דרך חוקיך נח

והשל"ה שצריך לרמוז בקרבן בחי' מחשבה דבור מעשה. עפמ"ש רזא מהימנא מ' פתוחה רומז מעשה. כנ"ל ודבור יש לרמוז עפמ"ש בגמרא ובאודר"ע מ' פתוח מאמר פתוח הרי דבור. ומחשבה רומז מ' דאמ"ש שרומז חכמה ומ"ש דקרבן בסוד התמורה וכופר י"ל באות מ' המושכת במבטא עוד מ"ם דאם יבטא בשפתיו מם יש עוד מ"ם הרי יש לה תמורה ומ"ש בלק"ת ובשל"ה דקרבנות מקשרים כל העולמות וכל ד' יסודות מלמטה למעלה עד ד' מחנות שכינה וד' חיות וד"א הוי"ה ב"ה. נרמוז באות מ לפע"ש בפרד"ס וכן מובא בס' ב"ש מקדמונים מ' מרובעת לרמוז על ד' מחנות שכינה שמושלים למטה חגת"מ וז"ל פרדס מ' ד' רגלי המרכבה שהם ארגמ"ן וכ"כ בשל"ה מ' רומז עוה"ב ד' חיות הנושאות הכסא וכן ארגמ"ן עכ"ל הרי מ' רומז בחינות ד' למעלה למעלה וכן מ צורתה כ"ו רומז ד"א הוי"ה ב"ה שהוא למעלה שורש כולם כנ"ל. וזהו הנרמז במ' של מתחת היינו ד' יסודות אש רוח מים עפר ודצח"מ שהם מתחת והם כלולים כ"א מיוד הרי מ' ועד למעלה למעלה ד"א הוי"ה ב"ה מספר כ"ו צורת מם כנ"ל: קיז ת לעשות מעשה קרבן מנחה שנאמר וכי תקריב קרבן מנחה כ' בחינוך אף שאין דמיונו חזק כקרבן בע"ח מ"מ יש בזה ג"כ הכנעת היצר שרואה ממונו נשרף לכן נקרא מנחה שענינה מועט כמנחה של ב"א שהוא דבר מועט עכ"ד: ומהר"ם כ' טמ"ז להורות שבטוהר המחשבה אף דבר מועט עושה בה נ"ר ליוצרו וז"ש רז"ל מעלה עליו הכ' כאלו הקריב את נפשו כמו הנר שהכל נהנים ממנו [ר"ל כי נר ה' נשמת אדם והוא נפשו] ונחו ושקטו המקטריגים להכי מנחה בצהרים שיצחק יוצא לשיח בשדה ואז תקריב קרבן מנחה עכ"ל: וברקאנטי ז"ל תוכל לדעת כי בהקרבת הקרבן מתעלה רצון השפל ומתקרב ברצון עליון והעליון בשפל כו' וזהו קרבן מנחה לשון והנחה למדינות עשה עכ"ל. ויש לרמוז זה באות ת הרומז בצורתה ב' דלתין ורומז דלי דלות כאמרם מה דרכו של עני להקריב מנחה דבר מועט ונחשב לפני הש"י כאלו הקריב נפשו דהנה נפ"ש רומז לבחי' מלכות דעשי' ששם אות ת היורדות ברגל עקום שלה לעולמות התחתונים להוציא משם ניה"ק שזהו חשוב מאוד להש"י לקרב הרחוקים עד למעלה ראש בחי' א עולם עליון מאוד כמ"ש בזו"ח א' נחתא לגבי ת' לאמשכא לגבי' וז"ש ברקאנטי הח' מנחה מלשון ותנחה למדינות עשה שנעשת נ"ר למדינות הרחוקות מאוד ונדחית ברגל עקום דת' כנודע. ויש לרמוז עוד עפמ"ש בס' רז"מ וז"ל תא"ו רזא דסיומא דשם מ"ב שהיא שקוצי"ת ובגין דא ת בקמץ שירותא דשם מ"ב דשעות שהוא אב"ג ית"ץ דרגא קדמאה חסד וקמץ הכהן. ובגין דא א' נעלם בה כזה תאו דהוא הקמץ אבגית"ץ עכ"ל ור"ל אבגית"ץ הוא חסד והוא בחי' קמץ וא' שבראש אבגית"ץ נקוד קמץ והוא הכתר אלף פלא עליון. ורומז ת' סוף המדרגות מלכות דמלכות להיות חוזר לבחי' כתר א קמץ. וזהו רומז קרבן מנחה דהוא ת' בחי' מלכות מדרגה תחתונה והקומץ הוא כתר ועולה לגבוה על ידי א' וקמץ הכהן את המנחה והבן בס"ד. וזהו הנרמז באות ת של מתחת שהוא למטה ועולה למעלה לגבוה וכנ"ל: קיח ה שלא להקטיר שאר וחמץ ודבש שנאמר כי כל שאר וכל דבש שלא תקטירו כו'. בחינך כ' לפי שענין הקרבן לעורר מחשבות טובות ע"כ כאשר ירחיק החמץ שנעשה בשהיה יקח דמיונות לקנות הזריזות בעבודת ה' והרחקת הדבש רומז למעט לרדוף אחרי דברים המתוקים עוד לפי שהשאור מגביה עצמו והדבש מעלה רתיחה תועבת ה' כל גבה לב עכ"ד והרמב"ן לפי שהקרבנות הם לרצון לה' לא יבואו מדברים המתוקים לגמרי ולא מהפכם החמוצים לגמרי רק מן המזוגים [ללכת דרך המצוע] עכ"ל. ויש לרמוז מ"ז באות ח' הרומז חמץ שזהו החילוק בין חמץ למצה החית הרומז לבחי' יצה"ר המחטיא האדם כמ"ש באודר"ע ח' רומז חטא וכ"כ בזוהר והוא הגאוה שירש ע"ז ר"ל. ועוד רומז ח' צנור השמאלי שמשם יש יניקה לחיצונים כמ"ש בזוהר תצוה דף ק"פ ויש לחוש להקריב ענינים הנ"ל שהם המרבים גאוה ותאוה השייך לבחי' חיצונים ואנחנו נזהרנו לקנות שפלות וענוה והסתפקות ובאוצה"ח "שאר "חמץ "דבש ר"ת שח"ד שנותנים להם. לכן ביום הבכורים מראים להם שיש להם חלק מעט בקדושה כדי שיכניעו לגדול לכן מקריבים שתי הלחם חמץ דאז יכניעו עצמם ולא יינקו יותר מדאי משא"כ בשאר ימי השנה את"ד הק': קיט ת שלא להשבית מלח מקרבן ה' שנאמר ולא תשבית מלה ברית אלקיך. בחינוך כ' כי הקרבן להכשיר נפש המקריב ע"כ נצטוינו להקריב דברים טובים החביבים עליו והמלח הוא ג"כ ענין זה למען לא תחסר כל בו ויהי' הפעולה בשלימות כדי שיתעורר ביותר גם נרמז כי