דרך חוקיך סא

לא ישים עליה שמן. בחי' כ' מפני שהשמן רומז גדולה ומעלה שהשמן צף על כל המשקים לכן נתחנכו בשמן המלכים והכ"ג ע"כ אין ראוי לתת שמן במנחת חוטא להראות שפלות ודאגה ועוד בחמלת הש"י על העני שלא להטריחו יותר מדאי להביא שמן ואלו הטעמים יספיק לנו גם בלבונה עכ"ד. וברקאנטי וז"ל העני החוטא שנתייסר בעוני ועני ממצות הוא עני. ועשיר ממצות הוא עשיר ואין לו עלי' אלא ירידה לכך אמר לא ישים עלי"ה ולא אמר בה דהא אפי' לתוכה אסור לתת שמן אלא לאשמועינן שאין לו עלי"ה לא ישים עלי"ה שמן ולא יתן עלייה לבונה עכ"ד הק'. והנה נכללו דה"ק גם בדברי החינוך שכ' שמן רומז גדולה ומעלה צף על כל המשקים. ויש לרמוז זה באות ת הרומז על שפלות שהיא תחתונה ויורדות לעולמות התחתונים וצורתה ב' דלתין רומז דלי דלות ושפלות העני בדעת החוטא בחי' ת' תמות ר"ל וע"י המנחה עם התשובה יהפך לתיו תחי' אבל בזמן שעוסק בכפרתו צריך להראות הכנעה ושפלות כרמוז באות ת'. ועוד נרמז ת' בצודה הנ"ל שהוא ברוקח שהם ב' דלתין ובהחשב ב' ד' פשוט ומלא כזה ד' ד' דלי"ת דלי"ת גי' תהצ"ו מספר השוה ל"א ישי"ם עלי"ה שמ"ן: קכז ש שלא ישים לבונה במנחת חוטא שנאמר ולא יתן עליה לבונה. נתבארו ב' טעמים במצות שמן גם ללבונה. ונרמז באות ש עפמ"ש בס' ברוך שאמר שי"ן רומז זיו השכינה. והנה כ' בס' אודר"ע שי"ן זו שיניהם של רשעים שעתיד הקב"ה לשברם הרי דאין לרשעים בחי' ש' שהוא זיו השכינה לכן אין לתת לבונה במנחת חטא שהוא זיו והידור המנחה שהיא השכינה ורשע בל יתגאה. ורומז עוד טעם ב' שחס הקב"ה על העני כי ש' רומז שדי כמ"ש בזוה"ק ורומז שדי לא מצאנוהו שגיא כח להטיל עול יותר מן היכולת כי שדי רומז צמצום כנודע: קכח ת שהנהנה מן תרומה וקודש משלם קרן וחומש ועל הקודש מביא גם אשם מעילות שנאמר ואת אשר אכל מן הקודש ישלם וחמישיתו יוסיף עליו. בחינוך כ' כדי לתת חימה ויראה על כל אדם נגשת אל הקודש עכ"ד: ויש לרמוז בדה"ק לטעם חומש שהוא סוד ה' רומז ה' אחרונה הרומז יראה אשה יראת ה' לירא מן פגם הקודש וכמ"ש בזוה"ק קרן הוא ו' חומש דילי' איהו ה'. ויש לרמוז בצורת ת שיש צורה לת' רי"ו עיין בס' רגל ישרה והוא גי' ירא"ה והוא בחי' ה אחרונה כי ת' סופא דכל דרגין. וכן יש בת' צורת ד"ו ו' הוא קרן כנ"ל בזוהר ד רומז ה' חומש שבהעדר היחוד ח"ו אז היא דלת. וכן הוא על ידי חטא בקודש תרי קרן וחומש נרמז בצורת ת'. ועוד י"ל כי זר שאכל תרומה וקידש מחלל הקודש ח"ו וענין חילול הוא שנעשה חלול מהקדושה והיא ענין מיתה ח"ו כי כל ביטול מדרגא דילי' הוא מיתה ונאמר ומתו בו כי יחללוהו יש לרמוז ומתי"ו ב"ו ב"ו יגרמו ענין בחי' מיתה והיינו בקודש. לכן חייב מיתה בי"ש כי גרם שם מיתה וחילול ר"ל. וזה נרמז בתיו תמו"ת ועל ידי תיקון קרן וחומש. ואשם יחזיר שם בחי' החיים והקדושה על מקומה ויהי' בסוד היו תחי' תיו עה"כ גי' קדוש"ה ר"ל עם הכולל חיות שבו שהוא תי"ו תחי' גי' קדושה: קכט ה להביא אשם תלוי על ספק חטאו שנאמר והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם. בחינוך כ' כדי שיתא אדם זהיר וירא מן החטא ויעיין בכל מעשיו שלא יבא לידי עבירה לכן צריך להביא קרבן כשלא נזהר יפה עד כדי שלא יולד לו ספק זה עכ"ד. וכ' הבחיי אשם לשון שממה להורות שחטא בדבר שראוי להיות שממה וקרבנו איל שדמיו מרובים מחטאת שהוא שעיר והחמיר הכתוב בלא הודע מהודע מפני שעל החטא שיודע מצטער עליו והדאגה הוא לו מזבה כפרה והוא ממין התשובה וזה שלא נודע לא מצטער ולא מתוודה לכן החמירה עליו התורה ולכן קרא קרבנו אשם עכ"ד. וכן מביא רבינו יונה בראש מס' ברכות. ויש לרמוז באות ח קרבן אש"ם עד"ש הבחיי מלשון שממ"ה לפי' מ"ש בס' שעג"ע ח רומז טהירו התחתונה ששם סוד שממון שלא שלטא שם רזא דמחשבה בסוד בני חת ושם הנדחים והעשוקים ע"ש בשער א"ב באריכות. ונרמז אשם תלוי שלא נודע לו שלא שלטא בו רזא דמחשבה והידיעה. וכן ח' רומז חט"א ורומז ח"ת מלשון פחד ויראה כמו ויהי חת"ת אלקים רומז כמ"ש בחינוך כדי להיות ירא חטא ר"ל שלא יבוא לידי ספק חטא. וזה הנרמז ח"ת חט"א שיהי' לו חת"ת חטא והבן. ועי"ל עפמ"ש בפרדס ח יש לה ב' צלעות עידה מצלת בימין עדה שופטת בשמאל וגוף השכינה על שניהם [והוא חטוטרות שלה] ורוח ד' פתוח לקבל ע"ש. וי"ל בזה אשם תלוי הבא על ספק חטא לזכות ולחוב ימין ושמאל. וע"י הקרבן שהוא כבוד השכינה יהי' לו כפרה ומחילה: קל ו להשיב הגזילה אשר גזל לנגזל או לב"כ שנאמר והשיב את הגזלה אשר