דרך חוקיך פד

איהו דמות אדם עילאה דאיהו חכמה כח מ"ה ו ושכינתא תתאה איהו דמות אדם דאיהו עמודא דאמצעיתא ג"כ סוד ו' כח מ"ה ובגין דא נקרא וו ב' ווין לתרין ההין דאינון חכמות נסים ובגין דא וו באמצע תרין ההין דשמא קדישא כזה ה וו הה ודא איהו חכמות נשים ה' עילאה ירית חד ו' דאיהו חכמה עילאה אדם עילאה וה תתאה ירית חד ו' דאיהו אדם כח מה עכ"ד הק' הרי וו רומז חכמות נשים ו' א' רומז אביו ו' שני' רומז אחות הרי אחות אביו. קצט ע שלא לבוא על אחות אמו שנאמר ערות אחות אמך לא תגלה. יש לרמוז מל"ת זו באות ע דהנה אחות אמו רומז אמא עלאה אמא תתאה כי אמו כפשוטו אמא ואחות הוא מלכות אחותי כלה. והנה צורת ע' מבואר כ"פ בשם התמונה וז"נ דהיינו ראש ימין ו וראש שמאלי ז' ובצירוף גופה הנמשך למטה לצד שמאל הוא נ' עכ"ד לק"ש. והנה בשל"ה הק' מדמה תמיד איש העובר על כל אלה לת"ת שהיא בחי' אדם בליעל רשע ת"ת דקליפה והוא נגד ו' וכמש"ל מצוה קצ"ד והוא ו' מן ע' הרומז עו"ן כמ"ש בזהר והוא פוגם בב' דעין הרומז בינת כי נ' היא בינה דע' ובז' דהיא מלכות אחותו בת שבע מידה שביעית נמצא נרמז עון הזה בצורת ע דהיא ונ"ז: ר ש שלא לבוא על אחי אביו במשכב זכור שנאמר ערות אחי אביך ל"ת. יש לרמוז מל"ת זו באות ש שיש לפעמים ס' בצורת ו"ו כמ"ש במצת שמורים לכתוב בתפילין קו שמאל בצורת ו' והנה אחי אביו רומז חכמה ת"ת כי אבא הוא חכמה ואח נקרא ת"ת כמ"ש בתיקונים תמן אתקרי ו' אח והוא עד"ש בכוונת אחר א"ח ד' ודו"ק. ומעתה יש לרמוז ו' ראשונה רומז על אדם רשע העובר ר"ל כמש"ל באות הקודם בשם השל"ה י' רומז חכמה אב ו' שני' רומז אח שהוא ת"ת שבו ו"ק שפוגם בהם: ויל"ע לפמ"ש בלקוטי ש"ס ס' רומז זיו השכינה לכן נסמך ש' אחר ר' לרמוז רשע גורם שתסתלק זיו השכינה ח"ו הנרמז בשין עכ"ד ולפי"ז יש לרמוז מ"ז באות ש' ובא המצוה במנין ר' מתריג"מ רומז כנ"ל ר' רשע גורם סילק זיו שכינה ע"י עון הזה. ועוד יש לרמוז ש' בצורת זי"ו ז רומז זכור י אב ו אח כנ"ל שהוא עון דמשכב זכור על אחי אביו ר"ל: רא ה שלא לבוא על אשת אחי אביו שנאמר על אשתו לא תקרב דודתך היא. יש לרמוז באות ה עפמש"ל דערות אחי אביו הוא באותיות י"ו שהם אב אח ובמצוה זו אשת אחי אביו נתוסף עוד פגם בבחי' מלכות שהוא אשה והוא אות ד דלית לה מגרמא ובהעדר היחוד נעשית מן ה' ד ונרמז באות ה שבה צורת ידיו כי העוקץ שבאחורי' הוא י' כנודע מכתיבת השם וצורתה דו תרי ידו רומז אשת אחי אב: חסד רב ח שלא לבוא על כלתו שנאמר ערות כלתך ל"ת. יש רמז לאזהרה זו באות ח' עפמ"ש ברקאנטי הבא על כלתו פוגם בהוד עכ"ד וכ' בפרד"ס ובמאו"א ח' הוא הוד שמינית מלעילא לתתא נמצא פגם באות ח' ע"י חטא הנרמז בח' כמ"ש בזוהר. ועוד נרמז ח' צורתו וז' כמ"ש בתמונה רומז ו' הוא בן ז' הוא ב"ת שבע אשת הבן כלתו והוא חטא של כלתו ר"ל. ועוד נרמז עפמ"ש בפ' קדושים בערות כלתו תבל עשו. וי"ל ח' צורתה גם ב' זיינין כמ"ש בב"י וב"פ ז' גי' י"ד עם חית מלא הרי גי' תב"ל. והנה תבל פירש"י מלשון בלבול זרע אב ובן יחד, ונרמז גם במספר תב"ל זר"ע הא"ב ובנ"ו ל"א יהי"ה יח"ד וזה נרמז באות ח ב' זיינין חית: רג ס שלא לבא על אשת אחיו שנאמר ערות אשת אחיך ל"ת. בזה כ' ג"כ בשל"ה שרומז פגם ההוד ע"ש אשת תת"ת עיין שם. ויש לרמוז באות ס שהיא בינה אשר עד הוד אתפשטת. ועוי"ל עפמ"ש למעלה בטעם כללות עריות שלא לערב הענפים שכל ענף סיבה בפ"ע ועי"ז יכלו הנשמות שבגוף ויתקרב הגאולה והרחמים בעולם משא"כ ב' ענפים יחד שהם ב' אחים בכלי אחד הנה מערבים ב' ענפים ואין קץ וסוף רק חוזר חלילה זרע הענפים מאין סדרים בדרך עילה ועלול ראשון ושני ואין שם מעלת ומטה כלל ובאופן זה לא יכלו הנשמות שבגוף ויתעכב הגאולה ונרמז עון זה באות ס העגולה וסובב סביב לאין קץ ואחרית ומעכב הגאולה והחירות לנפשות וגופים הנרמז בם שהיא בינה עלמא דחירות הסומך נופלים להוציא ניה"ק הנפילים אשר בארץ למעלה ראש והרשע הזה גורם לעכב הסמיכה הזו והבן היטב כי הדברים עמוקים. רד ד שלא לבא על אשה ובתה טנ' ערות אשה ובתה ל"ת. טמ"ז נתבאר שאין לערב השורש עם הענף כי רצה הש"י שיהי' השרשים יוצאים קודם הענפים בדרך עילה ועלול הענף מן השורש משפיע ואח"כ מקבל. ואם יבא על אשה ובתה יהי' השורש שוה לענף המקבל עם המשפיע שלא בדרך