דרך חוקיך פג

מלכות. ונרמז באות ל' חלק העליון רומז מגדל פורח באויר שהיא בינה וממנה יונק גבורה הרי ב' אחיות דגואי וחלק תחתון של ל' הוא כ' הרומז מלכות כמ"ש בטא"א. וכ' נכלל במילואה כ"ף פ' רומז הוד כמ"ש בלק"ס ובע"ח טנת"א בא"ב בגד כפר"ת פ' בהוד הרי ב' אחיות בתי בראי שכ' של"ה ועי"ל למד רומז לב מבין דע"ת כמש"ל במאמר סי"ל המליך ל' בתשמיש כי בתשמיש ארז"ל גם בלא דעת נפש לא טוב שצריך להתקדש ולהמעיט תאוה הגשמיות עד"ש הרמב"ם בטעם איסור עריות מפני שהם מצויים אצלו תמיד ויבוא להרבות בתאוה זו בכל עת כנ"ל. והנה היותר מצוי' אצלו מכל הקרובות הוא אחותו שהיא עמו יחד מעת הולדם ולבו גס בה מאוד מבטן ומלידה לכן עלול להרבות עמה זימה ח"ו יותר מבכל עריות לכן נרמז באות ל דעת דקדושה להרחיק ביותר מלעשות כבהמה בלי דעת. ועוי"ל למד מלא ובצורתה דו כמ"ש במגן דוד צורה זו גי' חס"ד הו"א הנאמר גבי אחותו: קצד ש שלא לבא על בת בנו שנאמר ערות בת בנך לא תגלה. בשל"ה כ' הבא על בת בנו פוגם במלכות בת הנצח ויש לרמוז ברמיזה באות שו ג' קוין שבה המה יו"ז כמ"ש בתמונה י"ל כי בכל מקום מתואר האדם המצווה על מ"ע או מל"ת לבחי' ז"א אדם כמ"ש בכוונת לולב ובכ"מ. והנה האדם העובר נרמז בקו ו' מהשי"ן דהוא שם מ"ה אדם וז' הוא נצח כמ"ש בפרד"ס בשם התמונה וי' הוא מידה עשירית מלכות בת הנצח והוא בת בנו של האדם כי נצח ז' הוא בנו של ת"ת ו' וי' הוא בת הנצח. לכן נרמז זה באות ש מן לשנאי כי הקב"ה שונא הרכבת הזאת. ומהר"ם כ' טמ"ז לפי שעובר ירך אביו והרי הוא כבא על בנו והוא חוזר להיות הענף שורש היפוך היצירה עכ"ל. ונרמז זה באות ש' שקר שהוא היפוך היצירה ומשקר במ"ב ונרמז בשין מן לשנאי כנ"ל כי הש"י חותמו אמת כסדר ענפי הנשמות ושרשיהם: קצה נ שלא לבא על בת בתו שנאמר ערות בת בתך ל"ת. הנה בטעם ערות הבת כ' בשל"ה משום שהוא מטה השורש לענף וכופל למטה ממדרגתו והנה בבת הבת משפיל עוד יותר השורש ותרד פלאים והיא נפילה עצומה ביותר וזה יש לרמוז באות נ הרומז נופל כמו נון דאשרי והוא בחי' נפילה להנשמה הזאת ושרשה ונרות באות נ הרומז גם נשמה כמ"ש באודר"ע. וא"ל א"כ קשה מה שלמדו רז"ל בתו מן בת בתו מק"ו הלא באמת יש סברא נכונה לאסור יותר בת בתו מן בתו דהוא רק נפילה ממדרגת אחת מ"מ מצד הקורבה ושאר בשר הוה ק"ו: קצו א שלא לבא על בתו מאנוסתו. הנה זה הוא מן גופי התורה שלמדו רז"ל מק"ו מבת בתו ומגז"ש הנה הנה לכן נמנה בתרי"ג מצות כי זהו מגופי תורה, כ"כ הרמב"ם ז"ל. ונרמז מ"ז באות א הכולל כל התורה כמ"ש בס' הבהיר שמאלף יצאו כל כ"ב אותיות התורה וממנו נאצלו וממנו קיומם ע"כ וכ' בזוה"ק שאמר הקב"ה לא שבך אני נותן תורה לישראל והיא כנ"ל שא הוא הגוף של כל ס"ר אותיות התורה שיצאו ממנו וס"ר נשמות ישראל הם אחוזים בגופי תורה כי יש לכל אות מאותיות התורה אורות עליונים שהוא חיות האותיות שהם בח' גופים להם כי האותיות נתראים לעיני בשר בצורתם ותמונתם הקדוש והמושג בחוש נקרא בחי' גוף וכלי אל אורות עליונים. לכן נרמז ערות הבת שהוא בחי' גופי התורה באות א שהוא שורש וגוף לכל האותיות וכן אלף לשון למוד שלמדו זה רז"ל ונרמז העובר על מל"ת זו ומגלה ערות הבת הוא דבוק בא ארור כמש"ל שיש צורה ר' למעלת ר' למטה ו' באמצע ואלף גופה הרי א' ארור המבואר במדרש ויש לרמוז א' מספרה א' וצורתה כזה יווי ל"ב וכזה יוד ומילואה אלף בף דאי"ק עם נ"א הרי א' ל"ב רי"ו תתל"ד גי' בשוה ערו"ת הב"ת והוא א' ארור הנ"ל מן תיבת לשנאי: קצז י שלא לבא על אחותו מאישות שנאמר ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך הוא ל"ת ערותה. יש לרמוז באות י' הרומז חכמה אמור לחכמה אחותי את ופוגם באות י' וכיון שבאה ע"י אישות שהוא מדרגא דיחודא איש ואשתו לכן נרמזה באות י' הרומז יחידא משא"כ לעיל באחותו מאנוסה ונרמז זה ביוד מן לשנא"י שמדבק א"ע עם חכמ"ה ויחוד אשר שנא השי"ת: ועשה קצח ו שלא לבא על אחות אביו שנאמר ערות אחות אביך ל"ת. יש לרמוז באות ו שמושכת עוד וו במבטא דהנה אב הוא בחכמה הנקרא אבא ואחות ג"כ נקרא חכמה אמור לחכמה אחותי את והם ב' חכמות חכמה עילאה וחכמת שלמה ונמצא פוגם בב' ווין כמ"ש ברז"מ וז"ל ועוד וו הה"ד חכמות נשים בנתה ביתה מאן נשים דא ה משמא קדישא ה' עילאה ה' תתאה אמא עלאה אמא תתאה חכמת נשים דא ו' דאיהו חכמה כח מה אדם ודא סוד חכמה קדומה וחכמ' תתאה ושכינתא עילאה