דרך חוקיך סז

להתדבק בנפש ההוא מבלי תת לו רוחה ע"כ. ויש לרמוז מ"ז בשר קודש שנטמא באות ג דאשרי הרומז מלכות שנפלה בקליפה והוא נ' של נחשת קליפות נוגה שנגע בה הנחש עיין שער קליפת נגה פ"ג לכן אסור לאכלו דיש ג' בחי' אסור מותר קדוש אסור הוא דברים האסורים שהם אסורים ביד הקליפות הטמאות והאוכלם מדבק נפשו בהם ח"ו מותר הוא מבחי' נוגה הסביב לקדושה והאוכלם בקדושה ובטהרה מטה אותם לקדושת קודש והוה חולין שנעשו על טהרת הקודש וקדוש יאמר לו ואם אוכל לתאוה ולהנאת החומר לבד מטה אותם לצד הטומאה והאסור. וקדוש הוא כל סעודות מצוה ושבת ויו"ט ומכ"ש תרומה וקדשים שהם בחי' חשמל ואין שם מגע זר וטומאה. אמנם אם נגע טומאה בקדשים עוד נגרע ערכו מדבר איסור שכל טומאה הוא משורש נחש ולכן מזיק בנגיעה ומוליד הטומאה בנגיעה בעלמא משא"כ איסור אינו מזיק רק אם מבליע מגופו בהיתר וז"ס שפעל הנחש אל חוה שע"י הוסיפה הנגיעה ואמרה ולא תגעו בו אף כי מעולם לא צות ת' על הנגיעה רק על ידי פיתוי הנחש שהוא מטמא בנגיעת לכן פעל בה דבר הזה בדמיונה להקיש נגיעה לאכילת ובזה יכול לה. ונחזור לענינינו כי טומאת הנוגע בקודש הולידה בו ענין נפילה בחי' נחש שהוא נופל והוא הנרמז באות נ' נפלה לא תוסיף כו'. ויש לרמוז ע"ד מוסר קודש שנטמא רומז על מצות ומע"ט וכל דבר שבקדושה שנטמא על ידי מחשבות רעות וגדלות ופניות והתפארות שלא יאכל ולא יהנה מזה ח"ו רק יראה להסיר ממנו הקוצים האלה שהם מסט"א וח"ו נמסרים המע"ט האלו לחיצונים. לכן יראה להקים הנופלים על ידי תשובה וטהרת המחשבה ולהתקשר עם צדיקים וחסידים אמיתים וזהו הנרמז באות כ' הרומז נפלת כו' קו"ם בתולת ישראל ונרמז במצוה מנין קו"ם למנין המצות: קמז כ לשרוף בשר קודש שנטמא שנאמר באש ישרף. הטעם מבואר בסה"ק כדי לעשות כליה בכוחות הטומאה הבאים לחול על הקדושת ולינק משם כי הקדושה לא תכלה לעולם בסוד אותיות פורחות באויר ועולה למעלה אבל הטומאה תשרף ותעשה כלה בהפרד ד' יסודות ונעשת אויר אוירא דכיא כמש"ל מצוה קמ"ד ונרמז באות כ הרומז כלה ונתרצה כמ"ש בזוה"ק בהקדמה וזה רק מסט"א והטומאה אבל הקדושה אינה כלה וכטעם כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלת כי הקדושה הוא חלק הנצחי ולפמש"ל בדרך מוסר לבטל היצה"ר מקרבו שהוא הטומאה אשר בבשר קודש שלו בתאוות רעות ומדות רעות ר"ל רומז באות כף כפופה שיכוף את יצרו ויהי' כפוף ושפל רק לשם שמים לעבודתו ית"ש. ושמעתי אומרים בשם הקדוש מהריע"ל מלובלין זי"ע כף אחת עשרה זהב שאם יכוף עצמו באחת מן התאוות והמדות רעות הוא שות עשרה זהב מלאה קטר"ת מלשון התקשרות ודבקות שעי"ז מתקשר ומדבק בבורא עולם ועיין באוצה"ח: קמח י שלא לאכול חלב שנאמר כל חלב שור וכבש ועז לא תאכלו. בחינוך כ' כי בהיות הגוף כלי לנפש ובו תפעל פעולתו לפי טוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בה וישמע לעצתה וידוע דלפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות והי' מחסד ה' עלינו למנוע ממנו מאכל המוליד לחות רעות ומזיק אל הגוף. עכ"ד ומהר"מ כ' חלב ודם הם כוחו ואונו של יצה"ר והמאכל הוא אמצעי בין גו"ג ואם המאכל עב יטמטם השכל ויחלה הנפש עכ"ד ובס' מאה שערים כ' חלב ודם הם כח מה"ד ולפי שאצילתן מן הזרועות ע"כ החלב הוא לבן מצד ימין ודם הוא אדום מצד שמאל ונקרבים ע"ג המזבח לתת למה"ד חלקם ואם יאכל האדם מהם תפגע בו מה"ד כענין ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם עכ"ד ויש לרמוז מ"ז באות י' לפמ"ש חלב הוא כוחו של יצה"ר והוא חולי הנפש עד"ש שכתב באודר"ע באות י' שבה נברא יצה"ר שנאמר כי יצר לב האדם רע וכן נרמז י' רומז חכמה ורומז שלא יטמטם שכלו הזך בחלב המטמטם ומטפש לב האדם וכמ"ש טפש כחלב לבם וכמ"ש בזוה"ק פנחס דישראל בהיותם חלושים וזכים בטבעם ואסטניתם מזיק להם מאכלות אסורות לגו"נ משא"כ לאוה"ע שהם גסים ועבים. ונרמז באות י' הרומז בחי' נשמת חיה שיש בישראל אם יעבוד באמת להש"י לכן אין לאכול חלב שהוא דבר המזיק: הויה קמט י שלא לאכול כל דם שנאמר וכל דם תאכלו כו' לעוף ולבהמה. בחינוך כ' מלבד שכתבתי בחלב עוד יש טעם בדם דהוא אכזריות שיבלע בע"ח כמותו אותו דבר שהחיות תלוי בו ונפשו קשורה בו והוא הדם עכ"ד: ובמורה נבוכים כ' שעשה התורה חיזוק באיסור דם כמו בע"ז וכמ"ש ונתתי פני בנפש האוכלת דם כמ"ש בנותן מזרעו למולך שאכילת דם מביאה למין ממיני ע"ז