דרך חוקיך סד

קלו ל שלא לאפות שירי מנחה חמץ שנאמר לא תאפה חמץ. כ' מהר"ם הבבלי טמ"ז דאין קטגור נעשה סנגור אחר שהחטא נגמר על ידו והוא המערער צריך להעבירו עכ"ד וזהו הטעם גם במצוה קי"ח ע"ש. ויש לומר עוד טעם דהקומץ שנקמץ מן המנחה עלה לבחי' גבות והוא בחי' כתר סוד קמץ וכל מקום שהי' שם איזה קדושה נשאר רושם עכ"פ כמש"ל לכן אין ראוי לעשות שירי מנחה של הקומץ מן חמץ הרומז על בחי' נמוכה וכמ"ש בסה"ק דבכ"מ שהי' קדושה משתוקקים כתות החיצונים לינק משם ולהניח שם כמו שמצינו ישראל מטמא במותו ולא גוים וכן ענין נט"י שחרית כמ"ש בב"י הטעם והוא כנ"ל לכן אין נכון להכניס בחי' חמץ במקום הזה: וזה יש לרמוז באות ל' ע"פ מש"ל כ"פ בשם התמונה ל' רומז רם ה' ושפל יראה להשגיח בתחתונים. וזהו ענין זה שהקומץ עלה לגבוה למעלה רמה רם ה' ונשא והשירים נשארים במדרגה נמוכה לאכילת אדם לכן שפל יראה בל יגרעו חלקו ומדרגתו עוד יותר: קלז א שיקריב כה"ג ככל יום עשירית האפה מחציתו בבוקר ומחציתו בערב. וזהו נקרא מנח"ת חביתי"ן כמ"ש זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה'. בחי' כ' לפי שכה"ג בין ישראל לאביהם שבשמים שהוא נישא תפלה אליו לכן ראוי שיהי' לו קרבן מיוחד כדי שיתעורר מחשבתו ביותר עכ"ד. ומהר"ם כ' דלכן מקבל שכינה בכל יום כדי שיהי' מכופר כדי לכפר אחרים והזה הטהור על הטמא עכ"ל. ויש לרמוז באות א עד"ש בזוהר צו ל"א זה קרבן אהרן ת"ח חייבי עלמא גרמו לי' לקוב"ה לאסתלק מכנס"י הה"ד ונרגן מפריד אלוף מאן האי אלף דא קוב"ה כו' ואינון מפרידין לזאת מזה כו' אתא אהרן ובניו וע"י מתקרבין תרוייהו זה בזאת הה"ד בזאת יבא אהרן אל הקודש זה קרבן אהרן ובניו ע"כ הרי נרמז מצוה זו באות א סוד יחוד אלוף עולם ומטרניתא ע"י הכה"ג ונרמז בפרטות מ"ז בא שעושה הכהן יחוד הנרמז בצורת א שלוקח עשירית האפה דהוא י' וחלקהו על ב' חלקים ונעשה ב' יודין דאלף כי כל י' הוא נקודה ונעשה ב' נקודות ב' יודין לבוקר ולערב ואחר כך עושה מהם י"ב לחמים שהם ב' ווין שבאמצע א כזה בסוד א' דצבאות והם ב' ווין לב' יודין כי י' עליונה רומז ו' שעות מבוקר עד חצות י' תתאה רומז מחצות עד הלילה ו' שעות. והוא יחוד עליון קדוש ונורא עיין שער מ"ן ומ"ד פ"א לכן חוצהו מיד בבוקר כדי לעשות היחוד בעת חסד לאברהם על ערב ג"כ. הרי יחוד מנחת חביתין נעשה בצורת א והוא כדי לייחד ז"ה וזא"ת כי י' ראשונה עם ו' בחי' זכר ויוד תתאה מושכות לחלקה חצי ו' ב' וע"י מקבלת ודו"ק. והנה ידוע כי יחוד כזה גורם ביטול לקליפות ויתפרדו כל פ"א לכן נרמז מנחת חביתי"ן גי' לילי"ת הרשעה לבטל כחה וכן נאמר בפסוק תפיזני מנחת פתי"ם תקריב כו' נרמז ב"פ ת"פ שהוא לילית עם תף מחנות שלה ושאר אותיות הם ינ"י י"ם גי' ק"ך שיונקים מן ק"ך צרופי אלקים הידועים שמהם יונקים אלהים אחרים לבטל אותם ע"י מנחה להוי"ה ב"ה. ונרמז מנחת חביתין מנח"ת גי' הוי"ה א"ל אמ"ת לבטל כל בחי' סט"א בחי' שקר מספר חביתי"ן כנ"ל ונרמז חביתי"ן גי' חותם הוי"ה ב"ה חלק ה' אלף עולם: תעבדם קלח ת שלא תאכל מנחת כהן שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל. בחינוך כ' יען כי כוונת הקרבן לעורר לב המקריב ואם יאכל הכהן מנחתו לא תעורר לבו כי דומה בעיניו שאפה לצורכו. ואף אם יאכל מנחת חבירו וחבירו יאכל שלו יעלה הכל לחשבון א' ע"כ צוה כליל תהי' לא תאכל עכ"ד. ומהר"ם כ' מנחה לשון נחת רוח ושקט ומנוחה למקטריגים שהוא מנחה שלוחה מן הכה"ג ליוצר כל ב"ה לפיכך הוא קודש לה' וכולה כליל שהאוכל מדורון המלך חייב עונש גם כליל לשון נזר כלומר לכתר מלכות היא ואין לשום א' חלק בה כולה כליל לגבוה ולאחרים לא תאכל עכ"ל. ובס' אמרת הצרופה כ' בטמ"ז דלכל ענין צריך להיות התיקון ע"י מה שלמעלה ממנו לכן במנחת ישראל או לוי יכול הכהן שהוא למעלה מהם לתקן ע"י הקומץ משא"כ במנחת הכהן אין מי שיקמצנה עכ"ד. ור"ל שע"י שאין מי שיקמצנה נשאר הקומץ תוך המנחה והוה כולה בחי' הקומץ לקדושה העליונה לכן כולה כליל. והנה יש לרמוז זה באות ת בצורת די כי י' רומז על הקומץ כמ"ש בתיקונים וד' הוא המנחה שהוא מלכות דלית לה מגרמא כ"א מהקומץ שבה. והקומץ נשאר מחובר בה כמו באות ת הי' מחובר בהד' לכן כולה כליל כקומץ ויש להעמיס בדברי מהר"מ הנ"ל שאמר כלומר לכת"ר מלכו"ת הו"א ואי"ן לשום א' חל"ק ומג"ע ב"ה ר"ל כתר הוא הקומץ בחי' קמץ. ומלכות היא המנחה שמנחה במלכות כנ"ל לכן אין לשום א' חלק ומגע בה כי הוא כולה בחי' כתר ששם אין מגע זר והמקטריגים בטלים. ועוד הוא נחת רוח להם כי נתעלה המנחה שיש