דרך חוקיך סו

בשר קודש לבוא לידי כליון ע"כ ע"ש. ויש לרמוז זה באות כ הרומז כליה כמ"ש בזוה"ק בהקדמה שנאמר לאות כ שבך אני עושה כליה שנאמר כי כלה ונחרצה כו'. ונרמז גם ברמז כבו"ד כמ"ש באודר"ע שאמרה כ שבי כבוד מלכותך יאמרו ורומז אשר אין ראוי לעשות בכבוד ה' מלכותו שהוא קדשים לעשות בו כליה שיבוא לידי שרפה. ועוי"ל עפמ"ש בס' יצירה המליך אות כ' בחיים ורומז בל יגרום לקדשים עיבור צורה שהוא בחי' מיתה להם כי הצורה הוא חיות שלהם בחי' נשמה ובעבור ממנו הצורה הוא בחי' מיתה גוף בלא נשמה. ועוד יש לרמוז סדר הזמנים כי כ הוא לפעמים משמש על זמן והוא כ המתי כמו כבואכם העיר ורומז שיש לשמור סדר זמנים ולא לשנות: קמד י לשרוף הקדשים שנותרו לאחר זמן שנאמר והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. בחי' כ' כי להגדלת הקרבן נצטוינו לשרפו מיד אח"ז כדי שלא יקוץ האדם בריחו ובטעמו ותכלית הכליון הגמור הוא ע"י אש ע"ש. ומהר"ם כ' כדי שיכלה שם הטומאה וסגולת האש לטהר כל טומאה ע"כ באש ישרף עכ"ל. ור"ל כי מאחר שנעשה נותר שהוא עיבור צורה הקדושה ממנו חלה עליו כח הטומאה שהוא נותר שיורי מלכין קדמאין וכן דרשו רז"ל ותאכל ותשבע ותותר לקליפות עיין זהר רות. לכן באש ישרף ונרמז זה באות י' קודש הרומז צורה לכל הצורת שממנו נצטייר כל הצורות שאין יכולים לחקוק שם דבר בלתי אם יעשה י' בתחלה דהוא גולם פשוט והוא סוד אוירא דכיא אויר קדמון הבטל מן ד' יסודות והוא הנעשה ע"י אש המכלה ד' יסודות ונשאר אויר קדום דהיא י' והוא בסוד תטהרו גי' כתר שהוא חומר היולי עיין שער אבי"ע. וז"ש מהר"מ וסגולת האש לטהר כל טומאה כי מכלה החומר והיסודות של עוה"ז ונשאר י' כנ"ל: קמה א שלא לאכול פגול שהוא מחשבת חוץ לזמנו באחד מן העבודות שנאמר והנפש האוכלת ממנה עונה תשא. בחינוך כ' לפי שעניני קרבן להכשיר מחשבת ב"א לטוב אין ראוי לאכלו וראוי להפסל במחשבה הנטוי' מן היושר בכל מעשיו עכ"ד. ומהר"ם כ' לפי שעיקר כל המעשים הם במחשבה וטומאת קרי יוכיח שהמחשבה מביא לכך וטוהר המחשבה הוא הכרח גם לתפלה תפארת נפש מלכות נמצא בחי' הזמנים הוא בת"ת והוא בחי' ז"א כמ"ש בזוה"ק אחרי מאי שנה דא שהוא במקום הקרבן שלא יאמרו פגול הוא עכ"ד. וי"ל באות א הרומז א' חכמה אלף בינה והוא המחשבה. גם י"ל א' הוא ראשית כל בחי' מחשבה כי סוף מעשה במחשבה תחלה וכן יש לרמוז עפמ"ש בס' הבהיר א דמות מוח זה א כשאתה פותח פיך אתה זוכרה כך המחשבת כשאתה חושב תחשוב לא"ס ואין תכלית ומהאלף יצאו כל האותיות עכ"ד הרי א' בחי' מחשבות טובות קדושות ורומז להרחיק אותנו ממחשבות פגול ויש להבין מדוע במחשבת הזמן היה פגול ובמחשבת שינוי מקים ושינוי בעלים הוה רק פסיל ואין חייב כרת האוכלם. וי"ל דהנה יש עולם שנה נפש בכל הענינים ובפרט בקרבנות כמ"ש בסה"ק. והנה עול"ם הוא בחי' מקום שנ"ה הוא זמן נפ"ש הם הבעלים וכ' בפרד"ס עולם הוא בינה שנה קוב"ה וידוע דבחי' ז"א כולל כל העולמות עיין שער תינו"ק פ"ב דהמכוין בז"א הוא כולל כוונות כל הפרצופין לכן כל הפוגם שם במחשבה כאלו פגם בכל העולמות ח"ו ונכרת נפשו משורש הקדושת ר"ל. ויש לרמוז באות א פרטות מצוה זאת של זמן קדשים דהיינו יום ולילה עד חצות או ב' ימים ולילה אחד. כזה א צורת רומז י עילאה בוקר דאברהם עד חצות ו' רומז ו' שעות מחצות עד הלילה ד רומז לבחי' לילה דלית לה מגרמא והיא בחי' מלכות אך עד חצות הוא לאה ואחר חצות רחל והם ב' דלתין כנודע לכן רומז ד' לילה עד חצות. וא צורת יוי רומז י' עילאה יום שהוא י' חסד הראשון יומא דאזיל עם כולא יומין ו' רומז ג"כ יום כי ו' בתפארת שהוא יום כמ"ש בפרדיס הרי ב' ימים י' תתאה הוא מדה עשירית כמ"ש במגן דוד והוא לילה הרי ב' ימים ולילה אחד והמחשב בשינוי הזמן פוגם בא' הזאת הרומז בחי' מחשבה ובחי' הזמן: קמו נ שלא לאכול בשר קודש שנטמא שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. בחי' כ' לפמ"ש למעלה להגדיל ענין הבית וממעלתם וגדולתם לאכלם בטהרה עכ"ד ובס' עי"מ שאין לאוכלם אלא בגוף טהור והאוכל חייב מלקות עכ"ד. ובודאי פלטה קולמסו כי כאן מיירי דהגוף טהור רק הבשר טמא דאם הגוף טמא חייב כרת ובס' נחלת בנימין כ' ולא יאכל קודש טמא כי נפש האדם העשוק בבהמה כבר הי' עשוק תוך הקליפות וטמאות טומאה על טמאתו וצוה הש"י להרחיק טומאה בקדשים כי אלו הטמאים רוצים