דרך חוקיך נה

מצוה זו וזהו נרמז באות ח' מן מתח"ת ודו"ק וה' יכפר: קז ת שיקדשו הכהנים ידיהם ורגליהם מן הכיור קודם העבודה שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם כו'. בחי' כ' להגדיל כבוד הבית וכל המלאכות הנעשית שם לכן ראוי לנקות הידים העושות מלאכת הקודש בעניני הבית עכ"ד. והנה ענין נקיון ידים הוא להרחיק מהם כוחות החיצונים הנאחזים בקצוות ידים ורגלים. וביתר שאת בהכהנים הנגשים אל עבודת הקודש שמה ישתוקקו כתות הסט"א להדבק לכן צוה הש"י לרחוץ ידים ורגלים במימי החסד וכל פעם שיצאו מן העבודה לחוץ המקדש ויחזרו לעבודתם צריכים רחיצה שנית להשמר מן הסט"א ונרמז באות ת' הרומז חות"ם הש"י כמ"ש בגמרא ובזוהר והוא רומז שצריך שמירה לקודש כי תיו גי' קדושה עה"כ. גם ת' גי' ירח"ץ במ"ים. וכן המליך אות ת' בח"ן וברחיצה זו ממשיך ח"ן דקדושה על ידיו וכל גופו לעבוד עבודת הקודש שהיא חיות העולמות בסוד תו תחי' ותו"ד אוצה"ח דהרחיצה הוא שלא יגעו הקליפות בסוד ת' עלמין דכסיפין טלא דבדולחא גבורה דעתיק שמזה בורחין הסט"א ע"כ: ואשר קח ו לעשות שמן המשחה למשוח ממנו כהנים ומלכים וכל כלי שרת שנאמר ועשית אותו שמן משחת קודש. בחי' כ' כדי שנעשו פעולה בנפשותינו ביום שנעלה להתחנך לעבודת הק' תורה לנו הגדולה והשבח וזהו משיחת השמן שלא יעשו משיחת שמן כ"א מלכים ושרים עכ"ד ובמורה נבוכים כ' להאמין גדולת הדבר הנמשח וקדושתו והיותו נבדל לטובה משאר ממינו יהיה אדם או כלי והכל שב ליראת המקדש עכ"ד ויש לרמוז באות ו' הרומז ו"ק עולם להגדיל הדבר ולמשחו על כל ו"ק עולם: וכן ענין חן האדם ההוא הנמשח להתחנך לעבודת המקדש כי כל חנוך הוא חן כ"ו חן הוי"ה ב"ה. וידוע דחן בא מן שם מ"ה ברבוע גי' ק"ל ובהסיר מספר ע"ב דהוא חסד הרי ח"ן ועיין לק"ת בפסוק ונח מצא ח"ן. הרי מרומז מ"ז באות ו' שורש שם מ"ה הנ"ל. והנה בשמהמ"ש היו אלף תש"נ שקלים כי מור דרור ת"ק קנמן בשם ת"ק קידה ת"ק קנה בשם ר"נ הרי אלף תש"ן. רומז ג"כ לו"ק עם מלכות שהוא סוד חקל ת"ק חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד חקל גי' אלף תש"ן ומהר"ם הבבלי כתב טמ"ז להורות שהמלכים והכהנים הנמשחים שעלו למעלה אל יתגאו וימסרו עצמם על קדושת השם ועל הצבור עכ"ל ובעיר מקלט מפרש היטב שזה קאי על שהי' המשיחה על ראשם דוקא כי הגאות הוא בראש בקומה זקיפה ומרים ראש והשמן הקודש הנמשח בראשו תביאהו לידי הכנעה כי מאת ה' באה לו הגדולה הזאת אשר בחר בו ומדוע יתנשא. ועבור זה ימסור עצמו על ק"ה לאשר כי בראשו קדושת השמן ידבק באהבת הקדושת בכל לבבו. וכן על הצבור כי ידוע שלא בא לו הגדולה זו כ"א לנהל עם קדוש. ונרמז באות ו שתמונתה כמו מטה של ה' וסותם בפני יצה"ר שרוצה לעכב תשובה המרומז באות ה' עיין ס' האשכול שהאריך בזה באות ו' ורומז על מלכים וכהנים שיש להם שבט המושל ומטה עוז אשר על ידי המשיחה בקודש ינצלו מיצה"ר ולא יתגאו: קט א שלא למשוח זר משמן המשחה שנאמר על בשר אדם לא ייסך. בחינוך דזה הוא ג"כ מהגדלת הבית וכל אשר בו לכן אין ראוי להדיוטות להשתמש בשהמ"ש רק הנבחרים בעם עכ"ד. וי"ל באות א א' חכמה שהוא שמ"ן קוד"ש. וארז"ל תקוע אלפ"א לשמ"ן ותפסו לשון אלפא לשמן כי הנמשח הוא אלוף וראש ע"י שמן א' חכמה. וזהו מהגדלת הבית לכבוד השוכן בו שהוא אלף עולם לכן אסור למשוח זולת מי שהוא אל"ף וראש. ונרמז גם ע"ד מספר א' מלא אלף למד פא ובהחשב ף' מנצפ"ך גי' ע"ל בש"ר אד"ם ז"ר ב"ל ייס"ך: קי ש שלא לעשות שה"מ במתכונתה לצורך יחיד ואף אם אינו מושח בו שנאמר שמתכונתו לא תעשו כמוהו. בחינוך כ' טמ"ז כאזהרת המשיחה על זר שהוא ג"כ לכבוד הבית ע"כ. ונרמז זה באות ש' הרומז שררות ושלימות כמ"ש בשעג"ע. וכן לפמ"ש בס' ברוך שאמר ש' רומז זיו השכינה. נרמז ג"כ כי כל עניני הבית הם לזיו השכינה הק' וח"ו לשנותו לחול. ויש לרמוז עוד ש' רומז מאתוון דקשוט ואתוון דזיופא שהם ק"ר נטלין לי' ונעשה שק"ר אבל ש' בעצם מאתוון דקשוט כמ"ש בהקדמת הזהר. לכן רומז שלא לזייף הקודש לעשותו לשם חול. כמו שעשה הנחש שנטל אות ש' בקדמיתא והתחיל באמת אף כי אמר אלקים כו' ובזה זייף לשקר והאמונה לו חוה. ואח"כ אמרה הנחש השיא"ני ר"ל שהכניס בי מאות שי"ן שבו יסודא דקשוט בקדמיתא לכן האמנתיו הרי נרמז באות ש' שאסור לזייף ח"ו בדבר קדושה: