דרך חוקיך פז

ואמרה לו. כי מי שיש לו לב אדם לא יטה לבו אל תיראו זנות שהוא מעשה בהמה. ומכ"ש שלא יבא על בהמה ממש להיות נדמה כבהמה רק מי שהוא חסר לב. וזה המליך ל' שהוא לב מבין דעת בתשמיש. ויש עוד רמז דהנה בלב משכן הרוח שהוא חיות אדם והוא בימין הלב ובחלל השמאלי יש רוח חיות הבהמית. וצריך האיש הנלבב להתגבר תמיד הימין על השמאל. והנה ע"י תשמיש הוא אתדבוקתא רוחא ברוחא כנודע והנה המדבק עצמו לבהמה ח"ו אז גם רוח ימין שבלבו בטיל לשמאל ונעשה כבהמה ממש וקונה לב בהמה שהוא רוח היורדות למטה לארץ. ומשפיל רוח אדם העולה למעלה כנרמז באות ל' העולה למעלה כי ל' רומז לב רוח אדם ומשפיל למטה לארץ ר"ל: ריב א שלא תביא אשה בהמה עליה שנ' ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה. בחי' כ' כבר נתבאר במצוה הקודמות. ומהר"ם כ' טמ"ז שמשנה סדרי בראשית שנאמר למיניהו ואעפ"י שלא עשתה מעשה אפקי' קרא לשכיבה בלשון עמידה לאשמעינין שאין עמידה וקיום המין בה ואמר לרבעה שחזרה מאשה להיות בהמה העומדת על ארבע רגלים עכ"ל ויש לרמז זה בא' עפמ"ש באותיות דר"ע ומנין שהא' נקרא אחד שנ' אינה ירדוף אחד אלף ומנין שהקב"ה נקרא אחד כו' ומנין שהתורה נ"ק אחד כו' ומפני מה ראשה של א זקוף ועומד ויש לו שתי רגלים כאדם מפני שהוא נחשב באמת ואמת יש לו רגלים עכ"ד. הנה נרמז באות א כי הקב"ה והתורה וישראל המה אחד. ור"ל שיש להם בחי' אחדות שאינם מקבלים הרכבה ממין אחר ח"ו. ח"ש במין אדם עם ב"ז והי' לבשר אחד כי זו ההרכבת הוא בחי' אחד אחדות האמתי ברזא שלימוי דאדם וב"ז כנרמז באות א' כמש"ל במצות פ"ו מזו"ח משא"כ הרכבה עם מין אחר יצא מן האחדות והוא מפריד אלוף כביכול ונרמז מ"ש מהר"מ הנ"ל כי א' צורתה ב' רגלים כמו צורת אדם ואז יש לו קיום שאז הוא אמת וקושטא קאי ואמת יש לו רגלים. אבל אם עושה תועבת לרבעה להיות לחזור מתואר אשה לתואר בהמה עם ד' רגלים הוא שקר ביצירה וזהו ההרכבה הוא בחי' שקר ואין לו עמידה וקיום הנרמז באות א צורת האדם בחי' אמ"ת כנ"ל. והנה בתועבת הזאת נאמר ארור שוכב עם בהמה ונרמז בא' ארור כמש"ל כפ' בצורת א רו"ר. וכן נרמז מ"ש במל"ת זו תבל הוא בצורת א רי"ו כנודע. והנה כ' ברז"מ דבאלף יש ב' אנפין הרי א' רומז ב' אלפין שהם ב"פ רי"ו גי' תב"ל: ריג ה לירא מאב ואם שנ' איש אמו ואביו תיראו. בחינוך כ' שראוי להכיר טובה למי שעשה עמו טובה וישום אל לבו שאו"א הם סיבה היותו בעולם ע"כ ראוי לכבד ולירא מפניהם. גם כי יגעו עמו כמה יגיעות ומזה יבא להכיר טובת הש"י שהוא סיבתו וסיבת אבותיו כו' ויעלה בדעתו כמה ראוי לעובדו עכת"ד ומהר"מ כ' דאם יהי' בועט באב ואם יהי' בועט גם בבוראו ד"ג שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו ויירא מהש"י אשר הוציאו לעות"ז ונתן בו מדע ושכל ע"י התורה לירש עוה"ב וזה הנסמך לפסוק ואת שבתותי תשמורו דהוא מורה חדוש עולם ועוה"ב דמי שיירא מאו"א יבוא ליראת שמים לידע שיש בורא עולם המחדש בטובו בכל יום תמיד מב' לכן יבוא לשמירות שבת הרומז עוה"ב עכת"ד ת"ק. ונרמז באות ה רומז אב אם כזה י שבעוקצה אבא כנודע מסוד כתיבת השם שנעוץ בה' י בזויות ימין ועם ה הרי יה אב ואם י אב ה אם. וכן רומז על הקב"ה הנקרא י"ה כי ביה ה' צור עולמים. ורומז ה על יראת שמים כנודע בסוד ה תתאה ור"ל לירא מאב ואם שהם שותפין עם הקב"ה. ועוד רומז חידוש עולם הנ"ל כטעם מהר"ם: כי באות ה נברא עוה"ז וכן רומז מ"ש שעי"ז ירש עוה"ב כי ה' מלא ה' רומז עוה"ז ויוד רומז עוה"ב ויוד רומז עוה"ב שנברא ביוד. ועי"ז יבוא לשמירת שבת כלה מלכתה הנרמז ג"כ באות ה' שמעיד על חידוש עולם: ריד ב שלא לפנות אחר אלילים בין במחשב' בין בדבור או בראי' או במעשה שנ' אל תפנו אל האלילים. בחי' כ' שמזה יהי' נפתה לעבדה. וכן כדי שלא יבטל ממנו באותן הבלים והאדם לא נגרא רק לעבודת בוראו עכ"ד. וזה נרמז באות ב עפמ"ש במג"ע אות ב רומז צורת העולם שהוא גדורה מע"ג רוחות ופתוח צד צפון. ואם יאמר אחד שהוא אלוק יאמרו לו שיגדור ויעשה מחיצה רביעית אז יאמינו לו. וזה נרמז בר"ת אלילים אין להם יכולת לעשות מחיצה הרי רומז צורת ב' שאין לפנות אחר אלילים שאין להם כח ויכולת לעשות מחיצה ד'. לכן אין לפנות אליהם כי הם הבלים וריק. לכן אין לבלות זמנו ולהיות בטל מן לימוד תורה ועבודת הש"י כנרמז באות ב דבראשית בשביל ישראל ובשביל התורה נברא כל מעשה בראשית לא לפנות מחשבתו לד"א חוץ מעבודתו ית"ש: ובאוצה"ח כ' דהפונה אחר ע"ז ומסיר לבו מהשגחת הבורא הרי הוא מחריב העולם ומונע הברכה והשפע הבא מבת עין דלמעלה ששם מקור הברכה ובאות ב נרמז ברכה שהברכה מקיים העולם ונברא בב' ברכת עכת"ד: רטו י שלא לעשות ע"ז לעבדה אפי' לנכרי שנ' ואלהי מסכה לא תעשו לכם. יש