דרך חוקיך פא

רבעים קפח ר לכסות דם שחיטה של חיה ועוף שנ' ושפך את דמו וכסהו בעפר. בחי' כ' לפי שהנפש תלוי' בדם לכן ראוי לכסות הנפש טרם נאכל הבשר גם בה נקנה אכזריות לנפשינו לאכול הבשר והנפש נשפך לפנינו עכ"ד ומהר"ם כ' ומ"ז לפי שהעופות כיסו דם בתולי רבקה שנשרו כשנפלה מעל הגמל וגם למדו העופות לאדה"ר לכסות דם הבל לפיכך זכו לכסות דמן ולפי שדם חיות ועופות צלול המזיקים מתחברים שמה לכן בעי כסוי ושאר הדמים לגבוה לפי שהנפש תלוי בדם צריך להסתירה לכבודה עכ"ד. והרמב"ן כתב לפי שדם חיות ועופות אין קרב על המזבח רק מועטים לכן דמים ניתן להקבר כמו האדם שנקבר ובהמות ניתן דמם במזבח ובזה מתפייס שר הממונה משא"כ עופות וחיות. ותורים וב"י מועטים המה ואף בהם אין זריקה רק מיצוי לבד עכ"ד והנה לכל הטעמים הוא משום רחמנות על נפש המעוטף בדם ויש לרמוז באות ר' הרומז רחמי"ם כמ"ש באודר"ע שבאות ר נ"ק הש"י רחו"ם. ורחמיו על כל מעשיו. וכ"כ בעט"צ ר רומז רחמים ורצון וממידות רחמנות לקבור הדם. ובאוצה"ח ר רומז ומאתים לנוטרים את פריו שהיא בחי' כסוי ושמירה מכל בחי' מיתה ורע ר"ל שכן ס"ת לנוטרים את פריו הוא מות ר"ל ואות ר השומר מכל רע עכ"ד ואיתא עוד בסה"ק הטעם בל יתרעם השר שלהם דבן אדם שופך דמם לארץ ויבוא לקטרג לכן קוברים דמו בעפר דרך כבוד והוא הפויס שלהם. ויש לרמוז זה בר' עד"ש בס"י המליך אות ר' בשלום מכל המקטריגים ע"י מצות כסוי בטלה התרעומות ושלום עלינו: קפט ב שלא לקרב אל עריות בשום קורבה א בלא ביאה שנ' איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. בחינוך כ' בפ' יתרו שהוא נכלל בזנות וניאוף ועי"ז יבא ג"כ כליון לעולם ויתמוטטו הררי עד ע"ש שהאריך ומהר"ם כ' כדי להרחיק עם קדוש מן ההרהור והוא גדר נפלא ועיקר זה יהי' שמור בידך לטוטפות שיש כח ביד האדם לדחות הרהורים רעים בנקל כשיסיח דעתו לד"א ולהכי אסרה תורה כל קורבה המביא לידי כל שאר בשר. וכ' בסיפורני תחלת פשעי הכנענים בעריות לא הי' בפועל ממש אלא הי' הקריבה בלבד ומן הקריבה באו אל עריות כולם עכ"ד: ויש לרמוז מ"ז באות ב' בנינא דעלמא כמ"ש בתיקונים בהקדמה. וע"י קרבות עריות מהרי"ס יסוד עולם כמו שנאמר בדור המבול ותשחת הארץ שע"י זנות אנדרלמוסיא בא. עוד נרמז ב' הוא גדר עולם כמ"ש במג"ע ב' יש בו ג' מחיצות עולם ופתוחה לצד צפון. ע"ש והחוטא בעריות פורץ גדר עולם ומכניס היצה"ר שהוא צפוני הפתיחה לצד צפון. ועי"ז מהרי"ס ומכלה גדר עולם שגדרו עצמם מן העריות אף אוה"ע ואנחנו בני אל חי עשינו משמרת למשמרת בל להקרב אף קריבה בעלמא ועוד יש לרמוז בי"ת גי' בקודש כמ"ש בתיקונים וכן בי"ת עם ג"א ג"י קדושה שהוא גדר ערוה כמ"ש רז"ל שכל מקום שאתה מוצא קדושה הוא גדר ערוה וכרמז עוד ב פשוט רומז גדר עולם כנ"ל והמילוי שהוא תוכו ופנימיותו הוא י"ת גי' קדוש הוא גדר ערוה הרי רומז גדר עולם וגדר ערוה. ועוד נרמז מ"ש מהר"ם הנ"ל להשמר מן הרהור והוא ע"י שמהרהר בחכמת התורה כמ"ש הרמב"ם שאין יצה"ר דזנות שורה רק מי שלבו ריק מחכמה. ולזה נאמר חסר לב ואמרה ל"ו ר"ל מי שהוא חסר לב המבין בחכמה נלכד בזונה ר"ל. לזה רומז ב' הרומז חכמה ב' דבראשית כמ"ש בפרד"ס ובלק"ח ב' רומז חכמה שהוא חכמת התורה ומחשבות טהורות. ורומז לפנות מחשבות המאוסים והרהורים רעים ע"י ב' הרומז חכמת התורה. וכן מילוי ב' י"ת ג"י הרה"ר וגי' קדוש: קצ ע שלא לבוא על אביו במשכב זכור ר"ל שנ' עריות אביך לא תגלה. בחינוך כ' הכיעור הזה ראוי להרחיקו מב"א עכ"ד ויש לרמוז ע רומז עון כמ"ש בזה"ק בהקדמה וי"ל עון לשון עוית וקלקול: וי"ל עון מלא עין וו נון גי' רמ"ח כי עון הזה הוא בכל רמ"ח אברים. וכ' בעטרת צבי בהקדמה והנה ע צורת ונ' דהוא זו"נ ומורה התמונה ע"ז על שהחבור פנים נגד אחור ואז הוא עון (ר"ל עם ע' עצמה) אבל ענו הוא להיפוך שמרוב ענותנותו הופך פניו וכופף ראשו עכ"ד הק'. ומכ"ש בפגם הזה דמ"ז ובחבור כנ"ל דהוא עון מר ר"ל. ועוד רעה יותר שמהפך צינורת לעשות מן מקבל משפיע והופך הסדר לגמרי ועושה עולם הפוך הבן למעלה מן א"ב בודאי הוא עון רע ומר ר"ל לעקור מוסדי עולם ר"ל. ובס' רז"מ ע' יש לה ב' ענפין ונחשב במקום ב' עיינין. ולפ"ז רומז ב"פ עו"ן. כי שתים רעות עושה ערות אביו ומשכב זכור ר"ל ונרמז זה המצוה במספר קץ במנין רומז ק"ץ כל בשר ר"ל ע"י עון כזה וה' יכפר: קצא י שלא לבא על אמו שנ' ערות אמך לא תגלה. בחינוך כ' בשם הרמב"ם כלל לכל העריות לפי שהתוה"ק הרחיקה תאות המשגל מב"א לבד מהצורך לפ"ו או למצוה לכן נאסרו הקרובות שהן מציות אצלו ויבא להרבות בתאוה זו בכל עת עכ"ל.