דרך חוקיך נו

קיא ר שלא לרקח קטורת להריח בה שנאמר והקטרת אשר תעשה במתכונתה לא עשו לכם. בחינוך כ' הטעם להגדלת כבוד הבית וכבודו שלא לתת לזר ע"ש ונרמז טעם זה באות ר הרומז ראש וחשיבות וכבוד. ויל"ע ע"פ הידוע דקטרת פועל לגרש הקליפות בל ינקו מהקדושה יותר מדאי ואדרבה עולים הניה"ק למעלה ונותנים להם חיות מיעוט ע"י י"א סימנים כנודע. וזה דוקא אם עושין הקטרת לשם הקדושה למקדש ה' אבל אם עושים קטרת לשם חול לזר. אז אדרבה נותנים להם כח יותר וימשיכו גם י"ס דעשי' דקדושה לי"ס שלהם דחרשיא עיין היטב בכוונת קטרת ותבין. ואז יגרשו ח"ו הקדושה כנרמז באות ר' ריש וקלון. וגם ר"ש מלשון גרושין ותרוכין כמו והוריש ה' הגוים. ועי"ל עפמ"ש בזהר אות ר' הוא מאתוון דזיופא. וכ"כ בכתבי האריז"ל דהקליפות מזייפן לעשות מן ד ר מן שדה שקר. וכן המזייף את קטרת הקודש שהוא מלשון קש"ר כמ"ש בסה"ק קטרית הוא קטירא לקשר כל העולמות עד א"ס ב"ה. והמזייף עושה מן קש"ר שק"ר ומוסר י"א סממנים לממשלת זדון אות ר' אל אחר ח"ו על ידי הסתלקות קוץ שלה וזהו הנרמז מצוה זו שלא לזייף קטרת באות ר' שכן י"א סממנים יש בהם חלק הקליפות שהם י"א אדם י"א ארורים הידועים. והם בסוד ר' אל אחר. אבל העושים לקדושה מכניעים הסט"א כנודע. לכן חמור זיוף דקטרת שאף שלא עשה כמתכונתה ממש חייב לפי שעכ"פ עשה י"א סממנים לתת להם חיות משא"כ בשמן המשחה אינו חייב כ"א זייף כל המשקל בכמות ודו"ק: במים קיב ב שלא לאכול ולשתות מתקרובת ע"ז כן שלא לשתות יין נסך שנאמר פן תכרות ברית ליושב הארץ כו' וקרא לך ואכלת מזבחו. בחינוך כ' כדי להרחיק ענין ע"ז וכל דבר המיוחס לו מבין עינינו ומחשבותינו ע"כ. י"ל באות ב ביטול ע"ז כמש"ל כ"פ בירושלמי שואלין ל"ב מי בראך ומראה על א' שהוא א' לבדו ברא עולם ומלואה הנברא בב' דבראשית. ועוד יש לרמוז בב פרטות אזהרות יין נסך בתיקונים תיקון כ"ח וז"ל ב ראשית נקודה בהיכלא, עלה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום ג"ן איהו אורייתא דבכתב דאיהו גן סדרים גל אורייתא דבע"פ ותרווייהו ב' מבראשית מעיין חתום דא ראשית נקודה בהיכלא ובמאי חתום באות ו' ואתעבידת ם עם חתימו דו' מה דהוית ב אתעבידת ם יין סתום וחתום יינא דאורייתא חתום וסתום דלא ליעול נוכראה תמן ודא יין המשומר בענביו מששת י"ב ולא למגנא תקונא מארי דמתני' חתימת יין דלא יתנסך ויתערב בסט"א ועל ההוא יין אתמר לא עשה כן לכל גוי כו' עכ"ד הק' וכ' בס' באר אברהם דב' רומז בינה דשם יין המשומר וזה כוונת התיקונים הנ"ל ודו"ק בס"ד: קיג מ לשבות בשביעית מעבודת הארץ שנאמר בחריש ובקציר תשבות. בחינוך כ' למעלה במצוה פ"ד שרומז על אמונת חידוש עולם כמו שבת ורומז על אמונת ההשגחה אשר בידו לשלוח ברכה בתנובות הארץ ולהשלים מה ששבת בה בשביעית ולבטוח בו ית"ש. כי הוא הנותן כח לעשות חיל ע"ש. וי"ל באות מ הרומז מלכותו ית"ש שאומרת מלכותך מלכות כ"ע כמ"ש באותיות דר"ע באות מ ועוד רומז מ' בצורתה לאמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך ע"ש באודר"ט. וזהו צורת מצוה זו להאמין כי כל התבואות גדלים בכוחו ית"ש ובידו לגדלם ולחזקם ולשלוח בהם ברכה. לכן עלינו לקיים גזרותיו בתבואות שלא לעבוד בשביעית: קיד י שלא לאכול בשר וחלב וה"ה שלא להנות מבו"ח והוא מצוה א' וע' בס' המצות להרמב"ם שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו. בחינוך כ' כאן כמו במצוה דבישול בב"ח דהוא כענין כישוף ועירוב כוחות שלא במינם וגורם עי"ז פירוד בין הדבקים למעלה שאלה הדברים מכחישים אמונת היחוד ר"ל. וי"ל באות י' הרומז יחידא כמ"ש באודר"ע דיוד אמרה שבי נק' הש"י יחיד בעולמו ועי"ל עפמ"ש בלק"ת דא שכל י' כתרין דחרשיא הם י"ס דנוגה כו', וז"ס גדי יונק מחלב אמו ע"ל בפ' משפטים מצוה פ"ד הרי דע"י בב"ח מעוררין י"ס דחרשיא ר"ל. ועוד יש לרמוז עפמ"ש בס' אור תורה וז"ל הק' לא תבשל גדי אותיות גיד בחלב אמו ר"ל על ידי חלק האם שבו פירוש מתאוות וגם בזה הוא סוד בב"ח הנזכר לפי שהגיד אין בו רק בשר עכ"ל וכוונת דה"ק מובנים לפמ"ש להלן דברית הלשון וברית המעור א' הם דמיירי מן פגם הברית בשר שהוא הגיד על ידי חלב אמו שהוא רוב התאוות כמ"ש ובחטא יחמתני אמי והאזהרה בכאן על פגם יסוד ברית ר"ל והוא פתחא דגופא שעי"ז מתאוה לכל התאוות. ונרמז באות י' רזא דברית והוא י' מן במי"ם המצמיח כל התאוות כמ"ש בשער הקדושה להרח"ו והוא