דרך חוקיך נז

התאוה התחתונה הנרמז במי"ם עתח"ת לארץ ר"ל, ונרמז באות י' הרומז חכמה להגביר כח השכל להשמר ממעשה בהמה ולדבק ביוד הרומז קודש לכן ישמור מן אכילת בב"ח הגורם ההיפוך ותוכן ס' אוצה"ח שהאוכל בב"ח גורם שתקליפות יונקים מזווגא דלעילא ח"ו שחוטפין שפע הצדיק רזא דברית י' רשימא קדישא דשמא לכן נרמז מ"ז ברזא דיוד אות ברית ע"כ תודה"ק: קטו ם שלא לדון דין בשבת שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. בחינוך כ' שרצה הש"י לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל גם לחוטאים ופושעים וחייבים עכ"ד. ונרמז באות ם סתומה שהוא בחי' בינה כנודע עיין שער הזווגים ובשער הכללים בע"ח. והוא בחי' עוה"ב שהיא תבונה והוא בחי' שבת הגדול שכולו שבת ומנוחה וכל דינין נייחין תמן. ויש לרמוז עוד בפרטות יותר בזוהר הק' ויקהל דף ר"ג ע"ב ת"ח כיון דאעל שבתא ואתטמר ההוא מדורא כל אשין דאשא קשיא אתטמרו ואתכפיא ואפי' אשא דגיהנם וחייבי גיהנם נייחין כו' ובגין דלא לאתערא אשא אחרא אתמר לא תבערו אש כו' ביום השבת עכ"ל הרי אזהרה זו שלא לעורר אשא אחרא דינא דגיהנם. ויש לרמוז זה באות ם עפמ"ש בע"ח שער קיצור אבי"ע פ"א וז"ל נגד ג"ע נקודה סתימאה כו' ששם יסוד אמא מתלבשת תוך ו"ק דז"א לכן ג"ע טבור העולם וכן כל הישוב שהוא א' מששים בגן כי הגן הוא ם' דבינה ם רביעא על ו' סטרין דת"ת וכנגדן הקליפה של אמא הוא הגיהנם שגם הוא סתום ואינו נגלה עכ"ל הרי דגיהנם הוא ם קליפא של אמא והדנין בשבת מעוררין אשא אחרא שהוא גיהנם הנרמז בסוד ם: מתחת קטז מ לעשות מעשה קרבן עולה ככל משפטה שנאמר אם עולה קרבנו כו' זכר תמים יקריבנו. בס' החינוך פ' תרומה האריך ותו"ד כי מעשה הקרבנות הוא להכין לבבינו לעבודתו כי הגופות יוכשרו על ידי הפעולות ע"ש וע"ל במצות בנין משכן. ומהר"מ הבבלי כ' העולה באה על הרהור הלב ומורה היתר לאמר לא עשיתי מעשה וקשים מעבירה לפי שאינו מתחרט ולפי שבא על המחשבה היא כולה כליל לבטל המחשבה וא נו נאכל עכ"ל והרמב"ן כ' בעבור שמעשה ב"א נגמרו במחשבה דבור מעשה צוה הש"י כשיחטא האדם יביא קרבן ויסמך ידיו עליו נגד המעשה ויתוודה נגד הדבור וישרף קרב וכליות שהם כלי המחשבה נגד המחשבה וכרעים נגד ידיו ורגליו העושים כל מלאכתו. ויזרוק דמו נגד דמו בנפשו כדי שיחשוב שחטא בגופו ובנפשו וראוי לו לשפוך דמו ולשרוף גופו לולי חסר הבורא שלקח ממנו כופר קרבן עכ"ד. והראב"ע כ' שהקרבן בסוד התמורה במה שנגזר במערכת שלא תשתנה רק המר ימיר בסוד ואתן אדם תחתיך ע"כ ובלק"ת פ' ויקרא כ' ידוע כי שם הויה ב"ה קוץ של י' הוא א"א י' אבא ה אמא ו' ז"א ה נוקבא וכנגדם ברא הקב"ה דצח"מ נשמה והנה מכל אלו ד' מינים יש ברורים ותיקונים וכל אלו הדברים היו נתקנים על ידי הקרבן כי המלח היא הדומם ונתקן על ידו חלקי הדומם ויין ושמן מתקנים חלקי הצומח והבעל חי מתקן חלקי חי והודוי שאדם מתוודה על הקרבן נגד בחי' מדבר וכוונת הכהן בשעת ההקרבה נגד פנימיות ובאלו ה' עושה תיקון בה' בחי' נר"ן ח"י עכ"ל הק'. ובשל"ה תוכן. דה"ק שיש עולם שנה נפש באדם השלם ונתקלקל בחטא הנחש ועל ידי הקרבן נתקן הכל כי בקרבן יש בחי' עש"ן דנעשה במקום הנבחר בעולם וכן בזמן לכ"א זמנו הרי שנה וכן בנפש על ידי כהן דוקא גם בקרבן נתקרב עולם התחתון בעליון כי למטה יש ד' יסודות מים אש רוח עפר ויש ד' מינים דצח"מ שהם נגד ד' מחנה שכינה מיכאל גבריאל נוריאל רפאל נגד ד' חיות שבמרכבה אר"י שור נשר אדם ושורש כולם ד"א הוי"ה ב"ה עכ"ל והאריך שם עוד וכ' שיחשוב לקיים בו ד' מיתות ב"ד כשמשליך הבהמה לארץ סקילה וכשורפה [דהיינו עולה כולה וזבחים האימורים] הרי שרפה וכששוחטה הרג ובעת שתוקף בידו לשחטה חונקה מעט הרי חנק ויחשוב כאלו עשו בעצמו ד' מיתות ב"ד ויחשוב דמו תחת דמו ונפש תחת נפש וראשי אברי הקרבן תחת ראשי אבריו והמצות להחיות בהם מורי התורה שיתפללו עליו ועתה בגלות תפלות כנגד תמידין תקנו וכשאומר פ' קרבנות ומזכיר העבודה ומחשב ומתוודה הרי מחשבה ודבור ומעשה הוה עקימות שפתיו כשאומר ביגון ואנחה על שאינו מקיים בפועל הקב"ה מצרף זה למעשה. ויש לרמוז מ"ש בחינוך מעשה הקרבן כדי לעורר המחשבה נרמז באות מ עפמ"ש ברזא מתימנא מ"פ מעשה מ"ם מחשבה כי סוף מעשה במחשבה תחלה ע"ד החותם בהנחתם כי אין מ"פ בלא מ"ם עכ"ד והנה מ"פ נסמך אליה מ"ם תמיד במבטא ובכתיבה כזה מ"ם הרי מעשה קודם ואחר כך מחשבה כי מעשה מביא לידי מחשבה כנ"ל, ונרמז גם מ"ש הרמב"ן