דרך חוקיך עא

אכזריות ומדות רעות כנ"ל לכן צריכים להרחיק מהם מכ"ש שלא לאכלם. וז"ל זוה"ק שמיני דף מ"א ר"ש אמר כלל כולא כמה דאית י' כתרון דמהמנותא אית י' כתרין דחרשיא לתתא כו' מנהון אחידין בכתרא דא ומנהון אחידין בכתרא דא ת"ח כל מאן דאכיל מאכלי דאיסורא אתדבק בסט"א כו' וע"ד כתיב ונטמתם בם בלא א וי לון דלא יתדבקון בצרורא דחיי לעלמין עכ"ד ה"ק. והנה פסוק זה ונטמתם קאי שם על כל הטמאים הנזכרים בפרשה שפוגם באות א' צרורי דחיי. אך יש לרמוז בפרטות על עוף טמא שכולל גם בהמה וחי' כמ"ש בלק"ת שם בהמות וחיות מבחי' נוקבא ודגים מסטרא דדכורא ועופות נכללו משתיהן ע"ש בקדשו לכן נרמז בפרטות בעופות. ויש לרמוז עוד ע"ד מספר אלף בף' מנצפך גי' תתל"א במספר וכל צפור וכנף הטמא לא יאכלו לכם: קנט ל לבדוק סימני חגבים שנאמר את אלה מהם תאכלו כו'. יש לרמוז באות ל מצוה זו של בדיקות חגבים כמש"ל במצות בדיקות סימני בהמות באות ל הרומז לב מבין דע"ת להבחין בין טו"ר בין טמא לטהור ויקנה לב נבון ודעת תורה להבדיל ע"י סימנים האמורים בתוה"ק. והם ד' כנפים ו"ד רגלים ו"ב כרעים. והם ג' סימני טהרה שהם ג' יודין דכל י' הוא חכמה המברר טוב מרע כי כלם בחכמה אתברירו ונרמז עוד ל' בו ג' קוין כמ"ש באוצר הכבוד ל' צורתו ו ד שהם ג' קוין מעלה אמצעי מטה. וכן הסימנים הנ"ל הם כרעים למעלה כנפים באמצע הגוף ורגלים למטה בארץ: קנא קס ק להיות שמונה שרצים טמאים ומטמאים מאים שנ' וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ. בחינוך כ' ענין הטומאה ומהותה לא נודע לנו ואין לחטט אחריה אך נדע ונקבל כי הוא ענין המזיק לנפש ולשכל של כל הנוגע בה אלו תו"ד ה"ק ומהר"ם כ' לפי שאלו ח' שרצים קשורים ואחוזים בכחות הטומאה שיניקתם משם לכן הנוגע בהם במיתה ומושך עליו הטומאה ומחלישים הנשמה בכעדשה לגודל ודקות טוהר הנשמה וחוזק הטומאה עכ"ד. ויש לרמוז זה באות ק הרומז לנחש מקור הטומאה כמ"ש בזוה"ק תרומה דף קנ"ב ע"א ק' לא מתישבא כלל בדוכתי' וסימנך איש לשון לבל יכון בארץ ע"ש. והוא מתדמה אל הקדושה וכן הוא בזו"ח דהקליפות שהם בחי' נחש נקראים קוף להתדמות כקוף בפני ב"א. והנה נחש הוא מקור הטומאה של כל הטמאות ח' שרצים גם טמאות מת וזיבה ומצורע הכל משורש נחש עם זאת נחש בעצמו אינו טמא שאינו מן ח' שרצים ואינו מטמא טמאות שרץ בשביל נהירו דקיק שבת והנה יש לרמוז איך מתדמה אל הקדושה. דהנה ח' שרצים ר"ת שלהם חלד עכבר צב אנקה כח לטאת חמט תנשמת, ר"ת ח"עצא כלח"ת גי' תזכ"ר. והוא מספר ר"ת של י"ב שבטים ה"ק ר"ש לי י"ז ד"נ ג"א י"ב. והסימן ברוגז רחם תזכ"ר עיין כנפי יונה ה"ק הרי שרוצים להתדמות לקדושה ורוצים לזייף לעשות מן שדה שקר עיין כוונת קבלת שבת. והוא ע"י ק' מן אתוון דזיופא. וזה המצוה נרמז באות ק' מן קנא רומז לנחש המקנא לבחי' הקדושה שהוא סמל הקנאה המקנא ויש לרמוז עוד באות ק' צורת כן ומילואו קוף בף מנצפ"ך גי' תתק"ו ומילוי מלואו היינו אותיות ו"ף וא' א' ומספרו ק' הרי ע' תתק"ו צד ק' גי' אלף פ"ד ועה"כ גי' שמנ"ה שרצי"ם טמ"א. ויש לרמוז שמונה שרצים כמנין שמונה מלכין דמיתו עם רפ"ח נית"ק כזה חל"ד עכב"ר צ"ב אנק"ה כ"ח לטא"ה חמ"ט תנסמ"ת גי' אלף חתק"ב גי' בל"ע יוב"ב חש"ם הדד שלמה שאו"ל בע"ל חנ"ן הד"ר רפ"ח. והוא עפ"י מ"ש בזהר הרקיע ד"ח מלכין הם נגד ח' שרצים והרפ"ח ניה"ק הם האורות על הכלים של ח' מלכין הנ"ל ועתידים גם השמונה שרצים להתעלות לע"ל ע"י כמ"ש בסה"ק: קסא נ לדין דין טומאת אוכלים שנאמר מכל האכל אשר יבא עליו מים יטמא. טמ"ז ג"כ כנ"ל שמזיק לנפש והוא משורש זוהמת הנחש כנ"ל ויש לרמוז באות נ' הרומז נפילה נון דאשרי כו' וכן הענין באוכלים שקבלו טומאה ונפלו ממעלתם ומדרגותם ונרמז באות כ' נחש כמ"ש בס' רו"מ וז"ל ועוד ג' נחש דבשביל כך נ כפיפה דכפוף רישא לעפרא והוא נחש המקנא וכנ"ל. ויש להבין מדוע דוקא אם הוכשרו במים שהוא כח הטהרה אז מקבלים טומאה ואם לא הוכשר במים אינם מקבלים טומאה. וכלפי לאי ויש לומר לפי מ"ש בכלי יקר פ' חקת בענין מי חטאת שמטהר טמאים ומטמא טהורים שכל דבר יפעל מהפכו המתגבר עליו עש"ה וכן הדין כאן אם יבאו במים אז אח"כ הטומאה מתגבר ואם לאו אין כח בטומאה לחול שם ולהאחז כי אין קנאה כ"א על ההיפוך וזהו נרמז בנון הרומז נפילה ממדרגה ע"י נחש המקנא. ובס' אוצה"ח כ' בשם האריז"ל כשהמלכות רוצה לזון החיצונים בסוד ומלכותו בכל משלה הוא מתפרנסת ע"י ק"נ ונעשים אוכלים טמאים ומטמאים ע"י נוגה נ' דנחש עכת"ד: קסב א להיות נבלה טמא מטמא שנאמר הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב כ' מהר"מ הבבלי בטמ"ז לפי שהנשמה ממקום קדוש לכן