דרך חוקיך פב

וברמב"ם עוד ט"א כדי שלא יעיז אדם פניו לבוא על האשה שחייב לכבדה וידחוק לפרש בכולם מטעם הבושה ע"ש שהאריך. ובס' עיר מקלט כ' בטעם עריות שלא להשיב דבר הנפרד לשרשו והענף לעיקרו כי כן אנחנו כלנו סיבה אחר סיבה כי מכח עליון נוצרו ז' (ר"ל אדם חוה קין והבל כא' עם תאומתו) נגד ז' ימי בראשית והקרובים הם הענפים המתפשטים מן השורש ויש להם לקבל ליחות מן הענפים אחרים לא מעצמם כי הוא מתייבש והבא על ערוה גורם יבשות הענף ההוא מהמרכבה עליונה של"ה וכ' הבחיי כלל הדברים הותרו הרחוקים לבא זב"ז כדי להראות סימני היחוד והרחוקים ראוים להתאחד ולעשות שורש והשורש צריך שיתפרד ממנו ענפים כי לא תתפרסם מעלתו כ"א ע"י ענפים וזהו הטעם באיסור עריות שכל הבא עליהם כאלו מקצץ ביחוד ע"כ נזכר בתחלת פ' עריות אני ה'. עכ"ד. והרמב"ן כ' מטעם העיבור כנ"ל שלא יכרת שם המת ממשפחתו וראה הש"י איזה מקום מנוחתו ואסרו לקרוביו כי לפעמים יבא בזכר ואם לא זכה יבא בנקבה. ושמא יבוא על אביו ובנו ואחיו ודורו וזה טעם שכתב ערות אביך וערות אחי אביך המדבר בזכרים עכ"ד ויש שכתבו שהוא שרביטו של מלך ואסור להשתמש בשרביטו ש"מ ע"כ. וכן הוא בתיקונים תיקון נ"ה שכתב שם בהאי אחר אל תדמה ליוצרך. ובשל"ה כבר ידעת כי יש נאצלות מא"ס ב"ה והן קרובות אליו ית' המשפיע בהם ומתייחד בהם גם הודעתיך שהפעולות שלמטה פוגמות למעלה והבא על א' מהעריות משתמש בשרביטו של מלך כביכול כי שם במרכבה עליונה מצוי הקורבה איש באחיו ידובקו עכ"ל וברקאנטי כ' שאם התירה התורה שאר בשר לא יבא רחמים לעולם [ר"ל הגאולה] כי הי' הדבר נשאר בטיפה הראשנה הצדיק מצדיק והרשע מרשיע ואם יחטא אפי' חטא קל לא יתוקן לעולם וכן הרשע אף אם יצדק ישאר לעולם ברשעתו בטבע ולא יתוקן לעולם חטא אדה"ר כי לא יבוא לעולם משיח צדקינו כי ע"י רוב משפחות יתערבו הכחות וצנורות הגאולה עכ"ד ועיין עוד בשל"ה שלכן אסור לקחת דודתו. והאשה מותרות לקחת דודה כי לעולם צריך להיות המשפיע למעלה מן המקבל ואף בשוה מותר כמו לקחת בת דודו. אבל שיהי' המקבל בדור שהוא למעלה והמשפיע למטה הוא היפוך הצנורות כי השורש צ"ל למעלה מהענף ולא למטה ח"ו. ולפי הקדמות האמיתיות האלו ועוד הקדמות אשר יתבארו בכל אחד מן חכמי אמת אבוא בחילה. רתת וחלחלה. לרמוז באזהרות עריות חרות על האותיות בשני לוחות הברית לרמוז טעמיהם ורמיזותיהם. אף כי הם דברים מכבשונו של עולם אמנם הכל כבר תלכו בדרך האמת חכמי חרשים אשר להם דעת קדושים. והעני הזה אך מלקט מעל שלחן מלכים לספרם על מכונם תמוכים וזה תחלי בס"ד בפרטות מל"ת של ערות אמך י"ל באות י' עפמ"ש ע"ח שער שנתא פ"ג י' רומז יסוד דאימא. לכן הבא על אמו להשפיל השורש הזה תחת הענף פוגם ביסוד אמא י' וכ' בזוה"ק אמו נ"ק בזמן שהיחוד שלם ואשת אביו נקראת בזמן שיחוד אינו שלם. לכן נרמז מ"ז דאמו באות י' שלא לפגום יחוד השלם הנרמז ביוד יחודא. ומהר"ם כ' טמ"ז שמכוער הדבר וחרפה גדולה שגילה ערות המקום שיצא משם עכ"ד: וזה ג"כ נרמז באות י' שהוא סיבה ראשונה נקודה הראשנה כמ"ש בשעג"ע. לכן אין לחשוב שם ח"ו לגלות מה למעלה והוא ע"ד אמרם ז"ל משל למלך שבנה פלטרין על אשפה וע"ז נאמר ראוי לו שלא בא לעולם. כי גם בזה הענין בא לעולם ע"י ערות אמו והוא מגלה ערותה. והבן וה' יכפר: קצב ם שלא לבא על אשת אביו שנ' ערות אשת אביך לא תגלה. בשל"ה כ' דהבא על אשת אביו פוגם בגבורה אשת החסד עכ"ד ויש לרמוז בם שהוא בחי' גבורה ראשונה מן הג' מנצפ"ך ויל"ע עפ"י מ"ש בפרד"ס וי"א מ' פתוחה רזא דזכר שא"צ שמירה מס' רומז לנקבה שצריכה שמירה. והנה מפ' הוא גם מ' דאמ"ש הרומז חכמה שהוא אבא. והוא אב החסד קו ימין וכן מ' רומז מים מקור החסד המליך אות מם במים רזא דחסד והוא רזא דדכר כנ"ל. וסתימה הוא הבינה אשת מפ' שצריכה שמירה כי ם הוא סגור וסתום והוא סוד החותם הנשמר ע"י כנודע הרי רומז מס' רזא דאשת אב הצריכה שמירה וכן י"ל מפ' הוא חסד כנ"ל ומס' הוא הגבורה שהוא ממנצפך. הרי רומז כמ"ש בשל"ה הנ"ל ותוכן דברי אוצה"ח אם הוא בינה עליונה ואשת אב הוא מבחי' שאין זיוג' וצריכים ד"ת שלה לרבוץ על הבנים בסוד מס' לכן הפוגם באשת אב ומגלה ערותה ח"ו הוא פוגם שם ח"ו במ"ס ע"כ ולפי דה"ק י"ל דאשת האב הוא בזמן שאין זיוג לכן הוא מסוגרת וסתומה בחותם שהם ב' דלתות. וה' יכפר: לשנאי קצג ל שלא לבוא על אחותו אף מאנוסה שנ' ערות אחותך בת אביך או בת אמך ל"ת. בשל"ה דהבא על אחותו פוגם בכנס"י הנ"ק אחותי כלה. וזה נרמז ל רומז מלכות ל' מעלות כמ"ש בפרד"ס ובכאריז"ל. וכ' עוד בשל"ה והבן אומרו מולדת בית או מולדת חוץ רומז ב' אחיות שיש בבתי גואי בינה גבורה. וב' אחיות שיש בבתי בראי שהם הוד