דרך חוקיך נט

המלח מקיים כל דבר ויציל מן ההפסד וכן במעשה הקרבן יציל נפשו מן התפסד ותשאר קיימת לעד עכ"ד ונרמז באות ת הרומז חותם הש"י כמו שכ' בזוהר ובגמרא חותם אמת והוא קיום כל דבר כי קושטא קאי ושמא דמארי' עליו להציל מן ההפסד והזיוף. ועי"ל עפמ"ש בלק"ת דע"י הקרבן מתעלין כל המדרגות מדצח"מ מלמטה למעלה עד ד"א הוי"ה ב"ה כמש"ל במצוה קט"ז נמצא מתחיל העלי' מן בחי' התחתונה עד רום המעלות כ"א נניח התחתונה למטה תשאר שם למטה משא"כ אם מגביהים התחתונה עולים עמה כולם למעלה ראש והנה המלח הוא הדומם שהוא מדרגה תחתונה מכולם לכן הוא חשוב מאוד העלי' של המלח לפני המקום ב"ה כי יותר יש נ"ר לפני המלך אם מתקרבין אליו שרי מדינות הרחוקים כביכול מן שרי המדינות הקרובים אליו תמיד. וז"ש בחינוך להקריב דברים טובים החביבים עליו והמלח הוא ג"כ ענין זה למען לא החסר כל בו כו' בשלימות והוא כנ"ל כי חביב ביותר לפני המלך התקרבות הרחוקים והשפלים למעלה למען לא תחסר כל בו היינו מכל הבחי' בשלימות משא"כ אם לא יתעלה המלח שהוא הדומם יהי' חסרון ח"ו בעליית השפלים לכן לא באה האזהרה בפרטות על שאר מינים הבאים בקרבן שלא יחסרו כי הם בודאי יתעלו כי הם בחי' החשובים תמיד ואין חידוש בעלייתם משא"כ מלח בחי' הדומם ויש לרמוז זה באות ת' של מתח"ת כי ת' רומז לבחי' מלכות דמלכות דעשי' כמ"ש בסה"ק והוא מדרגה התחתונה מתח"ת עם זאת מתעלית למעלה למעלה בסוד ת' רשימא לעתיק יומין ת' עלמין דכסיפין ודו"ק: לארץ קכ ל מ"ע למלוח כל קרבן שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח. הטעם כבר נתבאר במל"ת הקודמות. כדי לקרב גם בחי' דומם להעלות השפלים למעלת ונרמז זה גם באות ל עפמ"ש בתמונה ל' רומז לפי גדלו ענותנותו כי רם ה' ושפל יראה להשגיח בתחתונים ונרמזו ב' מצות אלו של מלח באותיות ת"ל עד"ש רז"ל שהיו מביאין על"ח מן ת"ל ארזא. וי"ל ת"ל גי' נפ"ש כי המלח הוא הדומם נגד חלק נפ"ש מן ה' חלקי נשמה נר"ן ח"י שהוא נגד ה' אחרונה כי נתקנו בחי' ה' חלקי נרנח"י של המקריב כ"א לפי מה שהוא שרשו ומקודם צריך לתקן הנפש ותבן: קכא א להביא פר העלם דבר של צבור. שנאמר אם כל עדת ישראל ישגו כו'. בחי' כי מכוונת הקרבן להכניע התאוה ולהגביר נפש השכלית הזכה ע"כ בהגיע אל הגדולים טעות בדבר ידוע כי בחולשת השכל אירע להם וצריכים לחזק השכל ע"כ יביאו אל הבית אשר שפע השכל עליו ויעשו קרבן וישיבו אל נפשם בכח הפעולה גרועת נפש הבהמית ומתוך מחשבה טהורה זו ישגיחו בהוראה לעולם עכ"ד וי"ל מ"ז באות א הרומז אלוף וראש העדה גם רומז בחי' מחשבה א' חכמה א' בינה שהוא שכל ומחשבה ורומז שהראשים ישתדלו להגביר כח השכל ולהורות לעם דרך אמת הנרמז ג"כ באות א כמ"ש בסה"ק ולהביא קרבן אם טעו במחשבת ושכל פר חטאת ועולה שתם ק"ק הרומזים לבינה כמ"ש בזוהר הרקיע ובסידור שערי שמים. גם נרמז א הוא תיקון חטא דעיקר הרע מן חטא הם ב"א ח"ט לכן לא היו בשבטים שני אותיות אלו לכן אמרו אגוז גי' ח"ט ר"ל בלי א כי א' הוא הניה"ק בסוד התיקון שאם לא הי' שם אלופו ש"ע טמיר וגניז לא הי' שם חיות כלל ולא הי' ביכולת לשוב בתשובה לעולם והי' נשאר ח"ו בקליפה לכן רומז א' לתקן החט"א ובפרט לראש ואלוף העם הנרמז באות א': קכב ר שיקריב איש החוטא בשוגג בעון כרת חטאת קבועה כמ"ש ואם נפש אחת תחטא בשגגה כי' והביא קרבנו כו'. בחי' כ' משרשי הקרבן להשפיל נפש החוטאת כחטאת כאשם תורה א' להם עכ"ל ונרמז זה הענין באות ר' הרומז ר"ש ורישו"ת ר"ל להשפיל עצמו לארץ כנרמז ברי"ש מן לאר"ץ וכ"כ בזוהר ויקרא ריש לשון ריש וקלון דעיקר הקרבן זבחי אלקים רוח נשברה להיות נעלב ומתבייש להרים רא"ש רק לכוף כאגמן רא"ש עד לאר"ץ כנרמז ר' מן לארץ. ועוד נרמז עד"ש בס' ב"ש את"ל ק' קדוש ר' רשע וסמך הריש אחר הקיף שהש"י קורא לרשע שישוב בתשובה כמ"ש בגמ' אם חוזר בו הוא קדוש. ועי"ל דהנה חטאת באת על שוגג שעשה בלי דעת וחכמה ומחשבה לכן נתכפר בקרבן שהיא בחי' מחשבה כמו שמצינו שהקרבן נתפגל במחשבה לכן דוחה הקרבן שהוא בחי' מחשבה וחכמה את החטא שלא הי' בחכמה ומחשבה [לכן למזיד ל"מ קרבן חטאת] ונרמז באות ר' הרומז ראשית חכמה ומחשבה: קכג ץ מ"ע להעיד בב"ד עדות שיודע לחבירו שנאמר והוא עד כו' אם לא