דרך חוקיך עב

תחלש ביותר כשתברתק בלתי טהור שהדבר הדק ביותר תתפעל במעט סיבה עכ"ל. וכ' באוצר החיים פי' לפי שהנבלה הוא כשהקליפות שולטין בלבושי הנשמות ששורשן שם ב"ן בהמה וחיה אז נעשים נבלה כמו ע"י חטא אדה"ר שגרם עירב זוהמא בלבושי וצלמי נשמות: אז נחלש כח הנשמה כששולטין בנרתק שלה ע"כ ולפי דרכו בקידש מבאר המהר"ם דענין נבלה ופגמה כמו פגם חטא אדה"ר נמצא לפ"ז נרמז באות א הרומז אדה"ר כמ"ש באודר"ע אלף זה אדה"ר. ויש לרמוז עוד לפמ"ש בזו"ח דף צ"ב ע"א מה נבלה זו צרעת דכתיב ואביה ירוק ירק בפניה ואביה מנבל ינבל באפה עכ"ד. וכ' במדרש תנחומא פ' מצורע ארור זו צרעת שנאמר צרעת ממארת עכ"ל נמצא לפי מ"ש בזו"ח נבלה זו צרעת נרמז נבלה בבחי' ארור. לכן יש לרמוז ענין טומאת נבלה באות א ארור כמ"ש במדרש שיש א בחי' ארור כמש"ל כי זלע"ז עשה אלקים והוא רומז על נבלה צרעת ממארת מזוהמת הנחש המקנא שנאמר בו ארור אתה מכל. ומעתה נרמז ג' מצות טומאת שרצים אוכלים נבלה באותיות קנ"א שורש הנחש המקנ"א וה' יטהרנו ע"י שם קנ"א אלף ה"ה יו"ד ה"ה מקוה בינה המטהרת: פקד קסג פ שלא לאכול שרץ הארץ שנ' וכל השרץ השורץ ער הארץ שקין הוא לא יאכל. עיין מצוה קנ"ה הבאתי טעם הרדב"ז ושייך ביותר למ"ז. וז"ל אור החיים ה"ק אומרו אל תשקצו את נפשותיכם. אל תעשו את נפשותיכם שיקוץ ובמה בכל השרץ כשתאכלו אותם כי האוכל משרצים נעשה נפשו עצמו שרץ וזה מה שהודיענו רז"ל כי באמצעות מעשה אדם ירד ממדרגתו בחי' אדם לבחי' דגים או עופות בהמות דומם צומח כפי ערך החטא וכל אלו הירידות הם בתקות התיקון כי מהדומם יעלה לצומח ומצומח לחי ומחי למדבר ויש עוד ירידה פחותה והוא כליון שאין אחריו תקוה והוא ירידה לבחי' שקצים ורמשים וזה אבדה תקותו כו' לכן צריך אדם לזהר בתוס' זהירות בכל דבר אשר יכנוס בספק זה השיקוץ עכ"ל ה"ק. ויש לרמוז מלת זו באות פ עד"ש במצוה ע"ג בפ' של פסל כן י"ל בפ' של פק"ד עון והוא עפ"י מ"ש בזוהר בהקדמה פ' רומז פש"ע כגוונא דחויא דכפיף רישא כו'. והנה איסור שיקוץ שקצים ורמשים הם גרועים ביותר והם מזוהמת הנחש וכמ"ש באוה"ח שכמעט אין תקוה. וצריך אזהרה יתירה ונרמז גם לפמ"ש באותיות דר"ע באות פ' פה אוסר פה חותם. ור"ל פה אוסר לאכול דברים האסורים לכן צריך לחתום פיו לשמור פיו מאוד כי צריך בזה האיסור שמירה יתירה לחתום פיו מכמה מאכלים המותרים מחשש אלו השרצי' מחמת קטנם ושכיחא היזקא מאוד והוה שוגג בהם קרוב לפשיעה הנרמז ב"פ פש"ע הנ"ל. גם כי האיסור תפעל פעולתו בנפש אף בשוגג וע"ז נאמר ונטמתם בם הש"י ישמרנו וישמור פ"ה שלנו מכל מכשול ועון מעתה ץשש ועד עולם: קסד ק שלא לאכול תולעת ופירות הזרעים שנאמר לכל השרץ השורץ על הארין לא תאכלום כי שקץ הם. וי"ל באות ק' עד"ש בגמרא פ' הבונה ק' קדוש. ונרמז עם משרז"ל לעולם יראה אדם כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש. וכן פרש"י ז"ל שם בפסוק והייתם קדושים כי קדוש אני כשם שאני קדוש כך והתקדשתם כו' לכן ירחיק עצמו מאוד מדברים המתועבים בל יכנסו בקרבו וכמ"ש מהר"ם בטמ"ז וז"ל שכל זמן שפורק האדם עצמו מן הטהרה חלה עליו הטומאה מיד וכשפורק ממנו הטומאה מיד הטהרה מצאה מקום ושוכנת בקרבו עכ"ד וע' מצוה ק"ס באות ק' הרומז נחש וה"ה במצוה זו נרמז בק' מן פקד: קסה ד שלא לאכול שרץ המים שנ' אל תשקצו את נפשותיכם משל השרץ השורץ כו'. ויש לרמוז באת ד עפ"י מ"ש באודר"ע שאמרה ד שבי עתידין לספר גדולתך לדורותם שנאמר דור לדור ישבח מעשיך הרי ד רומז לספר שבחיו בפיו לכן צריך לשמור פיו בל יכניס בו טומאת שרצים המתועבים. ויל"ע דהנה במ"ז שהוא שרץ המים נאמר בפרטות ונטמתם בם אף שקאי על כל השרצים והטמאי' מ"מ נאמר כאן בפרטות ונטמתם בם חסר א'. ויש לרמוז ע"ז דהנה יש ג' אלפין א' המשלים מן דם לאדם ומן מת אמת ומן די"ן לשם אד"נ ב"ה וע"י האלף נעשה מיתוק כל הדינין. כי א' רומז אלופו ש"ע וע"י השיקוץ נחסרו אלפין אלו ר"ל ונעשה בחי' דם ובחי' מת ובחי' דין כי נחסר ממנו תואר אדם הרומז על שכל דקדושה אדמה לעליון ונחסר ממנו חיות דקדושה ושולטים בו הדינים ר"ל ע"י שהמית הנשמה הקדושה ונטמטם שכלו ונעשה בו דם עכור וחיות עכור: וי"ל זה באות ד' הרומז לחסרון האלפין הנ"ל עד"ש באודר"ע שאמר הקב"ה לד שבך יהיו נדונים ב"י בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע הרי ד רומז דם דין ונגע הוא מצורע החשוב כמת. וכן האוכל שקצים ורמשים ממית נפשו הטהורה ומסלק חיות נשמתו ויונק מן בחי' הקליפות שהם בחי' מיתה ר"ל. וזהו הנרמז באות ד דם דין מת בלי א' ונטמתם בם ר"ל: