דרך חוקיך עו

שנ' נר אלקים נשמת אדם. והנה אף שגילח בראשנה ביום טהרתו צריך לתגלחת שניה ביום השביעי והוא לפי ששבעה ימים הוא בטמאתו הראשונה והשערות גדלו בטומאת מצורע שהוא טומאת הנחש שדיבר לה"ר בראשנה והלבוש כתנות עור משכא דחויא שמזה בא הצרעת עיין ע"ח שער ק"נ פרק ז' ובשער לאה ורחל פ"ז והשערות הם מותרות ודינים לכן צריך להעביר לגמרי אותם הדינים שהם מן נ' דנח"ש ולקנות נ נשמה טהורה: קעו י שיטבול כל טמא במקוה מים של מ' סאה שנאמר ורח"ן את בשרו במים וטהר. בחינוך כ' לרמוז שיראה הטמא כחנו נברא מחדש וכמו שהי' העולם קודם הבריאה במים ולהורות שינקה עצמו מכל חטא כמו שטבע המים לנקות כל דבר עכ"ד. ויש לרמוז ט"א באות י' שהוא ראשית כל הצורות ראשית הבריאה וכל הצורות ממנו מצטיירים עיין ע"ח שער אבי"ע בשם ס' הבהיר וכן יחשוב הבא להטהר שנברא מחדש גם אות י' רומז אוירא דכיא הטהרו במספר כת"ר כי י' רומז כתר לפעמים כנודע וזה רומז שינקה מכל חטא ונרמז עוד עפ"י מ"ש הרמב"ם סוף מקוואות וז"ל כשם שהמכוין לבו לטהר הוא טהור ואף שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לטהר נפסו מטומאות הנפשות שהם מחשבון האון ודעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במימי הדעת הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים כו' אטהר אתכם עכ"ל ה"ק וזרחה רוה"ק על הרמב"ם לקרוא המקוה מימי הדעת עד"ש בתיקונים זאת קומתך דמתה לתמר ר"ל כוונת המקו"ה דומה לכוונת הלולב שמכוונים בלולב לעורר בחי' דעת המתפשט במידות שהם ו' צרופי יה"ו הנודעים לי"ח כן במקוה הכוונה שש מעלות במקוואות עיין בכוונת לטבול עצמו ח"י פעמים לכל קצה ג' יה"ו עם צרופיהם והם בחי' החסדים המתפשטים והוא הדעת כי מים הם החסדים והמקוה גופא הוא הדעת כי דעת דז"א ביסוד אמא שהוא המקוה המטהרתי לכן אמרז"ל ודעת זה טהרות וזה יש לרמוז באות י' הרומז לפעמים על הדעת עד"ש פע"ח שער התפילין פ"ח וז"ל בחי' הדעת צורתו אות י' כמו כמו היסוד שצורתו י' ע"כ. וז"ל סה"ק חסד לאברהם נהר נ"ט קבלה בידינו ש"ד מאות כחות הטומאה שורה על הטמא וכדי להעבירם צריך מ' סאה מים וכל סאה מחזקת קמ"ד בצים כו' ועם היות שאדם מורכב מ"ד יסודות אין טהרתו אלא במים והטעם שחטומאה הוא רוח כאמור ואת רוח הטומאה כו' והרוח בטבעו לכנס אל המים וכשהטמא נכנס למים נשלח ממנו רוה"ט. אבל אם נשאר שער א' חוץ למים לא נטהר שמשם נאחז הטומאה וחוזר ושורה עליו ועד"ה מים רומז חסד וז"ס הטהרה כאומרו בחסד ואמת יכופר עון ומימי החסד מחכמה נשפעים ואות י' רומז לחכמה וצורת י' גולם אטום כדמות ביצת גם יוד גי' קמ"ד כזה ו' צרופי יוד גי' ק"ך וחי' אותיות של ו' צירופים עם ו' תיבות הרי כ"ד ס"ה קמ"ד והיינו סוד הסאה קמד בצים נמצא הסאה נרמה לאות י' לרמוז שכל סאה יש בה להעביר י' כוחות הטומאה ובצירוף מ"ס יש בכוחם להסיר כל ד' מאות כחות הטומאה והיינו סוד ד' מאות איש עמו שנזכר בזהר כי בעשרה מקומות יש שערות בגוף נגד י' כוחות הטומאה עכ"ד ועיין בקדשו שהאריך עוד הרי נרמז באות י' כל ענין טהרת הטבילה. עוד נרמז בדרך מספר יוד ואו דלת יפ"י ופ"ו דפ"ד עם הכ' ג"י טהרות: קעז ם שיבא המצורע קרבנותיו בשמיני לטהרתו ב' כבשים א' לעולה וא' לאשם וכבשה לחטאת שנאמר וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת. בחי' כי בקרבן יש דמיון להשפיל יצר הגוף ולהגדיל מעלות הנפש לכן המצורע חייב בו כי הצרעת לא הי' כא' מצד המשכו לתאוות הגוף בדבור או במעשה וראוי להתיסר עכ"ד. ויש לרמוז מ"ז בם עד"ש באודר"ע שבמ"ס נקרא הקב"ה מוש"ל ומ"ס אומרת שירה וממשלתך בכל דור ודור וידוע החילוק בין מלך למושל מלך הוא כשמקבלים איתו באהבה וברצון למלך ומושל נקרא כשאין רוצים המדינה לקבל אותו למלך רק ביד חזקת נלחם עמהם וכובש אותם תחתיו ואח"כ מושל עליהם כרצונו. וזהו הנרמז במצורע שחטא להש"י ולא שב אליו ברצונו לקבל עול מלכות שמים עד ששלח עליו נגעים ויסורים כדי שיכנע לבבו וישוב ואחר ששב וקבל מלכותו אוסף אותו מצרעתו. לכן צריך להביא קרבנות טהרה והקרבנות האלו הם בחי' ממשלה הנרמז במ"ס. והנה סדר הזה הוא לדעת החינוך שהוא כסדר הנאמר בתורה ורחץ כו' קודם הבאת הקרבנות. ובעל מצות ה' כ' קודם כל הלכות המצורע ואח"כ דין הטבילה שהוא כולל כל הטמאים וטבילה וכן סידר אדומו"ר באוצה"ח ולפי"ז נרמז הבאות קרבנות באות יוד וטבילת מקוה באות מ"ם. ויש לתת רמזים גם לזה הסדר כי מצות הבאת הקרבנות הוא להכשירו לאכול בקדשים שהם בחי' י' חכמה שהוא קודש. ונרמז במילוי יו"ד י' רומז עולה שהוא סוד המחשבה כי יוד ע"ש המחשבה נאמרה אשם מרומז באות ו' ממילוי יוד עד"ש בס' קה"י מזוהר ויקרא אשם לשון תיקון כד"א האשם המושב לה'. וכ' ע"ז בס' הנ"ל אשם רומז ג"ר אמ"ש וכשחוטא מסלק ג"ר מז"א וכששב בתשובה ומביא קרבן מחזירין ג"ר לז"א וז"ש אשם המושב להוי"ה דהוא ז"א עכ"ד