכלות פאה בקצירו שנ' לא תכלת פאת שדך לקצור. בחינוך כ' כי רצה הש"י שיהי' לעמו רוח נדיבה שמתוך הפעולה תתפעל הנפש ותהי' טובה ותחול ברכות טוב ה' בה ואם יאסוף הכל לביתו ולא יתן לעניים כי ירעבו יורה בזה רוע לב ונפש רעה תבואתו כי במדה שאדם מודד מודדין לו בה. וזה הטעם יספיק לנו גם בפרט ועוללת עכ"ד. ויש לרמוז זה באות ל של לשמרי מצותי לפי מ"ש לעיל כ"פ ל' רומז לב וידוע דבלב משכן הרוח והוא רוח נדיבה שיקנה ע"י מצוה זו כטעם אשר ידבנו לב"ו ורוח נדיבה תסמכהו שלא לכלות פאת שדהו. ועוד כי ע"י מצוה זו יקנה מידות הבטחון שיבטח בהש"י כי ימלא חסרונו שנותן לעניים ועי"ז תתברך תנובתו בכפלים. ונרמז למ"ד ג"י ע"ד כטעם בטחו בה' עדי עד ועה"כ גי' בטחו"ן: ריח ש שיעזוב פאה לעניים שנ' לעני ולגר תעזב אותם: ברדב"ז כדי לקבוע בנפשינו מדות הנדיבות והרחמנות בכ"מ אם בשעת הקציר אם בשעת הבציר ואפי' בקערה ארז"ל שצריך לעזוב פאה כדי שלא יהא רעבתון ורע עין כמארז"ל אין שריד במגוריו ע"כ לא יחיל טובו עכ"ל ובעיר מקלט כ' עניים עלולים לקבול על העשירים וקורין תגר על הקב"ה ונענים. ע"כ יניח חלקם וגם שלא יחשוב שהנחלות שלו לעולם והש"י הוא השליט מוריש ומעשיר עכ"ד. ונרמז באות ש' הרומז שלום כמ"ש בשעג"ע כי ע"י מצוה זו שלום יעשה בין עניים ולא יקראו תגר על מידותיו כביכול כטעם או יחזוק במעוזי שלום יעשה לי כביכול להקב"ה עם מאנין תבירין דילי' ועוד